אימגו מגזין מאמרים

כתב עת בנושאי תרבות ותוכן

לדאק - טיבט הקטנה


התמונה של אופיר יעקבסון
חבל 'לדאק' התפרסם בשנים האחרונות והפך ליעד תיירותי מוכר

חבל 'לדאק' התפרסם בשנים האחרונות והפך ליעד תיירותי מוכר

חבל 'לדאק' התפרסם בשנים האחרונות והפך ליעד תיירותי מוכר, עד שב'-לה', בירתה של 'לדאק' (3500מ') יש נוכחות קבועה ומרשימה של תיירים מכל רחבי העולם. חבל לדאק הינו חלק ממחוז גדול יותר - ג'אמו קשמיר, שעלה לכותרות בשל הסכסוך הפנימי בין ההינדים למוסלמים ובין הודו לפקיסטן.

למרות שמדובר במחוז של הודו, לדאק דומה יותר הן מבחינה נופית והן מבחינה תרבותית-דתית לשכנתה מצפון – טיבט, ומכאן גם כינויה - "טיבט הקטנה".

לדאק שוכנת מצפון לרכס ההימאליה (משכן השלג הנצחי) האדיר ומדרום לרכס הקרקורום (סלע שחור), בו ממוקמת הפסגה K-2, השנייה בגובהה בעולם והקשה ביותר לטיפוס. הישובים ממוקמים בעמקים שבינות לרכסי ההרים לאורך ערוצי הנחלים האינדוס, הזנסקר, נוברה וכו'.  

בעבר היתה לדאק צומת מרכזית בדרכי המסחר העולמיות. בכדי לכונן קשר בין הודו לבין שאר העולם לא נותרה ברירה אלא לחצות את הרכסים האדירים דרך מעברי הרים שהוכשרו לשם כך, ולדאק הפכה לצומת של דרכים כאלו שאפשרה רגע של אתנחתא רגע לאחר חציית רכס ההימאליה ולפני חציית רכס הקרקורום.

כיום ישנן שתי דרכים להגיע אל לדאק, אחת משרינאגאר (בירת קשמיר) לאורך עמק נהר האינדוס, והשנייה דרך עמק קולו, מטפסת וחוצה מספר מעברי הרים וגולשת אל חבל לדאק דרך עמק זנסקר. מבחינה טופוגרפית דרך נהר האינדוס נוחה הרבה יותר אך בשל קרבתו לאזורי הגבול והמתיחות הוחלט ליצור אלטרנטיבה ולהכשיר גם את הדרך השנייה.  במשך חלקים רוב ימות השנה הדרכים סגורות בשל ריבוי השלגים ורק בחודשי הקיץ (סוף יוני עד אמצא ספטמבר) הם פתוחות באופן רציף. 

בשל מיקומה הגיאוגרפי מצפון לרכס ההימאליה סובלת לדאק מתופעה אקלימית המוכרת לנו ממחוזותינו – 'מדבר בצל גשם'. אדי המים והעננים, שמקורם באוקיינוס ההודי ובים הערבי, עושים את דרכם צפונה תוך המטרת מימיהם ברחבי תת היבשת (תופעת המונסון), כשלבסוף הם נתקלים ברכס ההימאליה האדיר, הם מתחילים לטפס בכדי להתרומם מעליו והגשמים נמשכים ומתגברים, אך בחוצם את ההרים הם צונחים במקביל לטופוגרפיה והגשמים נפסקים! 

בשנים האחרונות כחלק משינויי אקלים גלובליים החלו גשמי המונסון להגיע גם למרחב הלדאקי. הגשמים הללו גורמים לנזקים אקולוגיים אדירים בסביבה מדברית זו, הצפות חמורות ואף גורמת להרס הבתים - שבנויים מלבנים מיובשות – ואינם עמידים בפני גשמים:

http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3931155,00.html 

בלדאק, חרף גובהה הרם כמות הגשמים הינה זניחה לחלוטין, ולכן האוכלוסייה המקומית, שבאופן מסורתי התפרנסה מחקלאות, התפללה לא לגשמים, אלא לשמש.

מבחינת המקומיים, ובניגוד לאזורים אחרים בעולם, קיץ שבו השמש קורנת בחוזקה הוא קיץ של ברכה, שכן השמש גורמת להתמוססות הקרחונים והשלגים בפסגות ההרים ולהתגברות הזרימה בערוצי הנחלים. עם הגעת המים אל העמקים בני המקום יודעים להסיטם באמצעות מערכות השקיה אל החלקות החקלאיות. הגידולים הנפוצים הם חיטה, שעורה ותפוחי אדמה. מעט מאוד עצים גדלים באזור זה והנפוצים שבהם הם צפצפה, ומישמיש. תהליך יבושו של המישמיש צובע ומקשט את האזור בסוף הקיץ. לצפצפה חשיבות רבה בבניה, שכן קורות העץ הארוכות משמשות כעמודי תמך ולקירוי הגגות. באופן מסורתי הבניה כולה הסתמכה על לבנים (שעברו יבוש ולא שריפה בשל החוסר בחומרי בערה), ורק שינוי האקלים הגלובאליים שבאים לידי ביטוי במרחב הלדאקי בגשמים ספורדים גרמו לבעיה בתחום זה שכן הלבנים המיובשות אינן עמידות בפני גשמים. בתור גיאולוג, איני יכול להתעלם מיפי הסלעים. ניתן לראות במרחבי לדאק סוגים שונים של מסלע, ביניהן סלעי משקע שהורבדו בקרקעית ים עתיק. קשה לדמיין אילו כוחות אדירים נדרשו בכדי להרים את הררי הסלע לגבהים האדירים הללו, לעוותן ולקמטן כאילו היו פיסת נייר.

מבחינה דתית, למרות נוכחות מוסלמית מסוימת (המתבטאת במסגד גדול בבירה לה) הדת השולטת היא הדת הבודהיסטית. כיום בולט הדמיון בין הבודהיזם הטיבטי לבודהיזם הלדאקי, אך למעשה הבודהיזהם הגיע ללדאק מהודו מאות שנים לפני שנקלט בטיבט עצמה, ורק מאוחר יותר אותו זרם טיבטי מאוחר השפיע גם על הבודהיזם הלדאקי. כיום, נוכח כיבוש טיבט והדיכוי שמתרחש שם, לדאק הםכה למקום ייחודי בו ניתן לראות את הבודהיזם הטיבטי מתקיים בחופש מוחלט. 

המטייל באזור לדאק לא יוכל להתעלם מהנוכחות הבודהיסטית הבאי לידי ביטוי  בלבוש הנזירים, בקירות 'מאני' (=אבן חן) ועליהם חרוטות מנטרות מרובות והנפוצה שבהן היא המנטרה של 'אוולוקיטשוורה' הבודהיסטווה של החמלה – 'אום מאני פאדמה הום'.  בכל מקום ניתן לראות גם את ה'סטופות' (סוג של מבנהארכיטקטוני מקודש המכיל על פי האמונה שרידים או אפר של בודהה, או של אחד מתלמידיו(  , וכמובן ה'גונפות', הכינוי המקומי למקדשים שעל פי רב ממוקמים בראשי ההרים, מעל לכפרים התומכים בהם, ובתוכם ניתן להתבונן בשלל ציורי קיר ובדים, המספרים - למי שיודע לפרשם - את הסיפורים הבודהיסטים ואת עיקרי האמונה. הסממן הבולט מכל הוא כנראה הדגלים הבודהיסטים התלויים בכל פינה, מתעופפים ברוח ומפיצים (לפחות על פי האמונה הבודהיסטית) את הבשורה והתפילה הבודהיסטית לפינות מרוחקות ברחבי העולם בהן יש בהן צורך. 

נוכחות בודהיסטית זו בולטת במיוחד למגיעים אל לדאק משאר המחוזות הודו, שכן בהם לא ניתן לראות סממנים בודהיסטים והדת השולטת היא הדת ההינדית. מעניין שהבודהיזם נולד והתפתח במורדות ההימאליה, בשלב מסוים התפשט על פני מרחבים אדירים ו"כבש" את רב שטחה של תת היבשת  )בימיו של השליט 'אשוקה'), אך צחוק הגורל שב ודחק את הבודהיזם בהודו אל הפינות הנידחות במרומי ההימאליה.  

מבחינת אופי הטיול בלדאק, עומדות לרשות המטיל אופציות מרובות. ישנם מבקרים המגיעים אל לדאק למסע רוחני, בכדי ללמוד בודהיזם, תוך הצטרפות לכתות לימוד את התבודדות. אחרים נהנים מהשקט והשלווה שעוצמת הטבע מקרינה לכל עבר, וישנם כמובן גם מטילים הרפתקנים שמנסים להגיע אל עבר פינות נידחות עם באמצעות גלגלי הג'יפ ואם ברגל, שכן האזור מציע שפע של טרקים בדרגות קושי שונות. מובן שגם הליכה בתוך הכפרים ובינותיהם יכולה להיות מעניינת ביותר, לאפשר אינטראקציה עם האוכלוסייה המקומית ולאפשר למטיל להתוודע אל צפונות לדאק.

בנימה פרקטית שני דברים חשובים למטייל באזור. יש לזכור את גובהו של האזור, למגיעים אל האזור בטיסה או מאזורים נמוכים מומלץ להתחיל את הביקור עם כמה ימי הסתגלות ואף להתייעץ עם רופא באשר לכדורים לגובה.     

השוני הרב בדרכי החיים מעורר לעתים סקרנות מרובה.  יש לדאוג לכך שסקרנות זו תתבטא בצורה מכובדת, לכבד את בקשותיהם של תושבי המקום (לדוגמא בנוגע לצילום) ואת כללי ההתנהגות במקומותיהם הקדושים.

תגובות

ארץ ההרים והקור

בחם הזה לא היה מזיק קצת אוויר הרים..

הוסף תגובה חדשה

CAPTCHA

משהו קטן לוודא שאינך רובוט. משתמשים רשומים מדלגים

ענה לשאלה / השלם את החסר

הנצפים ביותר

מאמרים נוספים מאת אופיר יעקבסון