אימגו מגזין מאמרים

כתב עת בנושאי תרבות ותוכן

הגירת פועלים ממצרים לארץ ישראל בתקופת המנדט


התמונה של רבקה שפק ליסק
מסתנן פלסטיני מרצועת עזה שנתפס על ידי חיילים ישראלים - שנות ה-50

הקדמה:

שר הפנים של חמאס אל- פתחי בראיון לטלביזיה המצרית, 23 במרץ 2012

פרופ' שלמה זנד פירסם ב- 2008  ספר תחת הכותרת : "מתי ואיך הומצא העם היהודי". אחד מעמודי התווך של התזה של הספר היא שהיהודים החיים כיום אינם צאצאי היהודים שחיו בארץ בעבר אלא צאצאי מתיהדים והם יהודים מבחינה דתית אך לא מבחינה אתנית ולכן אין להם זכויות היסטוריות בארץ. לעומת זאת, טען זנד, ערביי הארץ/ הפלסטינים הם צאצאי היהודים שחיו כאן – הם לא הוגלו ע"י הרומיים- שהתאסלמו בזמן הכיבוש הערבי (640 – 1099 ) ולכן הארץ הזו שייכת להם.

הראיון של שר הפנים של חמאס, אל- פתחי, לטלביזיה המצרית סותר את התזה של זנד שהפלסטינים הם יהודים שהתאסלמו ומאשר את התזה שהבאתי במספר מאמרים המוכיחה שהפלסטינים הם ברובם מהגרי עבודה שהגיעו לארץ בדורות האחרונים. אם לאל- פתחי יש משפחה במצרים ולפלסטינים, כמו שהוא טוען,  יש קשרי דם עם מצרים, ערב הסעודית, תימן ועוד... הרי הם אינם צאצאי יהודים שהתאסלמו וגם הגירתם לארץ לא יכלה להיות לפני מאות שנים רבות.

דברי אל- פתחי לא סותרים רק את התזה של זנד אלא עומדים בסתירה לתעמולה הפלסטינית לפיה הארץ הזאת שייכת להם כי הם תושביה העתיקים. הם שייכו עצמם לכנענים, למשל, טענה שכל היסטוריון מתחיל לא יתקשה להפריכה.

הראיון:

מיהם הפלסטינים?

אחים, יש 1,800,000 מאתנו בעזה. במצרים יש כ- 90 מיליון בני אדם. מספרם שווה ל- 2% מאוכלוסיית מצרים.

אל- אקצא ופלסטין הן חוד החנית של האיסלאם ושל המוסלמים. לכן, אנו קוראים לעזרת אחינו הערבים.כשאנו קוראים לעזרתכם, זה במטרה להמשיך ולנהל את הג'יהאד.

כל פלסטיני, בעזה וברחבי פלסטין, מסוגל להוכיח את שורשיו הערביים- בין אם מערב הסעודית, מתימן או מכל מקום אחר. יש לנו קשרי דם, אם כן.

באופן אישי, חצי ממשפחתי היא מצרית, כולנו כאלה. יותר מ- 30 משפחות ברצועת עזה מכונות אל – מסרי- "מצרי”.

אחים, חצי מהפלסטינים הם מצרים והחצי השני הם סעודים.

יש לנו משפחות רבות שנקראות אל- מסרי ששורשיהם מצריים. הן באות מאלכסנדיה, מקהיר, מדומייטה, מהצפון, מאסואן, ממצרים העליונה.

 

אנחנו חלק מכם

*********************

 פרופ' משה ברוור, מהחוג לגיאוגרפיה של אוניברסיטת תל אביב,שהוא גיאוגרף בעל שם עולמי, התבסס במחקרו על סקר של כפרים ערביים (שהוא השתתף בהכנתו) של ממשלת המנדט. הסקר כלל ראיונות שנערכו עם מוכתרי הכפרים בתקופת המנדט. מאחר שרוב הכפרים הערביים במישור החוף חרבו במלחמת העצמאות,  בוצע מחקר נוסף בין השנים 1968 – 1978 בכפרים שלא חרבו במלחמת העצמאות. המחקר עוסק  בהגירת פועלים ופלאחים עניים ממצרים, סוריה לבנון ועבה"י לארץ ישראל המנדטורית.

אחד מנושאי מחקרו הייתה ההגירה של פועלים ממצרים בתקופת המנדט הבריטי והשתקעותם בעיקר במישור החוף. למישור החוף הגיעו גם מהגרים מארצות נוספות, אך מאמר זה מתרכז בהגירה המצרית.

עפ"י מחקר זה, החלה הגירה ממצרים לארץ יחד עם הצבא הבריטי שכבש את הארץ  ב- 1917- 1918 והיא נמשכה עד אמצע שנות ה- 40 , כלומר תקופת מלחה"ע השנייה. הפועלים המצריים עבדו בשירות הצבא הבריטי והמשיכו עמו ממצרים לארץ. ההגירה ממצרים הושפעה במידה רבה מגידול ענף הפרדסנות היהודית שגדל פי 10 בשנים 1920 – 1930 והיה זקוק לכמות גדולה של ידיים עובדות. כמו כן, עקב מחנות הצבא הבריטיים שהוקמו באזור, הבנייה היהודית  והעבודות הציבוריות ביוזמת ממשלת המנדט והמוסדות יהודיים, הצורך בפועלים גדל. הפועלים המצריים ניצלו את אפשרויות התעסוקה הנירחבות והשתקעו בארץ באזור החוף.

גידול האוכלוסין בכפרים במישור החוף הדרומי והמרכזי אינו ניתן להסבר ע"י הריבוי הטבעי, לאור שיעורי תמותת הילדים, תוחלת החיים והעדר שירותי בריאות  בכפרים הערביים. המהגרים המצריים היו מקור חשוב לגידול  האוכלוסין בכפרים אלה. פרופ' ברוור הגיע למסקנה שלפחות 1/3 מהגידול במספר התושבים בכפרים אלה נבע מההגירה ממצרים.

בין השנים 1922- 1944, גדלה אוכלוסיית בית דג'ן ב- 127%, אוכלוסיית יאזור גדלה ב- 214%, אוכלוסיית סאלמה גדלה ב- 476%, אוכלוסיית ייבנה גדלה ב- 203% ואוכלוסיית קוביבה (ע"י רחובות), גדלה ב- 211%. בפג'ה הגיע גידול האוכלוסין ל- 630% ובסאוואלמה הגיע הגידול לשיא של % 1,040 ,  וכך בשאר כפרי החוף הדרומי והמרכזי.

ממשלת המנדט ערכה ב- 1941 סקר במספר כפרים בהשתתפותו של פרופ' ברוור. החוקרים ראיינו את המוכתרים של הכפרים והם אישרו שחסרי הקרקעות המתגוררים בכפרם הם מהגרים ממצרים שהשתקעו בכפר. המוכתר לשעבר של ייבנה, שברח לעזה ב- 1948 , העיד בראיון עמו בעזה,  שב-"כפרו ישבו מצרים רבים שהתיישבו בייבנה בימי האנגלים."

הפועלים המצרים, שהיו – כאמור – חסרי קרקע, נהגו להתיישב בגושי מבנים ניפרדים והקימו, למעשה, שכונות מהגרים באותם כפרים.

פרופ' ברוור הפריך את הטענה שגידול האוכלוסין בכפרים של אזור החוף נבע מריבוי טבעי ע"י השוואה בין נתוני הריבוי הטבעי בכפרים ערביים במחוז ג'נין שהיה כולו ערבי. בכפרי האזור נע גידול האוכלוסין בין 50% ל- 80%, בין השנים 1922- 1944 . באזור זה הייתה תנועת אוכלוסין מועטת ומספר העוזבים היה קרוב למספר המהגרים. המסקנה היא כי באזור זה נבע הגידול מריבוי טבעי והשיעור הממוצע של הריבוי הטבעי הוא 70% ולא בין 119% ל- 1,040% כפי שמתברר מנתוני גידול האוכלוסין בכפרי מישור החוף. כמו כן, נבדקו, לשם השוואה, שיעורי גידול האוכלוסין באזור שכם ורמאללה והתוצאות היו דומות לאלה שבאזור ג'נין.  נערכו גם השוואות עם היקף הריבוי הטבעי בסוריה ולבנון.

במסגרת המחקר נבדקה גם האפשרות שכפרי אזור מישור החוף גדלו כתוצאה מהגירה פנימית של ערבים שעזבו את כפריהם בגליל ובשומרון והשתקעו באזור החוף, היכן שאפשרויות התעסוקה היו טובים יותר. אבל, לאחר בדיקה התברר שמאזור השומרון הייתה הגירה לחו"ל ולערים ירושלים, חיפה ויפו אך לא לכפרי מישור החוף. רק מעטים עברו לכפרי אזור החוף.

עפ"י מחקרים של פרופ' משה שרון, שהתמחה בתולדות הבדווים בארץ, ויוסוף סואעד שחקר את שלטון השייח'ים הבדווים, מתברר ש ב- 1814 ברח שבט הנאדי ממצרים לאזור עזה, והגירה זו תרמה תרומה מסויימת להרכב האוכלוסייה של הכפרים הערביים והערים במישור החוף הדרומי בתקופת השלטון העות'מאני. חסרים נתונים על גודלו של שבט זה. עקאל ובני שבטו שירתו את השלטון התורכי והסתכסכו עמו חליפות ובתקופה מסויימת אף השתלטו על הגליל. בין השנים 1832 – 1840 השתלטו על הארץ מוחמד עלי שליט מצרים ובנו איברהים פחה. בתקופה זו הייתה הגירה ממצרים לארץ לאזורים שונים, כולל אזור החוף והערים עזה ויפו

לסיכום, על סמך המחקרים הללו ועדותו של אל -פתחי, סביר להניח שהאוכלוסייה הערבית במישור החוף מוצאה במידה רבה ממצרים. מסקנה נוספת היא כי חלק ניכר מהפליטים הפלסטינים ברצועת עזה הם צאצאי מהגרי עבודה ממצרים.

 

 

 

 

תגובות

גם שכונת מנשיה והכפר שיח' מונס הוקמו ע"י מהגרים ממצרים

שכונת מנשיה הייתה פרבר של יפו היכן שעומד מסגד חסן בק. הכפר שיח' מונס היה קיים היכן שכיום בנוייה אוניברסיטת תל אביב.

שמות משפחה זהים לפלסטינים וליהודי המזרח

אציין רק חלק מהשמות של משפחות ערביות ששם משפחתם זהה לשמות משפחה של יהודים מזרחים תמימי סרור דואק רצועת עזה זרועה בשמות עבריים קדומים, עשרות כפרים ערביים כמו לדוגמא הכפר יטא ליד חברון ששם ניתן למצוא שמות משפחה כמו עושי היין, אבל בעיקר הגליל זרוע בעקבות של יהודים קדומים, הכפר הערבי גו׳ש הוא גוש חלב הקדומה

שמות משפחה הם מהמאה ה- 18 לפני כן נקרא האדם ע"ש אביו

אתה מסתמך על ראייה שאיננה ראייה. תופעת שמות משפחה היא רק מהעת החדשה.

שר החוץ המצרי-תיקון טעות

נדמה לי שהתייחסת לראיון של או פתחי חמאד [אל פתחי], והוא אינו שר הפנים המצרי אלא שר הפנים בממשל חמאס שהתראיין לטלוויזיה המצרית

אתה צודק. זאת טעות דפוס.שר של החמאס

אבקש מהעורך לתקן את הטעות
התמונה של תומר ריבל

תוקן (ל"ת)

תוקן

הוסף תגובה חדשה

CAPTCHA

משהו קטן לוודא שאינך רובוט. משתמשים רשומים מדלגים

ענה לשאלה / השלם את החסר

הנצפים ביותר

מאמרים נוספים מאת רבקה שפק ליסק