אימגו מגזין מאמרים

כתב עת בנושאי תרבות ותוכן

השיפוט הספרותי לסוגיו


התמונה של יוסף אורן
במקביל לצמיחת הכמותית של מספר הכותבים,קפצו הרבה אלמונים על ההזדמנות להתפרסם כמבקרים, אף שהינם חסרי הכשרה כלשהי בתחום השיפוט הספרותי.

שתי תופעות המשלימות זו את זו התרחשו בתרבות העברית בעידן המחשב: כל מי שמחשב ברשותו מנסה את כוחו בכתיבה ומתאמץ לצרף לעצמו את התואר "סופר" והתוצאה ניכרת במספר המוגזם של הכותרים אשר נדפסים אצלנו ללא סינון ולרוב בלי בקרת איכות כ"ספרות מקור".

מאחר שבמקביל לצמיחת הכמותית של מספר הכותבים ומספר הכותרים החדשים גדל גם הביקוש לתגובה שיפוטית עליהם, קפצו הרבה אלמונים על ההזדמנות להתפרסם כמבקרים, אף שהינם חסרי הכשרה כלשהי בתחום השיפוט הספרותי. ואכן, אתרי האינטרנט מלאים ברשימותיהם החפוזות של אלמונים אלה, רשימות הנוטות בדרך כלל להיות קצרות ופסקניות, אך נגועות תמיד בקביעות קיצון מנוגדות – מגביהות ספר למרומים (כדרישת הקהל ל"פירגון"), או משפילות אותו לעפר (כציפיות ההמון ל"דם").

מאחר שאין שום אמצעי למנוע ממישהו לייחס לעצמו את התואר "מבקר" וגם בפועל אין יכולת למנוע את פירסומן של הרשימות האלה, אשר נדפסות ברוב האתרים בצורתן הגולמית וללא שום עריכה, צריך לחזור ולסמן את ההבדלים בין סוגי הכותבים שפועלים בחסותו של המונח "ביקורת", והם: הקורא-מן-שורה, סוקר-הספרים ומבקר-הספרות. מאחר ששלושתם מפרסמים תגובה כתובה על ספר חדש, מקבל הציבור תמונה כוזבת, כאילו קיימים בביקורת שלושה דרגי-שיפוט שווים בערכם, אשר למשפטם על איכותו של ספר חדש ניתן לייחס אותה חשיבות ואותה מהימנות.

הקורא המתרשם

הקורא-מן-השורה מרגיש צורך טבעי בסיום הקריאה של ספר חדש להביע את חוות-דעתו על תוכנו ועל סגולות שונות שבו, אשר עליהן עמד במהלך הקריאה, שהיא בדרך כלל היחידה שביצע. לכן, הוא מזדרז בסיום הקריאה, כאשר רשמיו מהספר עודם טריים, לנסח רשימה ולהכיל בה את תגובתו עליו. אך בהעדר נימוקים מגובשים להתרשמותו, הוא נזקק למילות תואר שונות כדי להביע את שבחי הספר או את מגרעותיו (כגון: מעניין ומרתק או מייגע ומשעמם). אם למזלנו הוא קורא ותיק, אשר צבר במשך השנים מדף קריאה מכובד למדי, ייתכן שגם ישווה את עלילת הספר אל אחד מהספרים שקרא בעבר.

אף שהקורא-מן-השורה הזדמן לספר בדרך כלל באקראי, כי אין הוא בוחר ספרים לקריאה על-פי שיטה, אין לשלול את זכותו לשפוט את ספר שקרא. ולמען האמת, אפשר גם להפיק תועלת משיפוטו עליו, כי בפרסום הרשימה שבה הוא ממליץ על הספר או מזהיר מפניו – הוא מבצע למען האחרים את המיון הראשון בין ספרים שעל-פי הבנתו וטעמו הינם חסרי-ערך לבין ספרים שלדעתו הינם מעניינים וכדאי להקדיש זמן לקריאתם.

העיתונאי הספרותי

סוקר-הספרים בעיתון או באתר המחשב עוסק למעשה בעיתונאות ספרותית ולכן גם הוא לוקה בכך שאין קיימת אצלו שיטה עקבית בבחירת הספרים שהוא כותב עליהם. בדרך כלל מפנה אליו את הספרים העורך של מדור הספרות בעיתון, אשר מצרף למשלוח הספר החדש את הדרישה הקבועה והעיקרית שלו – לקבל את המאמר הסוקר את הספר בהקדם האפשרי. ועל-כן נבדל סוקר-הספרים מהקורא המתרשם, הקורא-מן-השורה, בעיקר בכך שאת חוות דעתו על ספרים הוא מבטא באופן קבוע במאמר הקצר במוסף הספרותי בעיתון, או במקבילו באתר האינטרנט – כלומר: מתאמץ להצטמצם במגבלת ההיקף של הרצנזיה, שהיא התגובה העיתונאית על ספר חדש.

עקב היותו משתתף קבוע במוסף לספרות, אין שיפוטו של סוקר-הספרים יכול להתבסס רק על ההתרשמות מהקריאה היחידה שלו בספר, שהיא הפריווילגיה של  הקורא-מן-השורה, ולפיכך הוא מבצע דפדוף נוסף בספר, שבעזרתה הוא מגבש תגובה מיומנת וגם מוסמכת קצת יותר מזו ההתרשמותית של קודמו, הקורא-מן-השורה. אך את שיפוטו הוא משעין בהכרח על אבחנות בודדות ופשוטות, אשר אליהן הוא מצרף ציטוטים אחדים, כדי שהללו יעניקו לרצנזיה שלו מראית-עין של מאמר אשר נכתב מתוך בקיאות בספר ואחרי התעמקות בו. ואכן, סוקר-הספרים ההגון כולל בסקירתו בנוסף לתוכן גם התייחסות לסגולות נוספות שמצא בספר, כגון: הדמויות, מבנה העלילה, רמת השפה והרלבנטיות של הנושא לחיים כיום.

יתר על כן: כדי להיבדל משיפוטו של הקורא-מן-השורה, מתפתה סוקר-הספרים בדרך כלל להגניב למאמרו העיתונאי הכללות, שהיקף בדיקתו לא הסמיך אותו לטעון אותן, אם על מידת המקוריות שגילה בספר בהשוואה לספרים אחרים שבדק בעבר בחופזה דומה, ואם על תרומתו של הספר להשחתת הספרות או לקידומה אל אופק חדש – הכללות שלא היתה לו שהות למצוא להן תימוכין לא בספר שהוא סוקר וגם לא מחוצה לו ושעל-כן הן לחלוטין יומרניות. ועם כל זאת – אף שהתפוצה שלה זוכה חוות דעתו הנמהרת-מדי של סוקר-הספרים עלולה לפעמים לבצע נזקים בהיקף ניכר יותר מזו של הקורא-מן-השורה, גם שיפוטו של סוקר-הספרים יכול להוסיף תרומה מועילה במיון הכותרים החדשים לספרים גרועים הבינוניים וטובים, העולה על זו שתרם הקורא-מן-השורה בהמלצותיו ההתרשמותיות.

מבקר-הספרות כחוקר תרבות

בקר-הספרות אינו בוטח בתוצאות המיון החפוז של הקורא-מן-השורה וגם לא בתוצאות הסינון הזריז של סוקר-הספרים. וגם לקביעותיהם השיפוטיות על טיבו ועל ערכו של ספר הוא מתייחס כאל חוות-דעת הטעונות בדיקה נוספת.

אף שלכאורה מפרסם גם מבקר-הספרות תגובה כתובה על ספר חדש, בדיוק כמו הקורא-מן-השורה וכמו סוקר-הספרים, גדול הוא ההבדל בין השקעתו להשקעתם במלאכת השיפוט של ספר חדש. וזו מתבטאת בהיקף התגובה, בעמקותה ובמטרותיה. אמנם גם הוא בודק בספר חדש היבטים בטקסט שגם קודמיו בדקו אותם (כגון: תוכן, מבנה, שפה, נושא ורעיון), אך בניגוד להם המפרסמים בעצם רק חוות-דעת, מפרסם מבקר-הספרות פסק-טעם.

הערה קצרה למונח פסק-טעם, אשר לכאורה משווה את תוצאת השיפוט הספרותי של מבקר-הספרות לתוצאת השיפוט שנעשה על-ידי שופט בבית-המשפט. בניגוד לשופט בבית-המשפט אשר פוסק על-פי ספר חוקים (דינים) המחייב את כלל השופטים, ולכן תוצאת שיפוטו היא פסק-דין, מתבסס שיפוטו של מבקר-הספרות על אמות-מידה של טעם המקובלות עליו, על בקיאותו בספריו הקודמים של מחבר הספר החדש ועל התמצאותו במפת הספרות של הדור (המשמרות שפעילות בה, המגמות שמתרוצצות בה), ולכן מוצדק להגדיר את תוצאת השיפוט הספרותי שלו כפסק-טעם. יתר על כן: גם אם יגיע עיונו של מבקר-ספרות ביצירה, אשר אך זה הופיעה, לדרגת מיצוי ואובייקטיביות המתקרבת לזו של המחקר הספרותי (לדרגת עיון המניב פסק-טעם ברמה מחקרית – ברמה של "תִּחְקוֹרֶת"), עדיין תוגדר תוצאת השיפוט הספרותי של העיון הזה כפסק-טעם של מבקר-ספרות.

בעוד שסוקר-הספרים והקורא-מן-השורה מזדמנים לקריאת ספר חדש באקראי, כי אין להם שיטה עקבית בבחירת הספרים ועניין מועט להם במעקב אחרי מחבריהם, בורר מבקר-הספרות בקפדנות את הכותרים אשר להם יקצה את הזמן הנחוץ לקריאתם, לעיון בהם ולכתיבת פסקי-טעם על ערכם.

מחוסר יכולת להקיף בקריאה את המספר העצום של הכותרים החדשים שיוצאים לאור מדי שנה, בוחר מבקר-הספרות מספר מצומצם של סופרים, כדי ללוות בסבלנות ולאורך זמן את הכתיבה שלהם, כיוון שבאמצעות העיון ביצירתם הוא מעדכן את מפת הספרות של הדור, אשר על שרטוטה הוא שוקד במשך שנים – מפה החייבת להתעדכן על-פי המתרחש בספרות, כגון: הופעת ספר ראשון ומפתיע של סופר אלמוני, או פנייה פתאומית של סופר ותיק לכיוון חדש. המפה המתעדכנת הזו לא רק משקפת תכנים, תהליכים, מגמות, הישגים וכישלונות בחיי הספרות הישראלית – שינויים אשר לכולם יש מקבילות בתחומי התרבות האחרים – אלא היא זו המייצגת את הספרות במחקר התרבות הנוצרת בחברה הישראלית בדור הנוכחי.

התכלית הסופית הזו של מבקר-הספרות משייכת אותו לקבוצת חוקרי התרבות בדורו, ולכן אינו יכול להסתפק בתגובה התרשמותית של הקורא-מן-השורה וגם לא בתגובה העיתונאית של סוקר-הספרים, אלא עליו לסכם את המתחדש בספרות בהיקף ובעמקות של מסת-ביקורת, שהיא הסוגה הספרותית העיונית.

בשונה מהרשימה של הקורא-מן-השורה ומהרצנזיה של סוקר-הספרים, מיועדת מסת-הביקורת – עקב אורכה – להתפרסם בספר, בכתב-עת ובאתר-תוכן איכותי. מסת-הביקורת תכלול בראש ובראשונה פירוש מקיף לעלילת הספר, המתבסס על הצלבתן של אבחנות רבות (ספרותיות, רעיוניות וערכיות). ובנוסף לכך יהיה הפירוש מנומק היטב ומוכח כנדרש מהכתובים, כדי שיהיה בכוחו לשכנע את הקורא כי לפירוש יש גיבוי מלא ביצירה.

גם אם הפירוש הוא מקורי ונועז, עד כדי כך שהוא מפתיע את הקורא ומאיר לו באור שונה את היצירה, עדיין אין מבקר-הספרות אץ לסכם את משפטו עליה  בפסק-הטעם הסופי שלו. חלקים חשובים במסת-הביקורת על ספר החדש, הם התוצאות של ההשוואה בין הספר הנוכחי ובין ספריו הקודמים של המחבר ובמידת הצורך גם ממצאי ההשוואה בינו ובין ספריהם של סופרי הדור האחרים. הרחבות אלה מאלצות את מבקר-הספרות להוסיף קריאה או שתיים מלאות ומספר קריאות-דפדוף חלקיות בספר כדי לבסס את מסקנותיו מהשוואות אלה.

באופן זה מעדכן מבקר-הספרות במסת-הביקורת הזו את מפת הספרות של הדור, בעזרת מסקנות המבוססות על שיפוט אשר מסתייע באמות-מידה גלויות ואובייקטיביות ככל האפשר. אף שגם מסקנותיו יהיו מנוסחות כהכללות, שונות יהיו הכללותיו מהכללותיו של סוקר-הספרים, שהיו יומרניות ובלתי-מהימנות משום שלא התבססו על בדיקה כלשהי. בזכות תכונותיה אלה יסתייעו במסת-הביקורת הזו גם חוקרי הספרות העברית בעתיד.

לכן, בעוד שחוות-הדעת של הקורא-מן-השורה ושל סוקר-הספרים פונות אל אלה שטרם קראו את הספר הנדון, מכוון מבקר-הספרות את פסק-הטעם שלו אל הקוראים שכבר השלימו את הקריאה בו. כלומר: מסת-הביקורת מופנית לקורא האינטליגנטי ושוחר התרבות, הקורא שאיננו מסתפק בקריאת יצירה, אלא מוּנע בסיומה, על-ידי סקרנותו האינטלקטואלית, לחפש פסק-טעם מהימן ומקצועי כדי להרחיב את הבנתו בענייניה של היצירה ובזיקותיה אל התרבות בשלב העכשווי שלה.

את הדיון הזה ראוי לסכם באופן הבא: בחסות המונח "ביקורת" פועלים שלושה סוגי כותבים המגיבים על ספר חדש. השלושה מציעים שיפוט ספרותי ברמות שונות לחלוטין זו מזו, הן בהיקף התגובה השיפוטית, הן בעמקותה והן במטרותיה. הקורא-מן-השורה מציע תגובה על ספר חדש ברשימה קצרה שהיא חוות-דעת ברמה ההתרשמותית. סוקר-הספרים מפרסם במאמר עיתונאי חוות-דעת ברמת הרצנזיה. מול שתי צורות ביקורת שטחיות ופחות מהימנות אלה, הראשונה – תמימה והשנייה – בדרך כלל גם יומרנית, מציע מבקר-הספרות במסת-ביקורת מקיפה פסק-טעם מוסמך ומנומק על ספר חדש, המעניק לקורא בנוסף לפירוש מקורי גם התמצאות בתרומתה של הספרות להישגיה ולמחדליה של תרבות הדור.

- - - - - - -

* לאחרונה הופיע ספרו החדש של המחבר: "ניתוץ מיתוסים בסיפורת הישראלית", שהוא הכרך ה-21 בסדרה המחקרית-ביקורתית "תולדות הסיפורת הישראלית". הספר מוצע למכירה בהוצאת "יחד", ת.ד. 87 ראשל"צ 75100.

 

 

תגובות

מאמר מעניין. אהבתי.

נראה שהייתי יכולה סוקרת ספרים לא רעה... בהחלט רוצה לקרא את הכתבה שנית, נותנת חומר למחשבה.

הוסף תגובה חדשה

CAPTCHA

משהו קטן לוודא שאינך רובוט. משתמשים רשומים מדלגים

ענה לשאלה / השלם את החסר

הנצפים ביותר

מאמרים נוספים מאת יוסף אורן