אימגו מגזין מאמרים

כתב עת בנושאי תרבות ותוכן

ארבל והיישוב ואדי חמאם היו יישובים יהודיים


התמונה של רבקה שפק ליסק
מערות בהר ארבל

מערות בהר ארבל

כיום ארבל היא מושב ישראלי בגליל התחתון כ- 4 ק"מ צפונית- מערבית לטבריה בקרבת כפר חיטים. המושב נוסד ב- 1948 ע"י חיילים מהבריגדה היהודית.

המסורת מזהה את ארבל ההיסטורית עם חורבת אירביד. אבל, כיום, החוקרים חלוקים בדעותיהם לגבי זיהוי ארבל ההיסטורית. החוקרים יגאל טפר ויובל שחר זיהו במחקרם מ- 1991 את ארבל ההיסטורית עם חורבת ואדי חמאם, ואילו עוזי לייבנר, שערך חפירות מקיפות בחורבת ואדי חמאם, ופרסם את דו"ח החפירות ב- 2010 , שולל זיהוי זה. הוא טוען ששמו של האתר הקדום לא השתמר, אבל זו איננה ארבל ההיסטורית. מוטי דותן, היסטוריון חובב, ראש מועצת גליל תחתון, טוען שהמושב ארבל שוכן ליד אתר ארבל ההיסטורית. הוא טוען שבחלק הצפוני – מערבי של המושב נתגלו שרידי בית כנסת מתקופת המשנה ושרידי יישוב. כמו כן, נתגלו ארונות קבורה בצלע ההר. אבל, הארכיאולוגים עדיין לא חפרו באתר.

המקום ואדי חמאם מוזכר במפקד האוכלוסין העות'מאני במאה ה- 17. במאה ה- 20 התיישבו בדואים בחלק התחתון של אתר ואדי חמאם וב- 1948 הם עברו מזרחית לחורבת ואדי חמאם ליישוב הנקרא אף הוא ואדי חמאם.

תקופת הברונזה המאוחרת (1300 – 1200) ותקופת והברזל ( 1200 – 586 )

ארבל מוזכרת במקרא בספר יהושע פרק י', 14 בשם בית ארבאל.
טפר ושחר דיווחו שבסקרים ארכיאולוגיים נתגלו באזור ממערב לכנרת שרידי יישוב מתקופת הברונזה והברזל מצפון לרמת ארבל, בג'ואיר אבו שושה. ממזרח לרמת ארבל נתגלו שרידי יישוב עתיק נוסף בתל רקת ומדרום לרמת ארבל נתגלו שרידי יישוב בקרני חיטין. כמו כן, נתגלו שרידים מתקופות אלה במערות הטבעיות שבמצוקי נחל חמאם.

התקופה הפרסית (538 – 333 לפנה"ס )

קיים פער בהתיישבות באזור, כנראה, בעקבות הכיבוש האשורי של ממלכת ישראל הצפונית בשלהי המאה ה- 8 לפנה"ס, שהיה מלווה בהגליית האוכלוסייה הישראלית לאשור. האזור ליד הכנרת החל שוב להתפתח בתקופה הפרסית, כנראה, במאה ה- 5 לפנה"ס. עפ"י המחקר של יגאל טפר ויובל שחר הייתה פעילות יישובית נרחבת באזור. הפעילות התבטאה בהכשרת דרכים, בפיתוח חקלאות הררית ובניצול מושכל של מקורות המים. היישוב המרכזי היה בג'ואיר אבו- שושה, שהחוקרים מזהים עם גינוסר של ימי הבית השני. אתר נוסף מזוהה עם היישוב מגדל. כמו כן החוקרים זיהו את האתרים של כפר חיטין וארבל של ימי הבית השני, אותה זיהו עם חורבת ואדי חמאם.

הכפר ארבל מוזכר במקורות היהודיים. בארבל התיישבו כוהנים ממשמר ישוע, אם כי החוקרים חלוקים בדעתם לגבי השאלה מתי עברו משפחות הכהונה לגליל: האם הם עברו לאחר חורבן הבית או לאחר מרד בר כוכבא.
ארבל התפרסמה בזכות איכות בדי הפשתן שהתעשייה המקומית ייצרה. במקורות התלמודיים היא נזכרת בתקופת המשנה והתלמוד.

חורבת ואדי – חמאם: יישוב יהודי ששמו אינו ידוע עדיין

חורבת ואדי חמאם נמצאת בגליל התחתון, כ- 2 ק"מ מערבית לכנרת. הכפר ששרידיו זוהו בחורבת חמאם – ורדים, היה ממוקם על מדרון תלול מעל האפיק של נחל ארבל, למרגלות הר ניתאי ומול הר ארבל.

הכפר נוסד , לדעת ד"ר עוזי לייבנר במאה ה- 1 לפנה"ס, בתקופת ממלכת החשמונאים והמשיך להתקיים בתקופה הרומית. הכפר נינטש בשלהי המאה ה- 4 או ראשית ה- 5 לס', כלומר, בתקופה הביזאנטית.

הכפר הקדום השתרע על פני כ- 30 – 40 דונם ואדמות היישוב השתרעו על פני 6,000 דונם נוספים. ניתן להעריך שאוכלוסיית היישוב מנתה בין 950 ל- 1,400 תושבים עפ"י ממוצע של 35 נפש לדונם (פרופ' זאב ספראי הציע להעריך שעל דונם חיו בין 30 ל- 40 נפש ).

בין השנים 2007 – 2009 נערכו באתר חפירות ב- 3 שטחים:
אזור בית הכנסת וסביבתו
אזור מגורים ובית בד מצפון לבית הכנסת
אזור מגורים בשוליים הדרומיים של האתר.

אזור בית הכנסת

בית הכנסת המאוחר

בחפירות שנערכו באתר הקדום של הכפר נתגלו שרידי בית כנסת. בחפירות נחשף אולם התפילה ופריטים ארכיטקטונים שונים האופייניים לבתי הכנסת מהטיפוס הגלילי. בית הכנסת נבנה מאבני בזלת וחלקו שרד לגובה ניכר. באולם התפילה היו 3 טורי עמודים. מערך הישיבה כלל ספסלים מדורגים לאורך הקירות המערבי, הצפוני והמזרחי. החוקרים העריכו שבבית הכנסת היה מקום ל-180 איש. חזית בית הכנסת הייתה מכוונת לכיוון ירושלים, לדרום עם סטייה קלה לכיוון דרום- מזרח בשל אילוצי בנייה. לבית הכנסת הייתה רצפת פסיפס ועליה קטעים מסיפורי המקרא: תיאור פרשת שמשון המכה בפלישתים, תיאור חיל פרעה הטובע בים סוף ועיר שלמה ובה מקדש שלמה.

עפ"י המימצאים במקום מעריכים החוקרים שבית הכנסת העשוי בזלת הוא משלהי המאה ה- 3 או ראשית ה- 4 לס', כלומר מהתקופה הרומית המאוחרת (70 – 324 לס' ). על פי שרידיו מתברר שהוא היה בניין מפואר בן 2 קומות, שאליו היו צמודים חדרי לימוד וחצרות.

בית הכנסת עבר 2 שלבי שיפוץ: השלב הראשון של השיפוץ היה, כנראה, בעקבות רעש אדמה ב- 363 , והשיפוץ השני היה בשלהי המאה ה- 4 לס' או ראשית המאה ה- 5 לס', אולי בעקבות רעש האדמה שהתרחש ב- 419 לס'.
בית הכנסת עמד על תילו כ- 100 שנים.

בית הכנסת הקדום

בקיר המערבי של בית הכנסת נתגלה פתח שהוביל לחדר שרצפתו עפר ומתחת לרצפתו התגלה בית כנסת קדום יותר שהיה בנוי מאבני גיר, ומקורה בגג רעפים, ששבריהם היו מפוזרים. לא ברור מתי בדיוק הוקם בית הכנסת, אך הוא כבר עמד על תילו בתקופה הרומית התיכונה. בית הכנסת הקדום חרב, כנראה בהקשר למרד בר כוכבא (132 – 135 ), או בהקשר לתסיסה בעקבות הצבת הלגיון ה- 6 בגליל ( 123 – 127 ).
.
אזור מגורים ובית בד

אזור מגורים זה נמצא במרחק כ- 20 מטר מבית הכנסת, ונתגלה בו בית בד. עפ"י המימצאים אזור זה חדל להיות מיושב בשלהי המאה ה- 4 או ראשית ה- 5 לס'. מתחת לשרידי המבנה של בית הבד נתגלה מבנה מגורים מהתקופה הרומית הקדומה (63 לפנה"ס – 70 לס' ). במקום נתגלו סימני שריפה והמבנה התמוטט כתוצאה מהשריפה. בשטח המבנה הזה נתגלה שפע של מימצאים ארכיאולוגיים ומטמון מטבעות, רובם מראשית המאה ה- 2 לס', ומיעוטם מחלק מתקופת שלטונו של הקיסר אדרינוס (119 – 138 לס').

עפ"י מימצא המטבעות וסימני החורבן באתר סבורים ד"ר צביקה צוק, וד"ר עוזי לייבנר, שהמימצאים הם מתקופת מרד בר – כוכבא (132 – 135 לס' ), ויתכן שסימני החורבן קשורים למרד בר- כוכבא. אבל, חשוב לציין, שעד עתה לא ניתגלו עדויות ארכיאולוגיות המעידות על השתתפות הגליל במרד זה. (ארחיב עד סוגייה זו במאמר ניפרד )

אפשרות נוספת היא שהחורבן קשור בתסיסה בגליל בעקבות הצבת הלגיון ה- 6 בגליל בסביבות 123 – 127 לס'.

אזור מגורים בשוליים הדרומיים של האתר

נחשפו 2 בתי מגורים. אבל, מתחת לאחד המבנים נתגלה מבנה קדום יותר שהחוקרים סבורים שהוא מהמאה ה- 2 לס' או ראשית המאה ה- 3 לס'. החוקרים לא מצאו הסבר לחורבנו של הבנין מאחר שלא נתגלו סימני שריפה. המבנה העליון הוא מהמאה ה- 3 לס'. מבנה זה ניטש לכל המאוחר באמצע המאה ה- 4 לס'. מאחר שחלקים אחרים של היישוב נינטשו מאוחר יותר, סוברים החוקרים שנטישת אזור זה קשורה בהתמעטות האוכלוסייה.

לסיכום, ד"ר עוזי לייבנר הגיע למסקנה שהאתר היה מיושב מהמאה ה- 1 לפנה"ס, כלומר משלהי תקופת ממלכת החשמונאים או ראשית התקופה הרומית הקדומה (63 לפנה"ס – 70 לס' ). סקר שנערך בגליל המזרחי הראה שהיישוב בכפר הוקם במסגרת גל התיישבות בתקופה החשמונאית. היישוב הגיע לשיא גודלו ושגשוגו בתקופה הרומית הקדומה. הוא נהרס, לפחות בחלקו בשנות העשרים או השלושים של המאה ה- 2 לס' (הצבת הלגיון ה- 6 או מרד בר כוכבא), אבל המשיך להתקיים עד התקופה הביזאנטית. דעיכתו של היישוב הייתה, עפ"י המימצא הארכיאולוגי, בשלהי המאה ה- 4 או בראשית המאה ה- 5 לס'.

בין שלהי המאה ה- 4 למאה ה- 5 התקיים תחת השלטון הביזאנטי מאמץ מרוכז של השלטון והכנסייה לנצר את האוכלוסייה הפגאנית של הארץ ונעשה מאמץ רב לאלץ את היהודים להתנצר. עפ"י המקורות היהודיים, המוסלמים והנוצריים, היהודים סרבו להתנצר, והיו שהעדיפו לעזוב את הארץ. ( ראה, המאמר שפורסם:כשלון מאמצי הניצור תחת השלטון הביזאנטי).

מערות ארבל

המערות נתגלו בשני מקומות: בהר ניתאי מצפון לכפר ארבל ובהר ארבל ממזרח ליישוב ארבל.

המערות בהר ארבל  היו טבעיות בחלקן ובחלקן נחצבו בידי אדם. כמו כן, נתגלו שם מקוואות, בריכות ובורות מים.

 

מרד הקנאים נגד הורדוס

תיאורו של יוספוס פלביוס לגבי מלחמתו של הורדוס בקנאים במערות ארבל מקובל על החוקרים כמהימן. המערות שימשו את תומכי החשמונאים במלחמתם בהורדוס, עם עלייתו לשלטון ב- 40 לפנה"ס. הם התבצרו במערות בצלע המצוק. צבאו השכיר של הורדוס נאבק נגדם במשך 40 יום. חיילי הורדוס ירדו בתוך תיבות בעזרת חבלים אל המערות אך המורדים שרפו את החבלים והתיבות הידרדרו לרגלי המצוק והחיילים שבתוכם נהרגו. הנסיון השני להיכנס למערות באמצעות תיבות הוכתר בהצלחה לאחר שחיילי הורדוס עטפו את החבלים ברצועות בד רטוב. המורדים הוכנעו והושלכו מהמצוק לתהום. באחת המערות נתגלו שברי נרות הרודיאניים.

הר ניתאי

על הר ניתאי נתגלו שרידי חומה שאורכה היה 321 מטרים. לאורך החומה היו משולבים 9 מגדלים.ד"ר עוזי לייבנר, שערך את החפירות העריך שהחומה הייתה לפחות בגובה 4 מ'. החרסים שנמצאו במקום הם מהתקופה הרומית הקדומה ( 63 לפנה"ס – 70 לס' ).
המערות בהר ניתאי נמצאות מתחת לקו החומה בשתי מדרגות. רוב המערות סבלו ממפולות. נחצבו כ- 20 מערות מלאכותיות בידי אדם ובחלקן היו בורות מים, אגף מגורים ואגף לאיחסון. המימצאים הארכיאולוגיים הם מהתקופה ההלניסטית המאוחרת והתקופה הרומית הקדומה. המערות שמשו כיחידת מגורים

החוקרים התלבטו בשאלה לאיזה אירוע יש לשייך את החומה והמערות. בסופו של דבר נתקבלה הדעה שהמימצאים על הר ניתאי שייכים למרד הגדול (66 – 70 לס' ). יוספוס פלביוס ביצר את המערות שעל הר ניתאי ליד היישוב ארבל בעת ההכנות למרד הגדול ב- 66 לס'.
התקופה הערבית- מוסלמית (640 – 1099 )

לאחר שהיישוב בואדי חמאם נינטש ע"י תושביו היהודים, התיישבו במקום בזמן לא ידוע, לא- יהודים.

התקופה הצלבנית (1099 – 1260 )

הצלבנים בנו מבצר על הר ארבל והשתמשו במצוקי הר ארבל כדי לשלוט על הדרך ממערב לכנרת.

התקופה הממלוכית (1260 -1516 )

הממלוכים השתמשו אף הם במצוקי הר ארבל כדי לשלוט על הדרך ממערב לכנרת.

התקופה העות'מאנית (1516 – 1918 )

על הר ארבל נתגלתה מערכת ביצורים מהתקופה העות'מאנית. המצודה, הנקראית "קלעת איבן מען", הוקמה במאה ה- 17 , כנראה, ע"י עלי בק בנו של האמיר הדרוזי פח'ר א- דין ששלט באזור באותה תקופה.

תקופת המנדט הבריטי (1918 – 1948 )

חורבת ואדי חמאם אינה מוזכרת באתר הנכבה ברשימת הכפרים שנינטשו ב- 1948. מאחר שהאתר היה מיושב בחלקו ע"י בדווים.

ישראל

המושב ארבל הוקם לאחר סיום קרבות מלחמת העצמאות ע"י קבוצת חיילים יהודים ששרתו בבריגדה היהודית בתקופת מלחה"ע השנייה. המתיישבים סבלו מקשיים רבים בהתערות בקרקע ובעיות ביטחון.אליהם הצטרפו ב- 1950משפחות מאירן, ובשנות ה- 60 וה- 70 של המאה ה- 20 הצטרפו משפחות נוספות.. ב- 2002 חיו ביישוב 70 משפחות. ב- 2010 הגיע מספר התושבים ל- 561 .\ 

הר ארבל ומצודת ארבל - טיול מצולם

תגובות

ואדי חמאם

הבדואים לא התיישבו ועברו סתם.... תושבי הכפר המקוריים של ואדי חמאם גורשו בשנת 48 והפכו לפליטים, ובשנת 49 הועברו אל הכפר בדואים שהיו פליטים ממקומות אחרים, בידי הרשות לשיקום פליטים.

הוסף תגובה חדשה

CAPTCHA

משהו קטן לוודא שאינך רובוט. משתמשים רשומים מדלגים

ענה לשאלה / השלם את החסר

הנצפים ביותר

מאמרים נוספים מאת רבקה שפק ליסק