אימגו מגזין מאמרים

כתב עת בנושאי תרבות ותוכן

דיאלוג עם הספרות העברית, עם הזהות שלנו


התמונה של הרצל חקק
אהרן מגד: חסד החיים'אהרון מגד: חסד החיים' – דיוקנו של בן הארץ כסופר עברי / נורית גוברין

אהרן מגד: חסד החיים'אהרון מגד: חסד החיים' – דיוקנו של בן הארץ כסופר עברי / נורית גוברין. הוצאת כרמל, תשע"ב. 309 עמ'.

סקירה על נורית גוברין ו"חסד החיים"

ספרה של פרופסור נורית גוברין קורא את יצירותיו של אהרון מגד, קורא את פני התקופה ואת רוח היצירה. מחקר שרוקם סיפור חיים, סיפור של יצירות לאורך שנות דור – ומעבר לכול, אנו עדים לחקר ספרותי שמבטא דיאלוג בין נפש היוצר לנפש היצירה.

לנורית גוברין יש דרך מחקר ייחודית מאד – ונחשפנו לה כבר בספרה 'קריאת הדורות'. מחקריה הולכים בעקבות קו עקבי וברור – ולפי שיטתה: הספרות העברית לא נוצרה בחלל ריק, בבחינת יש מאין. היא מאמינה, כי סיפורים ושירים  אינם עומדים לעצמם, אלא אחוזים בחיי מחבריהם ובענפי יצירתם השונים וניזונים מן הרקע ההיסטורי והגיאוגרפי, החברתי והאידיאולוגי, שבו נוצרו - והם חוליות במסורת ספרותית יהודית וכללית.

התפיסה של גוברין לא הייתה מקובלת כל כך בעבר, אך היום יש לה מהלכים, והיא נחשבת כדרך מוערכת ונחשבת. מבחינת נורית גוברין, לא רק הסיפור והרומאן, השיר הפואמה או המחזה ראויים למחקר – אליבא דגוברין-  אלא גם ז'אנרים אחרים – וכך גם עשתה ועל פי דרך זו פילסה לה דרך ושבילים משלה. במגוון ספריה העמוקים מים נמצא חקר מרתק של שירים שנכתבו בעקבות דמותו של חיים יוסף ברנר, והעדות לכך ספרה 'צריבה' – וכן חקר ספרי זיכרונות ואיגרות של סופרים. כשאתה מסיים לקרוא את הספר אתה מבין, שקראת סוג של ביוגרפיה, ביוגרפיה של סופר מסוג אחר – מעבר לכל פרטי החיים השוליים, ביוגרפיה רוחנית רעיונית.

גם בספרה 'חסד החיים' אנו מוצאים היצמדות של פרופסור גוברין לגישה המורכבת הזו – והתוצאה  מרתקת ועשירה מאד. דמותו של אהרון מגד לובשת פנים רבגוניות, סיפורים רבים מוארים בדרך שונה ממה שהצטייר לנו עד כה, החוטים בין חיי המחבר לחיי גיבוריו הופכים לתיאטרון חי, קומדיה של מצבים מקבילים ומרגשים.

בבואה לצייר לנו ביוגרפיה של אהרון מגד – היא שואלת את השאלות הנוקבות ביותר כבר בפתיחה:

האם הביוגרפיה היא 'סיפור חיים' שמספר הביוגרף וסביבו הוא טווה את מהלך חייו ויצירתו של מושא כתיבתו? אין ספק שעל מנת שהביוגרפיה תהיה מושכת, מגובשת ומאורגנת, יש צורך לארגן את העובדות בהתאם ל'סיפור' שמספר הביוגרף.

גוברין קובעת עמדה ברורה לגבי ההטיה שיש בכל ביוגרפיה:

שני ביוגרפים של אותה אישיות יספרו 'סיפור חיים' שונה, וכל 'סיפור חיים' כזה מטבעו, שיש בו יותר משמץ של מלאכותיות. כל 'סיפור' מחייב התעלמות מעובדות מסוימות, שאינן עולות בקנה אחד עם 'הסיפור', ובאותה השעה מחייב הדגשת עובדות אחרות, המתאימות את עצמן 'לסיפור' ומדגישות אותו.

גוברין קובעת: "כל ביוגרף ונקודת המבט המיוחדת לו...גם אוטוביוגרפיה שכותב היוצר תשתנה בהתאם לתקופות השונות של חייו שהיא נכתבת בהן" (עמוד 12). מכאן נשאלת השאלה שלנו – מה נקודת המבט שלה כאשר היא באה לכתוב לנו מעין ביוגרפיה של אהרון מגד באמצעות הסתייעות ביצירותיו?

ניקח לדוגמה את הדרך, שבה היא נוטלת אחד מסיפוריו 'לב פצוע' כדי לתהות על חלק מרכזי בחיי הצעיר מגד, האהבה הראשונה בחייו. הסיפור אכן מתאר אהבה של ילד מתבגר בבת כיתתו. הסיפור פורסם בשנת 2009 ב'הליקון' – ומגד כתב לנורית גוברין, כי הגרעין הביוגראפי לאותו סיפור נמצא בקובץ אחר שיצא בשנת 1979 – 'אהבת נעורים'. גוברין מגלה, כי הסוף שונה בשני הסיפורים ומגיעה למסקנה נכונה. בסיפור הישן, הסתיים הסיפור ב'סוף טוב', שכן נועד לבני הנעורים, ועתה סיפר מגד את 'הסיפור האמיתי' כדבריה - סיפור שבו הנערה מתה ממחלה.

חשוב לנורית גוברין להכיר את תבנית נוף הולדתו של הסופר, וחלק מרכזי במונוגרפיה שלה – תופס 'הצריף ברעננה', ודרך זאת - מקומה המרכזי של העיר הזו בהתגבשותו של מגד. הצריף ברעננה אכן שילב במהותו הן חלוציות, הן סמלי יהדות בדמות בית הכנסת, והיו גם גוונים של חיבורים מיוחדים: הקשר המיוחד בין דתיים לחילוניים. גוברין מיטיבה להשוות בין ראיונות וזיכרונות שנוגעים לאותו צריף לבין קטעי סיפורים, שנוגעים לתקופה הזאת.

פרופסור גוברין נאמנה לאותה גישה, שמצאנו אצל ביאליק בדבר 'מראות השתייה' של הילדות, והיא חושפת לנו את השפעת העיר רעננה על יצירתו של מגד, ובד בבד כיצד השפיעה החוויה הארץ ישראלית על יצירתו. גוברין מאתרת באזמל המבקר את "מראות השתייה" הן במפלס המקום, והן במפלס הזמן – וניתוחיה הטקסטואליים מנסים למצוא היקש מן הביוגרפיה לעולם היצירה של הסופר.

הקריאה במחקר העשיר יוצרת תחושה של כלים שלובים: המקום והיצירה – שתי מהויות שנוגעות זו בזו, שמשתלבות זו בזו כאברים בגוף אדם. המונוגרפיה יורדת לחקר  הרומן 'עשהאל' והקשר שלו לרעננה. אמנם הסיפור של מגד מספר על מושבה גלילית, אך גוברין חושפת נקודות דמיון די מפתיעות.

כך גם בסיפורים אחרים של מגד, מגלה גוברין נקודות השקה מדהימות - וכך, להפתעתי מצאה קווי דמיון בסיפור שנראה לי רחוק לחלוטין - הסיפור 'פרספונה זוכרת' – ויש בספר עוד דוגמאות מרתקות מסוג זה.

חלק מרכזי במונוגרפיה של גוברין תופס מקומו של הקיבוץ שדות ים ביצירת מגד. בעיקר ריתקו אותי הקטעים, שבהם נבחנה השפעת הנמל על חייו, על יצירתו, המפגש עם הסבלים, עם הערבים, עם החורנים, הקשרים עם האנגלים, סיפור המטענים בנמל, לכאורה קטעים טריוויאליים, שוליים – אבל במחקר של נורית גוברין, גם נקודות מציאות אפורות לובשות חג, מקבלות משמעות ומאירות פרקים בדמות היוצר ויצירתו. חשתי, שכל זה מוביל להשקה בין חומר לרוח: הדרך שבה הרוחניות שביוצר נפגשת בעבודת הכפיים הקשה, והתפיסה הכול כך רגישה, שבוחנת, עד כמה השפיעה תקופה זו על דמות היוצר, על התפתחותו, על השקפתו בדבר עבודה עברית. גוברין בודקת, כיצד אותה תקופה נשקפת בסיפורים שלו, בתיאור ההוויה והאווירה של אותן שנים. זמן נוגע בזמן, המפגשים המרגשים, אותותיהם בכתובים.

דרכה של גוברין לקרוא את הדור ואת היוצרים זוכה להמחשה מרתקת: פרקי חיים אכן משפיעים על הכתיבה. המחקר בדבר השפעת מלחמת העולם על היישוב בארץ ועל יצירתו של אהרן מגד, מגלה פרטים מפתיעים. אנו נחשפים להלכי הרוח של התקופה, כפי שנשקפו בזיכרונות וביצירה של מגד. ספר מוליך אותנו בעקבות קשרים והקשרים שלא היינו מודעים להם:  הקשר בין 'מסביב לנקודה' להווי של אותם ימים, הנגיעה של יצירתו לוויכוחים האידיאולוגיים של אותה תקופה. אותי ריגשה חשיפה מאד מיוחדת. ספרה של גוברין מגלה פרק מרתק במיוחד בעניין המפגש בין מגד לחנה סנש, ויש התייחסות מיוחדת לפרטים אינטימיים מחייה של סנש, השתוקקותה לאהבה, וכיצד כל זה נקשר לדרמה הנרגשת, שכתב מגד על חיי סנש.

גוברין אינה מהססת לגעת ברגעי משבר, בנקודות זמן שהובילו לשינוי, להתפתחות בחיי היוצר: ואכן היו נקודות מפנה בחיי מגד. עזיבת הקיבוץ בוודאי הייתה אחת מהן – ואין פלא שגוברין בודקת, כיצד השפיעה פרשה אישית זו בחייו על כתיבתו ועל יצירתו.

כך אנו מתוודעים להשפעות של העזיבה על יצירתו 'חדווה ואני' בשנת 1954 - וכך יש דיון דומה ביצירות כמו 'מקרה הכסיל' משנת , הרומן 'הבריחה' משנת 1962 - 1960 ו'החי על המת' משנת 1965.

לפרופסור נורית גוברין יש משענת גם בדברי הסופר, עד כמה פרקי חייו עיצבו את כתיבתו ואת נושאי כתיבתו. בחוברת לרגל קבלת פרס ישראל, כתב אהרון מגד:

כשאני משקיף לאחור על עשרים הרומנים שפרסמתי, אני מוצא שעם היותם נטועים בביוגרפיה האישית שלי ומבטאים את אמונתי ואת ראיית העולם שלי הם, בה בשעה, גם ציוני דרך בתמורות שחלו במציאות הישראלית בחמישים השנים האחרונות. ועם זאת הנושא של כולם הוא האדם, ואצלי האדם הוא האדם הנודד מרומן לרומן בשינויי דמות ולבוש, הוא ה'אנטי גיבור' הדחוי, העומד בשולי החברה, החש עצמו ש'אינו שייך' ועם זאת כמה להיות 'שייך'...(דברי מגד משנת 2003).

גוברין מנסה למצוא תקופות שונות בחיי אהרון מגד, לנתח תמורות שעוברות על היוצר במשך השנים – וכך אנו עדים לבחינה של תקופה משמעותית בחייו, תקופה שהמחבר מכנה אותה 'תקופת התום' – ובשנים אלה היא מוצאת הזדהות עם הערכים ועם החברה. לעומת זאת, היא מעמידה תקופה שונה לחלוטין: בתקופה זו שהיא ארוכה יותר, יש עדות להטלת ספק, לביקורת, לאירוניה – ואכן בחינת היצירות מגלה תמורות, התפתחות ומפנה.

המחקר המעמיק של גוברין חושף את פניה של המדינה, את פני התנועה הציונית, תמורות אידיאולוגיות ורוחניות – ואנו חשים מֵעבר לכל המחקר והדיונים, עד כמה היו חיי הארץ הזו קרקע רוגשת. ארץ ישראל נגלית לנו, כמקום שבו תססה מהפכה רעיונית, מקום שבו קרו אירועים משמעותיים בחיי העם והמדינה. הסיפורים של מגד אכן משקפים מַעבר מאותם ימים של ראשית תמימה לימים של מאבק, של מחלוקת, של ספקנות.

הביוגרפיה האישית שנרקמה לפנינו בעט אמן, משיקה לביוגרפיה הלאומית: סיפורו של אהרון מגד היוצר הוא אכן סיפור – סיפור של איש, סיפור של תקופה, שמשמש כמשל לחיינו אנו. הספרות העברית, כך אנו חשים, היא פנס המאיר את  חיינו, היא כוח רוחני, שמעניק יופי ותוכן למציאות הנוצרת כאן. פרופסור נורית גוברין מיטיבה לקרוא את הדורות, להבין יוצר ויצירה, ועל כך מגיעה לה תודה אדירה.

הוסף תגובה חדשה

CAPTCHA

משהו קטן לוודא שאינך רובוט. משתמשים רשומים מדלגים

ענה לשאלה / השלם את החסר

הנצפים ביותר

מאמרים נוספים מאת הרצל חקק