אימגו מגזין מאמרים

כתב עת בנושאי תרבות ותוכן

עיון בשירה של יונה וולך - יונתן


התמונה של מנחם מ. פאלק
הפרידה של דוד מיהונתן. רמברנט, 1642

הפרידה של דוד מיהונתן. רמברנט, 1642. יהונתן היא הדמות עם הטורבן.

 יונתן

 מאת יונה וולך

אֲנִי רָץ עַל הַגֶּשֶׁר

וְהַיְלָדִים אַחֲרַי

יוֹנָתָן

הֵם קוֹרְאִים

קְצָת דָּם

רַק קְצָת דָּם לְקִנּוּחַ הַדְּבַשׁ

אֲנִי מַסְכִּים לְחוֹר שֶׁל נַעַץ

אֲבָל הַיְלָדִים רוֹצִים

וְהֵם יְלָדִים

וַאֲנִי יוֹנָתָן

הֵם כּוֹרְתִים אֶת רֹאשִׁי בַּעֲנַף

גְּלַדְיוֹלָה וְאוֹסְפִים אֶת רֹאשִׁי

בִּשְׁנֵי עַנְפֵי גְּלַדְיוֹלָה וְאוֹרְזִים

אֶת רֹאשִׁי בִּנְיָר מְרַשְׁרֵשׁ

יוֹנָתָן

יוֹנָתָן הֵם אוֹמְרִים

בֶּאֱמֶת תִּסְלַח לָנוּ

לֹא תֵּאַרְנוּ לְעַצְמֵנוּ שֶׁאַתָּה כָּזֶה.

השיר בו בחרתי לדון במאמר זה הוא שירה של יונה וולך - יונתן. השיר מופיע לראשונה בספרה "דברים", 1966 ואחר כך במקומות נוספים ובהם בקובץ "תת הכרה נפתחת כמו מניפה", הספריה החדשה לשירה, הוצאת הקיבוץ המאוחד/ספרי סימן קריאה, 1992, עמ' 9. בניתוח השיר הזה אתייחס לאותם האלמנטים הבונים את משמעות השיר כמו הֶרְמזים שונים ממקורות שונים, מוטיבים, לשון פיגורטיבית, היפוכים, משמעויות של מילים וְהָרְמָזִים המשתמעים מהם, פיסוק ועוד.

כבר לאחר עיון ראשוני בשיר ברור שהוא שיר מורכב, בנוי רבדים רבדים, דבר המאפשר מספר אינטרפרטציות רב, כפי שאראה בהמשך. הוא רומז על כיוונים שונים של פרשנויות ומשאיר מקום רב לאסוציאציות של הקורא, המבוססות על עומס רגשי הזורם מתחת לפני השטח. הוא משתמש בניגודים רבים ומפזר רמזים למאבקים שונים ולטרגדיות מבלי לסמן את המועדפת בהן. כל הגורמים האלו, ביחד עם סוף לא ברור, בונים שיר פתוח להתייחסויות שונות.

א.  ניתן להבחין שמדובר בשיר המתאר משחק ילדים. יחד עם זאת יש רמזים לכך שהכותב מבוגר יותר: והם ילדים (שורה 9). הילדים המופיעים החל מהשורה השנייה משחקים מול ה"אני" , יונתן, שרץ אל הגשר.

המתח בין האני לבין הילדים נמשך במהלך כל השיר. הם רוצים קצת דם, לקינוח הדבש, והוא מוכן לחור של נעץ בלבד. באמצע השיר נאמר: "אבל הילדים רוצים / והם הילדים / ואני יונתן..." כלומר, הוא נכנע כדי לספק את רצונם של הילדים, כי הוא המבוגר.

בסוף השיר הם כורתים באופן סמלי את ראשו ואורזים אותו, תוך כדי ניצול רצונו הטוב לשתף פעולה. למשמעות הדבר נתייחס מאוחר יותר.

יונה וולך ידועה כמשוררת השולטת היטב במשחקי לשון, אזכורים ושירי-משחק. ביודענו זאת עולה מיד הצורך לחשוב על שיר הילדים "יונתן הקטן", אותו יונתן שרץ בבוקר אל הגן, עולה על עץ וקורע את מכנסיו. גם בשיר שלפנינו יונתן רץ, הענפים מחליפים את העץ, והענפים והעץ "אשמים" בגורלו של יונתן (אם כי, כפי שכבר רמזתי, "יונתן" בשיר שלפנינו אינו קטן כלל, היפוך אחד מיני הרבים השולטים בשיר).

ב. כמו כן, ידועים לנו שירים רבים של המשוררת בהם היא דוברת בלשון זכר (כחלק מהמשחקיות שבשירים), שימוש המופיע גם בשיר שלפנינו. הדובר, שהוא "אני" = "יונתן", מקבל חיזוק בהרמז של השורה הראשונה. "אני רץ אל הגשר". שורה זן מזכירה לנו מידית את שירו של דוד פוגל: "עיני תרה אל הגשר"*. שיר זה הינו אחד משיריו של פוגל שבו הוא דובר בלשון נקבה. השימוש בלשון המין הנגדי מחייב אותנו לחשוב מיד על המשוררת הכותבת בלשון זכר - עוד היפוך (ולא רק מתוך ההרגל לכתוב בלשון זכר, אלא בכוונת המחבר ללבוש דמות זכרית ולהעצים על-ידי כך את הדרמה שמתפתחת בהמשך). היחס הניגודי שהחל בזכר/נקבה מועצם ככל שרעותיה של הדוברת בורחות ממנה - אצל פוגל ולעומתם, אצל וולך הילדים רודפים אחריו.

ג. עד כה התייחסתי לשני הֶרְמזים. הגיע העת להתייחס לשלישי, הבולט ביותר, יונתן התנ"כי (בעיקר שמואל א' יג-יד). יונתן הוא בנו של שאול אשר שלט בישראל והפסיד את ממלכתו בשל אי ציות להוראותיו של שמואל. יונתן, במצב אחר, היה אמור לרשת את אביו במלוכה, ובעקבות מעשה אביו הוא חייב לוותר לדוד. בסופו של דבר דוד הופך למלך, ואף נעזר בתחבולת חברו יונתן, (זריקת הקשתות). בספור התנ"כי יש אף רמזים על יחסיו עם דוד ("נעמת לי מאוד נפלאתה אהבתך לי מאהבת נשים", שמואל ב' א' כו).

כאן המקום לציין את המתח האירוטי שמלווה את השיר כולו: משחקי הכותב/כותבת, יונתן שניתן לחשוב שהוא הומוסקסואל לפי הסיפור המקראי, החור של הנעץ, הדם, המטה וטעימת הדבש שבקצהו, הגלדיולה וצורתה הפאלית (על הענף) בעוד שפרחים עם עלי הכותרת הם סמל מין נשי, ואולי אפילו להציע פרוש אפשרי לשורות האחרונות של השיר במילים "לא תארנו לעצמנו" - מהותך הנשית המתגלה על פי איסוף הרמזים המיניים.

ד. נחזור למשחק הילדים מול יונתן. מתקבל הרושם שהילדים הם ילדי הפלישתים שרודפים אחרי יונתן (בניגוד לספור המקראי של יונתן שם הוא זה שמכה בפלישתים בשלב מסויים). הם, הילדים, רוצים את דמו כדי לקנח בדבש. בסיפור המקראי על הדבש אותו טועם יונתן בעזרת קצה המטה שלו הוא מבצע חטא שאינו מודע למהותו, והוא מהווה סיבה להענשתו.

למרות שאין סיבה להעניש את יונתן בשיר, מלבד העובדה שהוא הסכים רק לחור קטן, הרי עונשו הוא כריתת הראש (הסימבולית) באמצעות ענף של גלדיולה. פעולה זו מזכירה מיד את כריתת ראשו של גוליית בידי דוד, מחליפו למלוכה של יונתן. הרושם הוא שיונתן הופך לגוליית שכורתים את ראשו. מדובר בגוליית פחדן, שמסכים לנעיצת נעץ בלבד. ראשו הכרות נאסף בשני ענפי גלדיולות. פרחים אלה , ,  מזכירים במצלולם את המילה גלדיאטור שאכן מתאימה לקונטקסט זה. ולא זו בלבד, אלא שהמילה העברית של הגלדיולות היא סיפנים (=סייף, חרב). זו המילה היחידה המופיעה בלועזית בשיר זה.

ברור שהכותבת ידעה את המינוח העברי, אך השתמשה במודע בלועזי כדי לזכות בהעשרת המשמעות הסימבולית, גם כגלדיאטור, גם כסייף אך גם כפרח.

ה. ראשו של יונתן נארז בנייר מרשרש. המילה מרשרש, היא מילה אונומטופאית, מהדהדת לנו באוזן. היא מזכירה את דברי אמו של הילד בשיר "בהיותי ילד" של יהודה עמיחי** - "כפרוסה עטופה בנייר מרשרש",  כמו אצל עמיחי הרשרוש מפנה תשומת לב נוספת לעצם התרחשות העניינים. אצל עמיחי דברי אמו עטופים בנייר מרשרש, ובשיר אחר, "אבי"***, זכר אביו גם הוא עטוף כפרוסות בנייר מרשרש. אלו שירים מוקדמים של עמיחי, ועל כן נראה שהיו ידועים ליונה וולך, כך שהאזכור אינו מקרי. ייתכן שיונתן ברח מדברי אביו (ואולי אמו) ורץ על הגשר ואחר-כך ברח מהילדים עד שנתפס. אולי הוא רץ בשל מהותו? אולי בשל כך הוא נותן את ראשו? בכל מקרה, האזכור מטיל עליו את זיכרון אביו ודברי אמו.

ו. ניתן להתיחס לשם יונתן כשם הזכרי של יונה, שמה הפרטי של הכותבת, יונה וולך. ואם הדבר אכן כך, דבר זה מחזק את ההתייחסות לשיר כאמירה ביוגרפית, ומתקשר גם להתייחסויות המיניות שהוזכרו לעיל וגם לתפיסת הקורבן שעולה מן השיר.

הכותב, יונתן, רץ על הגשר, ממקום למקום. גשר מסמל את החיבור בין צד אחד לשני (ובמקרים מסויימים גם כדבר מפריד). כאן, הגשר אינו עוזר ליונתן הבורח, ואינו מפריד בינו לבין הילדים. הילדים רוצים קצת דם, רוצים אותו כקורבן (כפי שקרה ליונתן התנ"כי). כמעט וניתן לדמיין תמונה של כלבים הרודפים אחרי הקורבן, צמאי דם. הדם אמור להשלים את ארוחת הדבש (שבסיפור המקראי, שמואל א' יג', הוא טועם אותו ועל כן נענש). הכותבת, המזהה עצמה עם יונתן, גיבור השיר, היא הקורבן ומנסה להקטין את הקרבת עצמה לכדי חור של נעץ. בסופו של דבר הילדים אינם מסתפקים במעט דם, ועל יונתן לתת את ראשו. (אולי הכותבת הייתה מוכנה להקריב מעט דם, אך הרודפים באו על סיפוקם רק לאחר שכרתו את ראשה? שאלה זו הופכת ל"פוליטיקלי קורקט" בהתחשב ברמזים הביוגרפיים שבשיר) (ייתכן שיש כאן גם רמז למאבקיה של המשוררת בממסד הספרותי ורצונה ב"התקבלות").

קורבן הדם,ועריפת הראש אינה מאפשרת להתעלם גם מהקונוטציה הנוצרית, ומהאשמות נוסח הפרוטוקולים של זקני ציון. גם "חור של נעץ" מזכיר לנו את המסמרים בצלב של ישו. אם בודקים את הטקסט באופן יצירתי, ניתן אף לומר ששני ענפי הגלדיולות הם אלוזיה לשני המוטות המרכיבים את הצלב. פרשנות זו יכולה להוות רובד נוסף.

אם כן, מפרשנות לפרשנות, מרובד לרובד, נבנית דמות הקורבן: מיונתן, דרך גוליית וכלה ברמז לישו. ואולי ייתכן שנבנה כאן גם רובד פמיניסטי של קורבן.

ז. מבחינת הפיסוק, העדרו בולט, ועל כן השיר הופך מקשה אחת, המתחילה בריצה. הדינמיות מופיעה כבר במילה השנייה, וחוסר הפיסוק גורם לזרימה מהירה של  האירועים. כל השיר נקרא בנשימה אחת, וכך מתרחשים גם האירועים. מתקבל הרושם שהאינטנסיביות של האירועים מסתירה את עוצמתם. הם רוחשים מתחת לפני השטח, כפי שתוארו קודם.

ח. אין בשיר חריזה. אילו הייתה, היינו עלולים לשקוע בתוכה ובמקצב  ולא לשים לב לאירועים שהם עיקרו של השיר. הדבר נכון גם לגבי משקל. יחד עם זאת, יש טמפו פנימי. השיר כולו תוסס, ישנה זרימה ומצלול. השיר הוא מאוד ויזואלי. יש גשר וריצה ודם ודבש, ענפים וגלדיולות, ראש עטוף בנייר מרשרש. כל אלו בונים תמונה ברורה לגמרי, שניתן לציירה ממש. כך גם המצלול של דם ודבש, נייר מרשרש.

מן הראוי להתבונן גם באמצעים הפיגורטיביים. "אני רץ על גשר", האם זה הוא גשר אמיתי או גשר למעבר סיפורי לעלילת השיר? גשר סימבולי? הילדים רצים אחרי יונתן. אך יונתן שאינו ילד ממש (אלא אם ילד ממשי משחק את דמות יונתן, ודבר זה לא נאמר בשיר). הם רוצים דם לקינוח. הדם מגיע מהשדה של אברי גוף, אנטומיה, ואינו מאכל, וודאי לא קינוח, אינו קינוח שמתחבר לדבש (שדה האוכל). שדה האוכל נפגש כאן עם שדה האנטומיה.

"הם כורתים את ראשי": זו ודאי כריתה סימבולית, לא ממשית, אין כורתים ראש עם ענף (ואף לא חרב מעץ בדמות גלדיולה, דימוי שנבנה על סימבוליות מוסווית בשל הצורה). זה הוא משחק ילדים שנבנה על ענף הגלדיולה. אנו עוסקים אולי במטונימיה, כי לא את הראש ממש אורזים, אלא דברים שמסמלים את הראש (וראש גוליית) ואולי הראש מסמל את יונתן כולו, אולי הראש מסמל את הכותבת, אולי זהו הראש הכותב שירים.

ט. למרות שהשיר הוא מקשה אחת, הזורמת במהירות, בכל זאת ניתן לומר שיש בשיר ארבע חטיבות: הראשונה המתחילה בשם השיר, יונתן, המכניסה אותנו לתנועת השיר המהירה, הריצה; השנייה, המתחילה במילה יונתן, שורה 3 ועוסקת בדם; השלישית המתחילה במילים "ואני יונתן: שורה  10, העוסקת בכריתת הראש והרביעית, המתחילה 4 שורות מהסוף, שוב במילה יונתן, ובשורה שאחריה שוב המילה יונתן, ומסיימת את השיר בבקשת הסליחה ממנו. ארבע חטיבות שכולן מתחילות בשם יונתן, ארבעה מעגלים מסביב לגיבור - שלבים בחיי יונתן או באוטוביוגרפיה של הכותבת.

י. ננסה עתה להבין את השורה האחרונה. שהיא סתומה למדי: "לא תארנו לעצמנו שאתה כזה". למה הכוונה במילים "אתה כזה?" לפי הפרשנות שלעיל, האם "אתה כזה", כלומר, קורבן כמו יונתן? או קורבן כמו גוליית, או כמו ישו, או כמו הנשים? או אי התקבלות פואטית כפי שהכותבת הייתה רוצה? או אולי כולם ביחד? נראה כאילו בסוף משחק הילדים מגיעים להארה, להבנה של הפיכתו של יונתן בגילומיו השונים לקורבן המשחק, קורבן הילדים, קורבנם של רבדי האנושות כולה.

שיר מורכב ויפה זה, שהחל כמשחק ילדים, הפך באמצעות הרמזים, מצלול, זרימה, פיגורטיביות ובניית רובד על גבי רובד לכתב האשמה כבד.־־־־־־־־־־־־־־־־־־־־־־־־־־־־־־־־־־־־־־־־־־־־־־־־־־־־־־־־־־־־־־־־־־־־־־־־

*  בספר  "דוד פוגל, כל  השירים",  הוצאת הקיבוץ המאוחד תשל"ב, עמ' 103, שיר  ל'

**  מתוך ספרו של יהודה עמיחי  "שירים, 1948 -1962, הוצאת שוקן, 1975, עמ' 11

***  מתוך ספרו של יהודה עמיחי  "שירים,  1948-1962, הוצאת שוקן, 1975, עמ' 27

תגובות

תודה, מעמיק מאוד

תודה, מעמיק מאוד

הייתי רוצה לדעת

הייתי רוצה לדעת כיצד הזיקה לכל אחד מהטקסטים שאליו משווים את ״יונתן״ תורמת לבניית משמעות השיר?
תודה ויום טוב

וואלק

וואלק איזה סיכום טיל מיש כתב אותו וואחד שפיץץץץץץ מילה הסיכום הכי טוב שקרתי וואלק מוציא 100 בבגרות בקללל

התמונה של אביגיל אגלרוב

הסרט יונה

המאמר הזה, בנוסף לסרט החדש שעולה עכשיו, מזכירים לי למה כל כך אהבתי אותה לפני עשרים וחמש שנים.

יש טקסט אחר

וואו

הסיכום מצוין ממש בוטקה חלומי אללה בוטקה
גז

יונה

איך הסקתם מהשיר שהוא הומוסקסואל

והיא בכלל לא ידעה מה היא אומרת

מתברר שמיטב השיר הוא פרשנותו, ולזו יש כנפיים, טילים, ספינות רחף וחורים שחורים הבולעים עב"מים שלמים ללא הגבלה, כי מי יגיד למה התכוון המשורר, שלא ידע בעצמו למה התכוון כל כך ועד כמה רחוק אפשר ללכת עם כוונותיו הסתומות, אם לא הפרשן הכול יודע, הכל כך יודע מה שהמשורר עצמו לא ידע שיש לו את זה, שזה בכלל איפשהו שם.

שלום

ככה ניתוח ספרותי עובד כבר שנים.
היצירה יכולה להיות מנותקת ממי שכתב אותה וכו'.

הוסף תגובה חדשה

CAPTCHA

משהו קטן לוודא שאינך רובוט. משתמשים רשומים מדלגים

ענה לשאלה / השלם את החסר

הנצפים ביותר

מאמרים נוספים מאת מנחם מ. פאלק