אימגו מגזין מאמרים

כתב עת בנושאי תרבות ותוכן

פרידה – סרט איראני ייחודי, פוליטי ואינטראקטיבי


התמונה של מתן אהרוני
הסרט האיראני- "פרידה"

פרידה. איראן 2011.
ז'אנר: דרמה
במאי: אשגאר אשגאר פרח'אדי.
שחקנים: לילה חאתאמי, פימאן מואדי, שהאב חוסייני, סארה ביאת, סרני פרהדי

מורי היקרים בחוג לקולנוע באוניברסיטת תל אביב היו לעיתים מזכירים את הקולנוע האיראני כקולנוע הטוב בעולם. אני, כסטודנט מרדן שלא קיבל את דברי מוריי כפי שהם, חשדתי בכל פעם ששמעתי שיפוט לכאן או לכאן, לטוב או לרע. מהו קולנוע טוב בעולם? מי החליט על הקריטריונים? ברור לי שהוא שונה, ייחודי ואחר אך איני בטוח שטוב הוא המילה הנכונה. אותה תהייה נותרה בי גם לאחר הצפייה בסרט האיראני החדש והמדובר, פרידה (אשגאר פרח'אדי, איראן, 2011), הסרט שזכה באוסקר על הסרט הזר.

כנראה שהקריטריונים להצלחה ולזכייה בפרס הם ייחודיות וחתרנות כנגד הקונבנציות ההוליוודיות הרגילות. סרט זה נוגד את המוכר לנו: ההזדהות, לפחות שלי, היא עם כל הדמויות, היריבות, השונות. כולם צודקים וגם טועים, כולם אשמים או לחילופין כולם צודקים, כולם גיבורים וקשה לקבוע מיהו האנטגוניסט האימתני. הפתיחה מפתיעה וכך גם הסיום, שנותר פתוח, כמו הפתיחה, שמשתפת אותנו, הצופים, בשיפוט בין שני גיבורים מרכזיים. גם הסיפור כולו הוא מינימליסטי וכמעט יומיומי. אין אפקטים, אין מוסיקה סוחפת או עלילה מרגשת.

אך אותו סיפור קטן ויומיומי מעיד על רעיונות פוליטיים וחברתיים גדולים. האלטרנטיבה להוליווד נוכחת גם בעזרת מטפורות פוליטיות שישנן בסרט, המשתמעות מהסיפור הסמלי.

סיפור קטן, אחר וייחודי

הסרט פרידה הוא סרט בעל סיפור מאוד קטן ומצומצם, על משפחה איראנית שהאישה מעוניינת לצאת מאיראן לחו"ל, להגר, כדי לספק לבתה חיים טובים וקלים יותר, ואילו האב אינו מוכן, בשל אביו החולה, שבו הוא צריך לטפל, ולא להשאירו לבדו מאחור. האישה מבקשת להתגרש בשל מחלוקת זו, ולקחת את בתם בת ה- 12 איתה. האב מסרב לחתום על הגירושים ולהיפרד ממשפחתו.

הסרט נפתח במשפט בבית דין בין השניים על כך. האישה מתבוננת ישירות בצופים, בפנייתה אלינו, הצופים המערביים, לשחרר אותה מעול החברה המסורתית הדתית המוסלמית. בעלה גם כן פונה אלינו, כשהמצלמה, או יותר נכון אנחנו, מהווים השופטים. שניהם נראים חילונים, מודרניים ולבנים. נקודת מבטנו היא של השופט האיראני שאינו נראה אלא רק נשמע. הוא אינו מקבל את טענת האישה כי זוהי סיבה מספיק טובה לגירושים. האישה עוברת לבית משפחתה והאב נותר לטפל באביו ובתו המתבגרת, שמסרבת לנסוע עם אימה.

כשהאם לא בבית, האב שוכר את שרותה של מטפלת דתייה, ענייה, שתטפל באביו כשהוא בעבודה. המטפלת ששכר עובדת ללא ידיעת בעלה, כדי לעזור בפרנסת המשפחה, עם אבטלתו של בעלה. בתוך כמה ימים היא מוצאת עצמה תובעת את הגיבור על הריגה, נפגעת בעצמה ופוגעת במשפחת הגיבורים ובמשפחתה שלה. העניינים הופכים להיות מסובכים משפטית ומשפחתית.

סיפור זה מתרחש בזמן קצר ובמקומות קטנים וסגורים, בין משרדים ציבוריים לבתי המשתתפים בסיפור כמעט יומיומי ובין כמה דמויות, שכולן זוכות ליחס של אמפתיה והבנה, או כעס ורוגז.

ההזדהות בסרט היא עם כל או כמעט כל הדמויות. כשיוצאים מהסרט או במהלכו אנו לא ממש יכולים לגבש דעה או בחירה עם מי אני מזדהה. הסרט יוצר את התחושה כי כולם שווים, כולם צודקים או לחילופין כולם טועים, כולם מסכנים, כולם קורבנות, ואין באמת גיבורים.

גם הסיום נשאר כמו הפתיחה, בלי תשובה ברורה. אנו צריכים לשפוט ולהחליט מה יהיה הסוף. זאת בניגוד לסרטים ההוליוודיים הטיפוסיים שאותם אנו מכירים ולהם התרגלנו ככך עושים סרטים.

מסרט זה גם לא יוצאים עם עיניים אדומות, בוכיות, או עם הצפת רגשות. ציפיתי מסרט איראני טיפוסי המיועד לקהל מערבי, שלפחות יהיה רגשני. כנראה שבאתי עם ציפיות גבוהות ואולי גם עם מודעות רבה, שמנעה ממני להתחבר רגשית לסיפור. אך שוב, בשל כך שכולם צודקים ועם כולם מזדהים או עם אף אחד, אין את הסיפור ההוליוודי המקובל.

אולי שונות זו וייחודיות מהמקובל והמוכר, ההוליוודי, היא שזיכתה את הסרט בפרס האוסקר לסרט הזר, אולי זו הייתה הכוונה של מורי בהגדירו הקולנוע הכי טוב, רק כדי להציג הערכה כה רבה לסרטים האיראניים כסרטים שוברי שיגרה, שונים וייחודיים. אני סבור שיש כאן קולנוע אחר. קשה לשפוט אותו בקריטריונים המקובלים, כיוון שהוא מאתגר אותם. הדבר אינו בהכרח מעיד על טוב או רע, אלא על סוג קולנוע אחר. אני בכל זאת מבין ומאמין כי ניתן ליצור קריטריון מרכזי לשאלה מהו סרט טוב. לטענתי, סרט טוב הוא סרט שעושה לי משהו שמוציא אותי ממחשבות רגילות ומשנה את שגרת היומיום, זהו סרט שגורם לחשוב, שגורם להרהר, וגם או שמפעיל רגשות. לכן, לגבי הסרט הנדון, על רגשות כבר ויתרתי. הוא, כאמור, לא עבד עבורי. אך לגבי המחשבות, כאן הסרט גורם למחשבה, או יותר נכון קורא לחשיבה או לתובנה פוליטית שמעבר לסיפור הקטן והיומיומי. הדבר נעשה בעזרת אלגוריות ומטפורות שמלוות את הסרט לכל אורכו.

מטפורות ואלגוריות פוליטיות

פרדריק ג'ימסון טוען כי קולנוע לא-מערבי, קולנוע של העולם השלישי הוא קולנוע פוליטי במהותו – לטענתו, הסרטים של העולם השלישי הם סרטים שבהם ישנן מטפורות ואלגוריות פוליטיות במסווה. המיקום של היוצרים ותרבותם כופה עליהם ליצור מתוך מודעות וביקורתיות פוליטית.

אני לא בטוח שאיראן הוא מדינת עולם שלישית אך בשל הצנזורה ואילוצים הרבים שקיימים במדינה, אני מבין את הסרטים כאלגוריות פוליטיות, שבעזרת מוטיבים רבים ומגוונים, בעזרת סיפורים קטנים ויומיומיים, הם מעידים או עוסקים בסוגיות חברתיות ופוליטיות משמעותיות.

אני קורא את הסרט פרידה כסרט פוליטי. הסרט עוסק במיקומה של איראן המסורתית ביחס לעולם המערבי, בלבטים שיש לאיראנים בין לספוג את הקשיים והעונשים שהמערב מטיל על האיראנים לבין בריחה ללא התמודדות. הסרט, כפי שאני מפרש אותו הוא פרו-איראני ומבקש מהאיראנים להתמודד עם קשיים ואישומים שלפתע נוצרים. מבקש להישאר נאמנים למסורת, לשמר אותה ולטפל בה, גם בזמניה הקשים והחוליים.

הסרט עובד על המתח וההחלטה בין פנייה החוצה מאיראן, למודרנה, עם העתיד, אותו מייצגת הבת, דור העתיד, להישארות עם העבר, עם המסורת והשימור שלה, עם האב החולה, שזקוק לתמיכה וטיפול. הסרט גם מציג את הצורך והכוח בהתמודדות עם האשמות לא מוצדקות, שלבסוף יוכחו כמוטעות, בדיוק כמו שהמערב לכאורה מאשים את איראן על מעשים שלא הוכחו, ושמטיל עונשים שהעם צריך לסבול. גם האישה, שבתחילת הסרט אנו כמעט בטוחים שעזבה למערב, בלי בתה, מתגלה כי גם היא נשארה אצל מייצגי המסורת, העבר, עם אימה המבוגרת, עברה לגור אצלה, עד שהעניינים יתבהרו, עד שיפתרו הבעיות שלפתע צצות. גם היא עוזרת להתמודד עם הקשיים שלפתע מגיחים עליהם.

בניגוד למסורת, לעבר, שאותה הסרט מבקש לשמר ובה לטפל, יש גם לדת מקום ברור, ולא כדבר רע ונורא, אלא דווקא כמזכך, אם מנטרלים את הבעיות הכלכליות וקשיי החיים. הדת הטהורה מביאה לבסוף לצדק ולמוסר.

אולם, למרות הגישה הפרו-איראנית הסרט, כאמור, מציג סוף פתוח, שמותיר אותנו, הצופים, להחליט עם עצמנו מה הפתרון של הסרט, לעזוב למרות הכל את איראן או להישאר. כלומר הסרט מעניק לצופה כוח רב, שכנראה באיראן, כפי שהעיתונות מלמדת אותנו, אין ממש כוח החלטה ובחירה בדיקטטורה המוסלמית המפחידה. לכן, לכאורה, גם דמוקרטיה אפשרית כרעיון שמקודם בסרטים האיראניים. זאת, כאמור, בניגוד לחיים באיראן, שכידוע, אין לדמוקרטיה שם מקום.

אינטראקטיביות לא-דיגיטלית

אותו כוח שניתן לצופים להחליט על סוף הסיפור או התפתחותו מייצר גם אינטראקטיביות בצורה אחרת מהמוכר לנו. בימנו המדיה הישנים מחפשים דרכים שונות לשתף את הצופים בתכנים, לנסות להתקדם עם הטכנולוגיה ולהתמודד עם המדיה החדשים.

בשדה הקולנועי נשמע לאחרונה על סטארט-אפ שמפתח סרטי קולנוע שבו בוחרים הצופים כיצד יתפתחו הסיפורים, בעזרת שימוש בסמארט-פון או באס.אם.אסים בנקודות שמסומנות לצופים מה לבחור. הייתי לפני כמה שנים בהקרנת הדגמה שכזו לסרט באורך מלא, אותה אחד ממורי הותיקים בחוג לקולנוע יצר.

הטכנולוגיה החדשה אכן מרשימה אך נדמה כי הקולנוע האיראני מצליח להפעיל ולשתף אותנו, הצופים, בלי טכנולוגיה ואס.אם.אסים, אלא בעזרת הדבר הישן והמוזר שנקרא דמיון. הסרט, כאמור, מתחיל במבע קולנועי שמזמין אותנו להשתתף בסרט, להחליט עם השופט על מהלך הסרט, הסרט ממשיך עם האפשרות שלנו לבחור את הגיבורים המתאימים לנו, ומסתיים בסוף פתוח, שמשאיר לנו את ההחלטה כיצד הוא יתפתח או יסתיים. הצופים משתתפים מלאים בכל מהלכו. אני לא בטוח שכולם יאהבו את הרעיון. לעיתים אתה רצה לשקוע במציאות המומצאת שהסרט מספק. במקרה זה, עלינו לעבוד.

ולסיכום, אני מתקשה להחליט האם זהו סרט טוב. זהו סרט שונה וייחודי, המאתגר את המקובל ואת המוכר לנו מהקולנוע ההוליוודי. אני סבור שהקולנוע הישראלי הולך בכיוון הזה, מנסה לחפש את הייחודי, האומנותי, הלא- הוליוודי. לא בכדי השניים, "פרידה" ו-"הערת שוליים" התחרו אחד מול השני באוסקר. כנראה ש"האקדמיה" שבוחרת את הסרטים בהוליווד עדיין שבויה במיתוס של קולנוע איראני כקולנוע הטוב בעולם. במקרה של הקולנוע הישראלי, יש שיקראו לזה קולנוע אירופאי. הצצה לקולנוע האיראני מראה כמה הישראלי קרוב לאיראני, לפחות בשדה הקולנועי. ובכל זאת, אם נחזור לשאלה מהו סרט טוב, הקריטריון שלי לסרט טוב הוא שהוא גורם לי משהו בגוף, לריגוש, למחשבה. החיפוש אחר המטפורות והאלגוריות אכן גרמו למחשבה אחרי הסרט ובמהלכו. לכן, אוכל כעת להגיע להחלטה כי זהו סרט טוב (אך לא מעולה).

תגובות

הסרט בהחלט שונה וייחודי ובזה

הסרט בהחלט שונה וייחודי ובזה גדולתו. לא משעמם רגע ועשוי טוב
ביחודו מזכיר קצת את הסרט האירני ילדי גן העדן הנפלא

הוסף תגובה חדשה

CAPTCHA

משהו קטן לוודא שאינך רובוט. משתמשים רשומים מדלגים

ענה לשאלה / השלם את החסר

הנצפים ביותר

מאמרים נוספים מאת מתן אהרוני