אימגו מגזין מאמרים

כתב עת בנושאי תרבות ותוכן

העולם החופשי / דייויד בזמוזגיס


התמונה של דן לחמן
העולם החופשי מאת דייויד בזמוזגיס

העולם החופשי. מאת דייויד בזמוזגיס. תרגום מאנגלית: עידית שורר. הוצאת כתר 2011. 338 עמ'

מה אנחנו יודעים באמת על המניעים הפנימיים של גל העלייה מרוסיה. את אלו שהיו מתנגדי משטר ציוניים והגיעו לישראל אנחנו מכירים. מה עם אלו שרק רצו לעזוב את רוסיה בסוף שנות השבעים? כאלו שישראל לא עניינה אותם כלל וחלומם היה אמריקה. אנחנו מתעלמים מהם למרות המושבות הגדולות שלהם באמריקה.

חלקם לא יהודים אבל הרבה מהם כן. אלו שהחליטו לעלות לארץ חיכו בווינה ומשם הגיעו לכאן, אלו שרצו אמריקה או כל ארץ מערבית מלבד ישראל הועברו לרומא שם היו צריכים לחכות לאשרות כניסה.

איטליה – ארץ שהגיעו אליה בלי שפה ובלי כסף. על הקבוצה הזו כותב בזמוזגיס את הרומן היפה שלו.

הוא נולד בריגה, היגר לקנדה. הוא נבחר על ידי הניו יורקר כאחד הקולות המבטיחים ביותר הכותבים אנגלית.

אלק, הוריו, אשתו, אחיו קרל, אחייניו, כולם חוץ ממנו היו עסוקים בהטענת חבילותיהם על הרכבת היוצאת מוינה לרומא. אלק במקום לעזור היה עסוק בלהסתכל על שתי צעירות יפהפיות מהסוג שעוד לא הכיר. חופשיות, אולי היפיות לפי התיאור. אלק מסתנוור מהן, והרכבת עומדת לצאת. אולי בשיקגו יפגוש עוד כאלה. זו התחלת ההכרות שלנו עם אלק ומשפחתו, גיבורי הספר שעזבו את ברית המועצות בדרך לאמריקה.

יש להם עשרות מזוודות וחבילות אותם צריכים להעמיס על הרכבת. מעט חפצים אישיים, הרוב דברים אותם הם חושבים למכור ברומא – סמוברים, נעלי בלט, בבובשקות, גרבי ניילון, משקפות אופרה. כל מה שנחשב למותרות ברוסיה או לדברים שתיירים קונים למזכרת ברוסיה, ולכן חסרים במערב העני, לדעתם.

אלק יפה התואר בעל ההתנהגות ילדותית שובבית ורודף נשים, המיס את לבבות ברוסיה. על ידו לא היו צריכות לחשוב אם כדאי להן, אם יקדם אותן, אתו הלכו למען ההנאה.

את פולינה, שנישאה לו בסוף, מזהירה חברתה במפעל בו היא עובדת שגברים הם עצלנים, בורים, לימנים, סתומים, שקרנים, שתיינים ופראי אדם.  נשים מאמינות לאמרה שאם הוא לא מכה אותך, הוא לא אוהב אתך. השמחה היחידה ששני הגברים שלה גרמו לה זה שמתו לפניה.

נשים חיפשו גברים הנמצאים במעלה המפלגה או בית החרושת, כאלה שיוכלו לקדם אותן. פולינה התחתנה עם אלק צייד הנשים. וכעת היא חולפת ברכבת לילה על פני נופים איטלקיים.

במכתבים הביתה בהם היא מתארת את וינה. היא צריכה להשתמש בשמות בדויים שהוסכמו בסוד בבית כדי לא לסבך את המשפחה שנשארה מאחור.

את פגישות הפרדה ממשפחתה ניהלה בסודיות מוחלטת כעת כשהיא נחשבת לבוגדת וחסרת מדינה.

לפני שנסעה היו צריכים למצוא דיסידנט שיסכים לקבל מכתבים מהמערב.

ברומא הם פוגשים את אלו שבאו לפניהם. כולם מחכים להיתרים וחולמים על שיקגו, סידני או ניו ג'רזי. השמות לא אומרים להם כלום, אבל שם כבר גרים אלו שקיבלו אשרה בעבר וכעת יכולים לשמש להם ערבים לויזות.

חלקם מציעים עזרה למרות שלא הסתדרו בעצמם ולמעשה מנסים לראות מה אפשר לגנוב ולמכור במחיר טוב, לפני שהחדשים יגלו.

הג'וינט שיכן אותם במלון שהיה אמור לדאוג להם גם למזון, אך בעל המזון מאכיל אותם לחמניות עבשות בלבד.

סמואיל – אבי המשפחה, קומוניסט ותיק , מוצג ארכיוני מן הסוג האבוד, מהיהודים של סטלין שלא שינה את דעתו – מסרב לחתום על עצומה נגד המלון. הניסיון הרוסי הישן לימד אתו שלחתום על עצומות זה רע. שום מסית ציוני לא יחתים אותו על עצומות.הפתרון היחידי הוא לשכור דירה. אך איך שוכרים דירה ברומא בלי ליפול בידיהם של מתווכים רמאים ובלי ליפול בפח.

בסופו של דבר אלק הגיע למתווך בשם לואיג'י. או אז מסתבר שלואיג'י היה לובה בקישינב , בנתניה היה אריה וברומא לואיג'י, וכן הוא מתווך ויש לו דירה. והזקן שמח שלא יצטרכו להצטרף לציוניסטים. לואיג'י הוא לא הרוסי היחיד שעלה קודם לישראל וכעת ירד לאיטליה לעשות עסקים עם החדשים ולחכות לאשרה.

הספר מוליך את תולדות המשפחה קדימה ואחורה בזמן. מהימים של מלחמת הלבנים בבולשביקים, מלחמת הבולשביקים בגרמנים והלטבים נגד הגרמנים והשתלטות הבולשביקים על לטביה.

ז'בוטינסקי מרצה באלמות מלאים ואמירתו "יהודים, תלמדו לירות" העבירה צעירים מהשומר הצעיר לבית"ר. כולם חיכו למהפכה אבל לא ידעו לאיזו. הציונים חיכו לאחת, הרביזיוניסטים לאחרת והבונדיסטים לשלישית. וכשמהפכה השתלטה על החיים הבינו כולם שהימרו על הסוס הלא נכון לפני שגורשו ונעלמו.

ברדיו שמעו את טקס ההלוויה של לנין, וכשהקריין אמר עמדו חברים ולנין מורד לקברו, כולם בבית נעמדו דום. אחרי רגע דומיה הקריין הכריז כי לנין מת אבל הלניניזם חי וקיים.

הספר מדלג על חייהם שם בברית המועצות והחיים ברומא כשהם מתרוצצים בין משרדים שונים מחכים לאשרה ולא יודעים לאן.

סמואל הקומוניסט הזקן מסרב להעלים בטופסי הבקשה בשגרירות האמריקאית שהיה חבר מפלגה. הוא רוצה ללמד אותם שיעור בהיסטוריה אמיתית. הוא מסרב ללכת לשמוע הרצאות של שליחי הסוכנות, אך אין לו ברירה אלא לקבל מהם קצבת מחיה. החיים שלנו הם כמו כותנת של ילד קצרה ומטונפת בקקה.

במועדון הוא הולך לראות את הסרט כנר על הגג. אף מלה ברוסית או אידיש, כמה אמריקאים מתחזים וישנו בליל פטישיסטי של סמלים יהודיים. ברוסיה בתיאטרון, כשכעוד הירשו, שיחקו יהודים את טוביה דר מילכיקער.

אלק רודף הנשים הוא זה שמסתדר טוב מאחרים ומצא לו עבודה זמנית. הקורא הולך ולומד לחבב את המשפחה הזו, את הגברים והנשים, את מפגשיהם עם רוסים אחרים ואת הצורך ללמוד לחיות חיים מערביים כאילו הגיעו מכוכב אחר.

בבקרים הם הולכים לשוק למכור את מה שהביאו אתם, שוק שכולו מלא מהגרים מרחבי אירופה המוכרים מיני שמונצעס דומים. הילדים הקטנים הולכים למועדון ללמוד שירי חגים בעברית, והסבא סובל ושונא כל שיר חדש שנכדיו שרים לו.המבוגרים היו הולכים לעתים לבתי קולנוע שהקרינו סרטים פורנוגרפיים, עוד אחד מהתענוגות שהמשטר הקומוניסטי מנע מאזרחיו.

אלק שחשב שהוא יודע הכול על מין גילה בסרטים עולם שהיה לו חדש לחלוטין. תענוגות שהגברים האלכוהוליסטים הקומוניסטים לא העלו על דעתם.

בעתונים מדברים על השיחות שבגין מנהל עם סאדאת על שלום. אולי יש משהו בציוניסטים העבשים הללו שהיו כלואים בסיביר אם הפכו למדינאים שהעולם מדבר עליהם.

הספר מעניין בשתי רמות. האחת חיי היהודים שסירבו לעלות לישראל. אך לא זה לב ספר, זה עניין ישראלי בלבד. מה שמרתק הוא תיאור החיים והמהפכים בהפיכות ברוסיה. לא דרך מאמרים היסטוריים או ניתוחים מדעיים, אלא דרך חייהם הפרטיים של אנשים פשוטים. אפוס משפחתי הנמתח על דורות ושנים.

נראה שבזמוזגיס מכיר היטב את הרקע ההיסטורי, בין אם מההיסטוריה הפרטית שלו ובין אם מתוך מחקרים וסיפורים של רוסים זקנים שעברו את כל השינויים, והוא מצליח לתאר הכול בצורה שהיא גם מרתקת גם נוגעת ללב אך בעיקר גם אנושית ולעתים קרובות מצחיקה.

הוסף תגובה חדשה

CAPTCHA

משהו קטן לוודא שאינך רובוט. משתמשים רשומים מדלגים

ענה לשאלה / השלם את החסר

הנצפים ביותר

מאמרים נוספים מאת דן לחמן