אימגו מגזין מאמרים

כתב עת בנושאי תרבות ותוכן

נתב"ג / יואב כ"ץ


נתב"ג / יואב כ"ץ

נתב"ג / יואב כ"ץ. הוצאת עם עובד.

קטן, צהוב, קומפקטי, ארסי ומאוד מצחיק, נתב"ג הוא הגרסא הישראלית למלכוד 22. דחוס לא רק בראשי תיבות כי אם בתרכיז הישראליות על מגזריה השונים. ספר אידיאלי לטיסה לכיוון אחד, ומאחר והוא נקרא בשטף, רצוי גם לא לטיסה ארוכה במיוחד. ספר שיגרום לכם לתהות אם כדאי בכלל לממש את הכרטיס חזרה, למדינה המשוגעת הזאת, קלאוסטרופוביות, לחוצה, מאצ'ואיסטית לעייפה השרויה במעגל דמים חסר מוצא. עליה אומר נרקיס : ".. זאת ארץ הזויה ופסיכית שאין בה רגע דל.אני אוהב אותה מכל הלב ושונא אותה קשות..."

זוהר נרקיס (דגש על נון..אולי לא כתוב בספר אבל לאחר מספר עמודים מהמונולוג הנסער של זוהר יהיה כבר ברור לכם שמדובר בנרקיס ללא צל של ספק )שכשמו כן הוא, מלך הביצה ושמה נתב"ג כלומר הממ"ר (מפקד מרחב נתב"ג ) קצין משטרה עייף, מריר, הססן ומתוסכל, השקוע עמוק ברחמיים עצמיים, שבין ליקוק למפקדים להתעמרות בפקודים, צמא לקצת אקשן ואולי אף יותר לרגע החסד העליון בו ינוחו עליו מצלמות התקשורת. להבדיל מגיבורי המותחנים הסטנדרטים, שעיתות משבר מחלצות מהם את תכונותיהם הנעלות, נראה כי מנרקיס, אי הוודאות וחוסר האונים מחלצים בעיקר רהבתנות מינית ומילולית ואלימות לא תמיד מילולית. בעיקר כלפי חלשים ממנו. אפילו לקראת הסוף כשהוא נתון במשא מתן על היקר לו מכל, נרקיס אינו יכול להימנע משיקולים קטנוניים, שגם אם לא יכריעו את הכף ימשיכו לתדלק אותו במרירות ולהזכיר לקורא שנרקיס האגוצנטרי נשאר נרקיס עד הסוף.

במונולוג בוטה, ישיר, אלים, חושפני וישראלי להפליא, על אף שהוא מתיימר להיות שווה נפש וענייני.שוחה בחום וזיעה שמוכרים לכולנו היטב בימים אלו, כפי שמוכרים לא מעט מהפרטים שנרקיס יתאר, תוך כדי שהוא מגולל את אירועי היממה האחרונה בנתב"ג, בפני הקנדים מהם הוא מבקש מקלט מדיני. את מה שהתחיל בניסיון פיגוע לכאורה וסוכל במהירות ויעילות האופייניים לכוחותינו המצוינים (אל דאגה – האירוניה כבר בפנים (. סיכול שלמרבה אכזבתו לא היה שותף לו. וממשיך בסדרת אירועים מוזרה אותה נרקיס יוצא לפענח שהוא מאובזר בח'גבי עוזרו התימני טוב הלב והשמנמן המפיץ ניחוחות חילבה ובספי קצין המודיעין המעצבן עליו הוא אומר : ".. הבחור מבריק ומקורי מדי למשטרה.כל פעם קופץ עם רעיון חדש. רק אחרי שקיבלתי אותו לתפקיד הבנתי למה לא רצו אותו בשום מקום : יש לו ספקנות בסיסית ודעות הפוכות מהמקובל, וגם אם תצליח לסתור אותן, תמיד ייווצר אצלו סט חדש.דברים כאלה מאיימים על ארגונים כמו המשטרה וזרועות הביטחון.." וזו דוגמא לשיטת הפעולה של כ"ץ : החולב עקיצה ארסית של המערכת ממה שהוא בסה"כ, ציון עובדה, פשוט ועניני כביכול של נרקיס. נרקיס, שהוא בהחלט חלק מהשיטה, להבדיל מהגיבור המקובל שהוא מלכתחילה נטע זר במערכת ולכן מצליח במקום שאחרים כושלים. אמנם גם לנרקיס יש נקודה פגועה והיא זו שתאלץ אותו לפעול לבסוף, אחר ייסוריי התלבטות שלא היו מביישים את המלט, למרות שאצלו, העיסוק הרבה פחות פילוסופי ויותר מעשי, כיאה לישראלי המצוי. כי נרקיס מצליח להיות מחד, דמות מורכבת ורבת פנים ומצד שני דגם מיצג של הישראלי המצוי שלא לומר המכוער. נקודה שכ"ץ מדגיש באירוניה כשהוא שם בפיו את המשפט : ".. גם אני גבר די נאה, כפי שתראו במו עיניכם, אבל לצדו אני תמיד מרגיש קצת נרפה ונמוך..." ובכך לא חוסך מגיבורו גם את העיסוק הגברי הידוע בהשוואות..

על מנת להכניס את הקנדים התמימים לעניינים, נרקיס מסביר להם את משמעות נתב"ג והשמירה על הביטחון בו : ".. גם אם לא נטוס לשום מקום,האופציה לטוס היא אצלנו צורך קיומי. ההמנון הלאומי שלנו מדבר על "התקווה בת שנות אלפיים להיות עם חופשי בארצנו ", אבל העם מרגיש חופשי רק אם יש לו תקווה לצאת מארצו... לא ניתן לפגוע במוצא היחיד שלנו לעולם. אם נפסיק לטוס, נתרסק..". בעוד מהלך האירועים חושף את מלחמת החורמה בין רשויות הביטחון השונות המתפקדות בנתב"ג, שאם כל הכבוד למאמץ המושקע בביטחון, נראה כי בקרב על קרדיט מושקע מאמץ לא פחות.

הקנדים אליהם מפנה נרקיס את סיפורו משמשים את כ"ץ, לא רק להסביר את שלל הקיצורים וראשי התיבות הרבים, כי אם גם על מנת לנסח בבוטות מוסכמות יסוד אבסורדיות, המנהלות מתחת לפני השטח, את סדר היום הלאומי, ".. פירמידת השכול הלאומית (וכאן אולי דרוש הסבר לכם הקנדים : בישראל יש דירוג לא רשמי, אבל מקובל על כולם,איזה מתים שווים יותר, איזה מוות משמעותי יותר, ומהדירוג הזה גם משתמע למי יותר כואב ועצוב..".

אם כי מן הסתם יפספסו המכותבים הקנדים, חלק גדול מהבדיחות והעקיצות הגודשות את הספר, כמו הגזענות הרוסית המיבנית של השר (שממהר לדפוק הופעה ב"זירת האירוע" )שאמנם שולט בכל הפרטים אבל מאחר ומדובר ברוסים כמובן טועה בשמות. או תיאור פני הבדואי, ניצול חקירת שב"כ, המעוטרים בכחולים שחורים ואדומים..
ספר פעולה ישיר בוטה קיצבי ומצחיק, העושה פרודיה לא רק מסרטי פעולה אפוקליפטיים, אלא גם מהמאצ'ואיזם והביטחוניסטיות הישראליים. ותוך כדי כך עושה חיסול חשבונות, מזורז, אולי מעט שיטחי אך רחב היקף של כמעט כל פן ישראלי אופייני, החל בחום והלחות, ההתרפסות בפני בכירים, טרנד החזרה בתשובה ברמות כאלה או אחרות, מתנחלים, היחס לערבים וכלה בהזדקקות הפתטית של חילוניים גמורים לתפילות וקמעות ובעיתות משבר.

ואם יתקבל הרושם שרק נושאים ברומו של עולם מהווים מטרה לחיציו של כ"ץ, נהפוך הוא, למרות ההיבט הסמלי או ייצוגי שניתן ליחס לדמויותיו, כ"ץ אינו שוכח את הפרטים הקטנים : בין אם מדובר באהבת אחים, שחמש דקות אחרי שנפגשו, לאחר שנים רבות, כבר מוכנים לרצוח אחד את השני שוב, או תיאור חסכוני חד וממוקד של תהליך "עבודת הראש הגברי" (מה שקוראים בעברית אוטוסוגסטיה) המספק הסבר קצר ומאלף לכל מי שאי פעם תהתה איך אותו רב-גבר שעד תמול שלשום ללא לאות כרכר סביבה, והנה בלי פוף, פתאום התאייד ונעלם : ".. נשב בצד ונסגור עניין, נשחרר אותה לדרכה ואותי לדרכי. ואז נזכרתי שאני לובש חולצת טריקו. לא מכובד להופיע ככה בטרמינל, גם אם הוא מושבת. קודם נחליף חולצה, אמרתי לעצמי, ואז נסמס לה שאני בדרך. ואז חשבתי, אני יכול לסמס לה שלא מתאים יותר, ביי נשיקות. נחסוך את האי נעימות, כי יהיה שם הפליט החרא שפצע אותי וממש אין לי חשק לראות אותו. ואז חשבתי, פז בחורה עם ראש. נסנן אותה כמה ימים, כבר תבין לבד. נראה לי הוגן בשביל שנינו.. נראה לי מושלם.. ".

נקודת החולשה של הספר היא ששיא השיאים, דווקא בהיותו ישראלי כל כך, גרוטסקי כל כך, שיא האירוניה המצמררת נמצא ממש בראשיתו, למרות שיש לעבור כשליש ספר על מנת לעמוד על משמעותו המלאה של האירוע. ולעיתים נראה כי הסופר בוחר להתעלם ממנה בשאר הספר, מלבד הערות אגב סרקסטיות, בין בגלל שהוא בוחר להשאיר לקורא את עיבוד המידע לבד, בין בניסיון ההדחקה של מה שמפלצתי מדי, ובין שלא להאפיל על סדרת האירועים הקדחתנית הבאה בעקבותיו. אירועים שאמנם יוצרים סצנות פרודיות שנונות ועוקצניות ללא רחם,שארסן מתוגבר על ידי כך שהוא חוזר ומהלל את מקצועיות המאבטחים המנטרלים במהירות ויעילות בדואי תמים או ערביה חמושה בחצילים, ועדיין אינן מסוגלות להתעלות מעל קבלת הפנים החמה אש, בה מתקבלים החוזרים מן המתים.
לכאורה כ"ץ כמעט אינו מחדש דבר, רק מציג לנו מראה המפליאה לעשות 'זום אין' לפרטים הקטנים והדי מכוערים של המציאות שלנו, אבל מה שהופך את הספר ליותר מסתם עוד פרודיה אכזרית, היא אותה תחושה מציקה המלווה את הקריאה בו, שלמרות שמדובר כמובן במצב היפותטי לחלוטין, אילו חס וחלילה זה היה קורה באמת, כך בדיוק הייתה המערכת מגיבה. ובנוסף, התסריט ההיפותטי שהוא יוצר מחדד את השאלות על אופן ההתנהלות של המציאות סביבנו וחוסר הטעם במעגל הדמים החסר מוצא לכאורה, בו שקועה מדינתנו הקטנטונת עד צווארה.

תגובות

החומרים של עיסקת שליט משמשים בספר הזה חומר לעיבוד וזה

וזה גורם אכן לחשוב שאין מנוס מן האני הקולקטיבי הישראלי ומהווייתנו כאן. ערך חיי אדם, פיגועים , כוחות הביטחון על משמרתם - נמצאים גן בספר , והשבוע עם שחרורו של שליט נדרשנו לחשוב על הפלונטר שביניהם. ממליצה בחום על הספר. הגדרתו כספר טיסה גורעת מאיכויותיו. הוא לא מתיימר להיות כמו ספר של אשכול נבו למשל, אבל הוא הרבה יותר מסתם מותחן של רם אורן. תקראו !

הוסף תגובה חדשה

CAPTCHA

משהו קטן לוודא שאינך רובוט. משתמשים רשומים מדלגים

ענה לשאלה / השלם את החסר

הנצפים ביותר

מאמרים נוספים מאת שמואל הדס