אימגו מגזין מאמרים

כתב עת בנושאי תרבות ותוכן

מהו מוצאם של הבדווים החיים בנגב: מחקר של קבוצת חוקרים מהאוניברסיטה העברית - חלק א


התמונה של רבקה שפק ליסק
אמהות וילדים בדואים, צלומו ב-1 בינואר 1890, על ידי הצלם הצרפתי בונפי

אמהות וילדים בדואים, צלומו ב-1 בינואר 1890 על ידי הצלם הצרפתי בונפי

קבוצת חוקרים מהאוניברסיטה העברית פירסמה בכתב העת "הפורום המזרח תיכוני" ב- 1 ביוני 2012 , תוצאות מחקר שערכו על מוצאם של הבדווים מהנגב:

Are the Negev Bedouin An Indigenous People? Havatzelet Yahel et al

ואלה הם עיקרי הדברים:

מבוא
החוקרים העלו את השאלה אם הבדווים החיים כיום בנגב הם התושבים המקוריים, "הילידים" של הארץ בהשוואה, למשל, לאבורגינים באוסטרליה.
בשנים האחרונות, כותבים החוקרים, אזרחים בדווים, נוודים לשעבר, דוברי ערבית, החיים בנגב, העלו את הטענה שהם בעלי זכויות של "ילידים" ודורשים בעלות על אדמות השייכות להם, לטענתם, מדורי דורות.

1. היסטוריה פלסטינית מפוברקת

התזה של המחקר היא שמדובר בהיסטוריה פלסטינית מפוברקת.(פירוט בהמשך ).

2. החוק הבינלאומי

החוק הבינלאומי, טוענים החוקרים, לא גילה בעבר נכונות לקדם זכויות קבוצתיות ממספר סיבות. הסיבה העיקרית הייתה החשיבות שייחסו לשלמות של המדינות והחשש מספרטיזם. הנחת היסוד הייתה שהמדינה המודרנית מבוססת על הקשר הישיר בין האזרח למדינה הריבונית.
אירופה הקולוניאלית, ביה"מ העליון של ארה"ב ובתי משפט באוסטרליה ובריטניה החזיקו בעיקרון שהבעלות על טריטוריה היא בידי אלה ש"גילו" אותה.
אבל, במשך הזמן הנושא של "ילידים" התעורר. חברות של ילידים טענו שמעמדן הייחודי נפגע קשה והן כפופות לשלטון ואורח חיים הנוגד את תרבותן ומטיל הגבלות על התחום הפיזי בו הם אולצו לחיות. חברות הילידים דרשו את תיקון העוול, את הזכות לשימור תרבותם ואת זכותם להגדרה עצמית.
החל מראשית המאה ה- 19 החל שינוי בגישת בתי המשפט במערב והחלה להתגבש הכרה שלאוכלוסייה שחיה בטריטוריות לפני "גילויין" יש זכויות. השאלה שנדונה הייתה האם לפני הגעת הקולוניאליסטים הייתה שיטה של זכויות קרקע בטריטוריה.
החל משנות ה- 1920 קבוצות ילידות העלו את הנושא בפורומים בינלאומיים.
במישור הבינלאומי הנושא קודם ב- 3 מסגרות:

א. שני הסכמים התקבלו ע"י ארגון העבודה הבינלאומי, השייך לאו"ם, אבל לא בוצעו בהצלחה.
ב. ניסיונות במסגרת הבנק הבינלאומי לטפל בנושא.
ג. טיפול בנושא במסגרת פורומים שונים של האו"ם, העוסקים בזכויות אדם. מאז החל מחקר מקיף בנושא ופורסמו דוחו"ת בין 1981 ל- 1986. באו"ם הוקמה קבוצת עבודה על אוכלוסיות ילידות שתפקידה היה לנסח סטנדרטים בינלאומיים לגבי זכויותיהם. הטיוטא הראשונה נוסחה ב- 1985 אבל, לא אושרה. בין השנים 1995 – 2004 הכריזה עצרת האו"ם על "עשור בינלאומי של זכויות העמים הילידים בעולם", והקימה פורום קבוע לנושא זה במסגרת תת- ועדה על מניעת אפלייה והגנה על מיעוטים. בסוף 2004 הוארך עשור" העמים הילידים".

רק ב- 2006 הוגשה הצעת החלטה בנדון לעצרת האו"ם ואושרה ברוב של 140 מדינות. ארה"ב, קנדה,אוסטרליה וניו זילנד הצביעו נגד וחזרו בהן. ישראל לא השתתפה בהצבעה.
העיכובים בהגשת הטיוטא לעצרת האו"ם נבעו מחילוקי דעות בין מדינות שונות.
הגירסה הסופית של ההצהרה על זכויות העמים הילידים אומצה ב- 2007 . אבל, ההצהרה לא כללה הגדרה שתקבע מיהו עם ילידי, בשל העדר הסכמה.

3. מיהו עם ילידי

אומנם אין הגדרה רשמית אבל הנוסחה המקובלת היא:

A separate political entity with unique characteristics within the framework of the state. Such entity or nation has the sovereign right to determine the structure of its institutions, its identity, and its membership

אבל, חשוב לציין, שזכויות קרקע הן לעם הילידי כקולקטיב ולא כיחידים.
עפ"י ההצהרה, קבעו החוקרים, שניתן לערוך רשימה של הפרמטרים ל"ילידות":
א. תושבים מקוריים – ילידים הם צאצאים של האנשים הראשונים בטריטוריה מסויימת.
ב. משך הזמן – עם ילידי הוא עם שחי אלפים ואפילו עשרות אלפים שנים בטריטוריה מסויימת.. למשל, האבורג'ינים חיים ביבשת אוסטרליה בין 40,000 ל- 60,000 שנה. האינדיאנים באמריקה הם בעלי היסטוריה של אלפי שנה.
ג. עם ילידי קדם למתיישבים החדשים.
ד. העם הילידי היה נתון לכיבוש קולוניאלי מדכא.
ה. קשר רוחני עמוק לארץ – הקשר הרוחני בא לידי ביטוי באמונה שהארץ ניתנה לעם הילידי ע"י האל, והם פיתחו בארצם תרבות ייחודית, מינהגים, ומוסדות כלכליים, חברתיים ופוליטיים.
ו. זיהוי עצמי והכרה ע"י אחרים שמדובר בעם ילידי- ההבדל העיקרי בין מיעוט לעם ילידי הוא הראשוניות.
אבל, יש הבדל נוסף בין זכויות של עם ילידי לבין זכויות של מיעוט :הזכויות של מיעוט הן זכויות של יחידים, בעוד שהזכויות של עם ילידי הן זכויות של קולקטיב.

4. זכות ה"ראשוניות" ליהודים ולא לבדווים או לערבים

בשנים האחרונות, הבדווים בנגב הישראלי, החלו לדרוש מעמד של עם ילידי, בטענה שישראל כמו כל שלטון קולוניאליסטי השתלטה על הטריטוריה שלהם, מסרבת להכיר בנוכחותם בארץ מולדתם ומונעת מהם זכויות.
זהו אותו טיעון המקובל על המנהיגות הערבית מאז שנות ה- 1920 הדוחה את הטיעון הלאומי היהודי של תחייה ורואה ביהודים זרים – קולוניאליסטים שפלשו לשטח ערבי שהוא אחוזת אבות.
החוקרים שללו את הטענות הללו כמחוסרות כל בסיס, ולא נכונות. הקשר של היהודים לארץ קדם לנוכחות ערבים באלף שנים. מתוך כל העמים שחיו בארץ מהזמן העתיק, היהודים הם העם היחיד היכול לטעון לנוכחות רצופה מתקופת התנ"ך, ולמשך זמן משמעותי של היותם שליטיה.
היהודים ולא הבדווים או הערבים עונים לקריטריונים של עם ילידי. לפני כ- 3000 שנה, קמה ממלכת ישראל שהשתרעה מהנגב בדרום עד הגולן בצפון. בשלב מסויים התפלגה הממלכה לממלכת ישראל וממלכת יהודה. ממלכת ישראל הצפונית, נכבשה ע"י אשור במאה ה- 8 לפנה"ס, וחלק מאוכלוסייתה הוגלה. ממלכת יהודה הדרומית, ששלטה על הנגב, המשיכה להתקיים עד לנפילתה בידי בבל במאה ה- 6 לפנה"ס. חלק מאוכלוסייתה הוגלה לבבל.
בבל נכבשה ע"י פרס וליהודים ניתנה הרשות ב- 538 לפנה"ס לחזור למולדתם. בעת שובם חיו בארץ אדומים, שרידי הפלישתים, שומרונים (תערובת של ישראלים וקולוניסטים שהובאו ע"י אשור ) ונבטים.
במשך כ- 400 שנים הארץ הייתה תחת שלטון לא- יהודי, אבל מ- 141 לפנה"ס עד 63 לפנה"ס קמה בארץ ממלכה יהודית ריבונית- ממלכת החשמונאים. ממלכתם חוסלה ע"י רומא ששלטה בארץ מאז כ- 700 שנים.
המוסלמים כבשו את הארץ במאה ה- 7 לס' ואז החלה תנועה גוברת של שבטים ערבים לאזור כולו. במשך 900 השנים הבאות נשלטה הארץ ע"י כובשים זרים, לא מוסלמים ומוסלמים לא ערבים, וב- 1517 הארץ נכבשה ע"י העות'מאנים.
מאז הכיבוש המוסלמי במאה ה- 7 לס', האיסלאם קבע את הסדר הסוציו- פוליטי שנתמך ע"י האימפריות המוסלמיות, ועקרונות איסלמיים הפכו למסגרת שבתוכן השבטים הערבים היו הגורם המאחד של הסדר החברתי של האימפריה. אורח החיים השבטי היה חלק אינטגרלי של המערכת השלטונית והמשפטית וחוק השריעה המוסלמי, הפך לחוק האימפריה.
במסגרת השלטון העות'מאני נחקק חוק הקרקעות ב- 1858. כמו כן, נחקק קודקס חוקים אזרחי ב- 1876. ב- 1922 , לאחר מלחה"ע הראשונה, קיבלה בריטניה מנדט על הארץ ע"י חבר הלאומים במטרה להכשיר את התנאים לבית לאומי ליהודים בעקבות הצהרת בלפור. המנדט הבריטי השאיר את רוב המערכת הלגלית העות'מאנית, כולל חוק הקרקעות, על כנם.
עם הקמת ישראל ב- 1948, אישר הפרלמנט הזמני את החוק העות'מאני. מדינת ישראל לא אימצה את הדוקטרינה של אירופה הקולוניאלית ואף לא את הטיעון של "ארץ ריקה" אלא את הבסיס עליו ניתנה הצהרת בלפור שאושר ע"י חבר הלאומים. הארץ נחשבה למולדת אבות האומה היהודית – ישראלית.

5.הבדווים בנגב

עד המאה ה- 20 הבדווים במזרח התיכון, כולל הבדווים של הנגב, היו שבטים נוודים, שחיו על גידול צאן ונדדו באופן מתמיד בחיפוש אחר מרעה לעדריהם ומים. הקשר של הבדווים לא היה לטריטוריה מסויימת אלא לשבט.

Toviyah Ashkenazi, Ha-Beduim Be-Eretz Yisrael (Jerusalem: Reuben Mass Publishing House, 1957), p. 30; Joseph Ben-David, Ha-Beduim Be-Yisrael—Hebetim Hevratiyim Ve-Karkaiim (Jerusalem: Jerusalem Institute of Israel Studies, 2004), pp. 36, 57-9, 424-81; Reuven Aharoni, The Pasha's Bedouin (London and New York: Routledge, 2007), pp. 30-1.

רוב השבטים הבדווים החיים כיום בנגב רואים עצמם כצאצאי שבטים נוודים מחצי האי ערב. רובם הגיעו לנגב בשלהי המאה ה- 18 ובמשך המאה ה- 19 ממדבריות ערב, מעבר הירדן , מסיני וממצרים.

Moshe Sharon, "Ha-Beduim Be-Eretz Yisrael Bameot Ha-Shmone Esre Ve-Ha-Tsha-Esre," M.A. thesis, The Hebrew University of Jerusalem, 1964, pp. 21-4.

חלק מההגירה הזו ארעה בעקבות פלישת נפוליאון למצרים ולארץ ב- 1798/9 והשתלטות מוחמד עלי ובנו איברהים פשה על הארץ ב- 1831 – 1841. באותם ימים, הצבא המצרי עבר בסיני ובנגב ומשם לחוף הים דרך רפיח. לצבא המצרי התלוו אכרים ובדווים. חלק מהאכרים המצרים התיישבו בארץ וחלק הצטרפו לשבטים בדווים בנגב.

[47] Gideon M. Kressel and Reuven Aharoni, "Masaey Uhlusim Memitzrayim La-Levant Bameot Ha-19 Ve-Ha 20," Jama'a, 12 (2004): 206-45; telephone interview with Gideon Kressel, Mar. 8, 2012.

רשימות המס של העותמ'אנים מאשרות שהשבטים שחין בנגב ב- 1596/97 אינם אלה החיים בנגב כיום. ההיסטוריונים וולף- דיטר הוטירוט וכאמל עבדולפתח קבעו, במחקר שפירסמו, שרשימות המס כללו שמות של 43 שבטים שחיו בתחום מה שהפך למנדט הבריטי, כולל 6 שבטים בנגב. שמות השבטים החיים כיום בנגב אינם מופיעים ברשימות המס העות'מאניות מ- 1596/7 .

Wolf-Dieter Hütteroth and Kamal Abdulfattah, Historical Geography of Palestine, Transjordan and Southern Syria in the Late 16th Century (Erlangen: Palm and Enke, 1977), p. 3, pp.51-3.

גם קלינטון ביילי, חוקר התרבות הבדווית לא מצא ראיות במאות ה- 13 וה- 14 להמשכיות או נוכחות של השבטים בדווים, שחיו מאוחר יותר בנגב.

Clinton Bailey, "Dating the Arrival of the Bedouin Tribes in Sinai and the Negev," Journal of the Economic and Social History of the Orient, 28 (1980): 21-4; idem, "The Negev in the 19th Century," Asian and African Studies, 14 (1980): 42, 45.

התיישבות הבדווים בנגב הייתה תוצאה של מאבקים בינשבטיים ופשיטות על יישובים ערביים ונישולם. יש מסמכים רבים המעידים על תפקידם של הבדווים בכיבוש הנגב ובפשיטות שוד וגירוש ערבים מחלקים אחרים של הארץ. הארכיאולוג הבריטי קלוד ר. קונדר כתב בשנות ה- 1880 על המלחמה בין השבטים הבדווים והכפריים.

Sharon, "Ha-Beduim Be-Eretz Yisrael," p. 49; Joseph Ben-David, "Od Al Ha-Konflict Ha-Karkai bein Beduei Ha-Negev Levain Ha-Medina," Karka 44 (1998): 64; Emanuel Marx, Ha-Hevra Ha-Beduit Ba-Negev (Tel Aviv: Reshafim, 1974), p. 15; Emanuel Marx, Bedouin of the Negev (Manchester: Manchester University Press, 1967), p. 7.
Anatoly M. Khazanov, ed., Nomads and the Outside World, 2nd ed. (Madison: University of Wisconsin Press, 1994), p. 199; Aref al-Aref, Bedouin Love Law and Legend: Dealing Exclusively with the Badu of Beersheba (Jerusalem: Cosmos, 1944; repr. 1974), p. 202; Ben-David, Ha-Beduim Be-Yisrael, p. 17; Hütteroth and Abdulfattah, Historical Geography, p. 11
.
Avraham Granovski, Ha-Mishtar Ha-Karkai Be-Eretz Yisrael (Tel Aviv: Dvir, 1949), p. 32; David H.K. Amiran, "The Pattern of Settlement in Palestine," Israel Exploration Journal, 3 (1953): 69; see, also, Hütteroth and Abdulfattah, Historical Geography, p. 62; Muhammad Yusuf Sawaed, "Ha-Beduim Be-Eretz Yisrael Bein Ha-Shanim 1804 and 1908," M.A. thesis, Bar-Ilan University, Ramat Gan, 1992, p. 147-9; Eliahu Epstein, "Bedouin of the Negeb," Palestine Exploration Fund Quarterly, 71 (1939): 59-78
.
Claude R. Conder, Tent Work in Palestine (London: A. P Watt, 1895), p. 271
.

הנומדיות של הבדווים בארץ נמשכה עד ראשית המאה ה- 20 . אז החל מעבר לחיי נוודות למחצה ואח"כ להתיישבות קבע. בהדרגה החל גם המעבר מגידול צאן לחקלאות. עד שנת 2000 הצטמצם אחוז העוסקים בגידול צאן ל- 10% .

לפני הקמת ישראל היו בנגב כ- 65,000 בדווים. בזמן מלחמת העצמאות ב- 1948 ומיד לאחריה, רוב הבדווים עברו למדינות שכנות ומספרם בנגב ירד לכ- 11,000 .

H. V. Muhsam, "Sedentarization of the Bedouin in Israel," International Social Science Journal, 4 (1959): 542.

מאז גדלה האוכלוסייה הבדווית לכ- 200,000  ב- 2011 .

לחלק ב של המאמר

הוסף תגובה חדשה

CAPTCHA

משהו קטן לוודא שאינך רובוט. משתמשים רשומים מדלגים

ענה לשאלה / השלם את החסר

הנצפים ביותר

מאמרים נוספים מאת רבקה שפק ליסק