אימגו מגזין מאמרים

כתב עת בנושאי תרבות ותוכן

מירוץ הלפיד


מי עוד לא כתב על יאיר לפיד? אם אני שואל את עצמי בכנות, אני מגיע למסקנה שאני הוא האחרון שלא כתב. מיד אני חושב שלא יכול להיות מצב שכזה. הרי זה הארוע החשוב ביותר, המכונן ביותר, שקרה בתקופה האחרונה בישראל. עובר יום ועוד יום ומתוך איזה התנגדות לא רציונלית אני דוחה את הכתיבה, מה, אני אחד מהעדר? וכך עובר יום ועוד יום עד שהושבתי את עצמי בכח ופקדתי על עצמי: "כתוב" !

אני קורא וקורא. אתם יודעים יותר טוב ממני, אין סוף של כתבות. מבול. דברים של טעם ושטויות משמשים בעירבוביה. אין כל רע בכך שמישהו החליט לעזוב את עיסוקיו הרגילים (לא בהכרח את כולם) ולרוץ לפוליטיקה, למה לא? במיוחד כאשר הוא משוכנע שאין אדם ראוי ומתאים ממנו להיות אחד מבכירי העם ובטוח כי אין כמוהו להיות ראש וראשון, גם אם לא ברור לו ולאחרים ראש וראשון למה הוא רוצה להיות. אז הוא מכריז שהוא מעמיד את עצמו בראש מפלגה. מי? מה? איזה מפלגה? גבירותי ורבותי, זה בכלל לא חשוב, הוא כבר יקים לו אחת.

אני לא יודע אם זו טקטיקה או ביטחון עצמי מופרז או אמונה (כנראה מרצון להאמין), אך הוא מכריז וחוזר ומדגיש כי 15-20 חברי כנסת כבר נמצאים בכיסו. אי לכך, בכוחו לא רק להיות לשון המאזניים לצורך הרכבת הממשלה הבאה, אלא בטוח שהוא ורק הוא יהיה זה שיהיה ראש הממשלה הבאה.

אני חושב שלא אטעה אם אומר שעיתון "הארץ" לקח על עצמו להריץ את יאיר לפיד, כמו שאמרתי: "מרוץ הלפיד". אני מעריך כי רק מעטים בציבור הצעיר יודעים מה היה מרוץ הלפיד. ובכן, רק לסבר את אזנם של אלה הצעירים שאינם אשמים, אלה שאין להם ידע על מה שהיתה בעבר מדינת ישראל: פעם, בכל חג חנוכה, היה נערך מרוץ תחרותי בו השתתפו אגודות הספורט השונות, בו נישא לפיד בוער ממודיעין ועד ירושלים. זה היה בזמן שכל, או רוב, אזרחי ישראל, חוץ מהחרדים, האמינו בעצמאות המדינה, היו מוכנים להילחם וגם נלחמו על חייה של המדינה – גם אם "התשלום" היה חייהם שלהם.

הכתבה הזו לא באה לדבר על ספורט. מטרתה לעסוק בפוליטיקה הישראלית.

מאז ומתמיד היה עיתון "הארץ" ניצב בחזית המדיניות הישראלית, על אף שתמיד היתה לו ביקורת על תופעות רבות שלא היו מקובלות על עמדת העיתון, כמו גם על חוגים שונים בחברה הישראלית. אולם, עד כמה שאני זוכר, היה זה עיתון "ציוני". גם עיתון זה לא נשאר כפי שהיה אז. עם הזמן "נדדה" האג'נדה של העיתון יותר ויותר שמאלה, עד כי הגיעה היום להיות שמאלנית קיצונית, הקיצונית ביותר מבין האג'נדות של העיתונות המקובלת כעיתונות לגיטימית בארץ.

יש לי הרגשה שעם הצטרפות משקיעים גרמנים ואחרים הלכו הדברים והקצינו, עד כי כיום הפך העיתון להיות לא רק אנטי-ציוני אלא אף אנטי-ישראלי. אני מוכן לומר באחריות מלאה שכמעט ואין היום מאמר אחד או כתבה אחת שבהם מוצגת ישראל באור חיובי. אז אולי יאיר מישהו את עיני שאדע מה מצא העיתון בהרצת יאיר לפיד בזירה הפוליטית.

ב"ארץ" מיום 11. 7. 20  נראה היה כאילו העיתון הקים במה מעליה יוכל יאיר לפיד להציג את המפלגה "שלו" ואולי אפילו יציג בפני "תומכיו" ו"פעיליו" איזשהו מצע פוליטי, חברתי, כלכלי, כפי שמקובל בכל מקום בעולם החופשי, אפילו אם הוא לא כל כך חופשי.

אולי היה זה המלך הנרי השני במאה השתים-עשרה ואולי היה זה לפני זמנו. אומרים שזה היה בזמן המאבק בינו לבין האפיפיור גרגוריוס השביעי בדבר עליונות מעמדו של המלך ביחס למעמדו של האפיפיור, עליונות אותה ביטא המלך על ידי הגדרת עצמו כרבים ולא כיחיד "אנחנו המלך" "ווי דה קינג". אנחנו יודעים כי זה התחיל אצלנו, אצל היהודים, בספר "סעודת מלכים". כפי שמסופר על ידי מלך פרס, אנושיריון, פנה אליו שלמה המלך: " אנחנו המלך שלמה ציווינו עליך להתיצב ...".

באמת! למה כאשר אנחנו עוסקים באקטואליה אני נושא אותנו לימים רחוקים? התשובה היא פשוטה, והיא כאן, "אנחנו!" אם מישהו טעה לחשוב שיאיר לפיד הוא אחד, אז כדאי שידע שיאיר לפיד הוא רבים. שיאיר לפיד הוא: א-נ-ח-נ-ו!.

ב – 2012 . 2 . 7  פירסם אפרים בר- זהר בעיתון הארץ אשר כפי שאמרתי החליט להריץ את יאיר לפיד, כתבה. כבר בכותרת כתוב: "לפיד שלח לפ-ע-י-ל-י-ו דף מסרים: א-נ-ח-נ-ו  ה-מ-ר-כ-ז  ה-א-מ-י-ת-י "

אכן, פלאי פלאים. לפיד עוד לא הקים מפלגה ואפילו לא הכריז על קיום גוף שכזה וכבר יש לו פעילים, כלומר, מנגנון. אלא שהדבר כל כך סודי שאף אחד חוץ מיאיר לפיד עצמו עוד לא יודע על כך, ואני מאמין שאפילו הוא עוד לא יודע על כך, ואולי כל הסיפור הוא בלוף אחד גדול.

יאיר עוד לא גיבש מצע למפלגתו שעוד לא קמה, אך הוא כבר יודע ש"אנחנו המרכז האמיתי". מדבריו אפשר להבין כי אכן מצע עוד לא קיים אבל "עמדות" יש. לכן, "אני מצרף לכל מי שביקש (פעילים) דף מסרים כדי שיסייע לכם להסביר את ע-מ-ד-ו-ת-י-נ-ו.... ועוד טיפ קטן: "תשאלו אותם כל הזמן ' א-י-פ-ה ה-כ-ס-ף?' " מישהו מוכן לומר שזה לא "מצע"! תמצאו לי אחד, אולי אפילו חכם כמו יאיר לפיד, שיגיד שזה לא הנושא החשוב ביותר סביבו יכולים להתלכד כל המי ומי, כולל כל אלה שהם הלא מי-ומי. מי, תגידו לי אתם, מי לא שואל איפה הכסף?

"איפה הכסף?" זו לא שאלה אמיתית, זו שאלה רטורית. כל אותם ה"חבר'ה" ששרצו באהלים במחאה על זה שהכסף נמצא אצל אחרים ולא אצלם בכיס, באמת כעסו על זה שהכסף נמצא אצל אלה שטרחו להשיג אותו ולא מוכנים סתם לתת אותו. אז אני חושב שלפיד מוליך אותם שולל, כי גם אלה שבאמת אין להם וגם אלה  ש"עובדים, ומשרתים במילואים וגם משלמים מיסים", אלה שמוגדרים כמעמד הביניים, אלה שיאיר לפיד לקח לעצמו את הזכות להעמיד את עצמו בראשם מבלי לשאול אותם, גם הם שואלים "איפה הכסף?"

אני מודיע לכם חגיגית! כולם יודעים איפה הכסף! נכון שלא לכולם יש כסף והסיבות לכך הן רבות ושונות. אבל רצוי שכולם ידעו שאין לחם חינם. הכסף לא גדל על העצים! ואותו הכסף שכן גדל על העצים, קשה מאוד לקטוף אותו. צריך להתאמץ כדי להשיג אותו. אני יודע ששמתי את נפשי בכפי. אני יודע כי מרגע שאמרתי את הדברים הקמתי עלי רבים שיכעסו עלי (אני מקווה שלא ישנאו אותי). הקפיטליסטים אינם, ברובם, "חזיריים". שאו סביב עיניכם ותראו כמה כאלה שהיה להם מצאו את עצמם ללא פת לחם. ראו כמה כאלה שלא היתה להם פת לחם יש להם היום עוגות לאכול. בכל יום מתגלים כאלה שנהיו "אוליגרכים" על כל המשמעות השלילית שנותנים למושג הזה.

ליבי-ליבי לאלה שאין להם ואין בליבי דבר נגד אלה שיש להם. לדעתי החברה צריכה לעזור גם לאלה וגם לאלה, כי גם אלה שיש להם, זקוקים לא פעם לעזרה. אם יאיר לפיד לא יודע את הדברים האלה, ליבי-ליבי גם לו. אך רצוי שידע הוא וידעו אלה שאולי מנסים שהצטרף אליו כי הוא לא ראוי. נכון, ישנם רבים המסתובבים בבית הנבחרים של ישראל, אבל גם הם לא ראויים.

נראה כי בימים האחרונים הסיר יאיר לפיד לרגע את עיניו מהראי והעיף מבט מעבר לכתפו לראות אם כל אלה שהיו אמורים ללכת אחריו, עודם שם. נראה כאילו הנרקיסיסט מעולם לא היה "החלילן מהמלין". נראה כי אין איש מאחריו וגם עיתון "הארץ" שוב אינו מריץ אותו קדימה. והלפיד!? כל מה שנשאר מהלפיד הוא רק מקל מפוייח, שאולי עוד כמה קירעי סמרטוטי-אפר דבוקים אליו.

יאיר, אפילו לכנסת ישראל המרוץ הוא קשה וארוך ורק בודדים מגיעם אל קו הסיום, וגם חלק מהם לא היו ראויים אפילו להתחיל אותו.

טוב, ילה ביי!

תגובות

אתה אומר שקראת בנושא לפני שכתבת

אתה בטוח? באמת? לפיד לא רוצה להיות ראש וראשון, הוא רץ כדי להיות שותף בממשלה ושואף להיות שר החינוך. הארץ לא מנהל קמפיין למען לפיד, אלא להיפך, מידי שבוע מתפרסמת שם כתבה אווילית אחרת - כמו למשל זו על ספרי הציטטות - סקופ מטורף! זה לא 'יאללה ביי' אלא 'טוב ביי'. התעייפתי מהתייחסות לשטויות שכתובות בהמשך. כמה רדידות בבלוג אחד, מחריד הקלות שבה אנשים כותבים על נושאים שלא טרחו להתמצא בהם בפסיק.

הוסף תגובה חדשה

CAPTCHA

משהו קטן לוודא שאינך רובוט. משתמשים רשומים מדלגים

ענה לשאלה / השלם את החסר

הנצפים ביותר

מאמרים נוספים מאת אהרון חבר