אימגו מגזין מאמרים

כתב עת בנושאי תרבות ותוכן

דעת ההנהגה הצבאית הגרמנית על המערכה ברוסיה מול דעתו של היטלר


דעת ההנהגה הצבאית הגרמנית על המערכה ברוסיה מול דעתו של היטלר

חיילים ורמאכט

* ב-3 ביוני 1940, שמונה ימים אחרי תום הלחימה בחזית הצרפתית, הטילו בראוכיץ' והאלדר על גנרל האנס פון גראייפנברג, ראש מחלקת המבצעים של צבא היבשה, ועוזרו, לויטננט-אוברסט [סגן אלוף] גרהרד פייראבנד, לתכנן תכנית ראשונית למתקפה על ברית המועצות. השניים הציעו תכנית לתקוף את הכוחות הרוסיים באוקראינה, באותו אופן שהדבר נעשה בצרפת, על ידי איגוף ולפיתה.* תכנית נוספת הוצעה על ידי הגנרל אברהרד קינצל, ראש מחלקת "צבאות זרים מזרח" של המודיעין, בדיון של המטה הכללי של צבא היבשה, ב-26 ביולי 1940.  הוא הציע לתקוף מצפון, בצד של הים הבלטי, להשמיד שם את הכוחות הסובייטיים, ואז לעקוף את ביצות פריפיאט, ולתקוף את אוקראינה מגבה.[1]  שתי הצעות אלו היו מוגבלות בהיקפן. הראשונה הציעה מתקפה רק בשיטחה של אוקראינה. השניה הציעה מתקפה באזור בלארוס, והארצות הבלטיות (ליטא, לטביה, אסטוניה), ואחר כך אוקראינה.  שתי ההצעות לא דיברו על מתקפה כוללת על ברית המועצות, ולמעשה לא דובר כלל על חדירה שטח רוסיה עצמה.*

הצעות אלו לא נתקבלו על דעתם של בראוכי'ץ והאלדר, והם הציעו בנפרד להיטלר הצעה בהיקף מבצעי הרבה יותר גדול.  גם כאן לא הייתה המטרה לכבוש את רוסיה כולה, אלא רק בטווח שבו לא יוכלו מטוסים סובייטיים לתקוף את ברלין ואת אזור התעשייה בשלזיה, ומאידך שמטוסים גרמניים יוכלו לתקוף ולהחריב את האזורים האסטרטגיים של רוסיה.[2]  גם הצעה זו הייתה מוגבלת יחסית בהיקפה. היא לא דיברה על כיבוש טוטאלי של רוסיה, והשמדה מוחלטת של הצבא הסובייטי, אלא על יצירת שטח חייץ מספיק בין גרמניה לרוסיה, באופן שיאפשר לגרמניה להיות מוגנת ממתקפה של כוחות רוסיים.  שלשת ההצעות היו לכאורה ריאליות מבחינה צבאית, שכן דרשו מאמץ יחסית קל, בשטח יחסית לא גדול, באזורים הקרובים לגבול הגרמני, כך שניתן יהיה לתספק את הכוחות בקלות ובמהירות.  התכניות היו יותר במתכונת צבאית של מלחמת מנע, מאשר מלחמת השמדה טוטאלית, כפי שהיו המערכות בפולין ובצרפת וארצות השפלה.  הן התחשבו בשטחה הענק של רוסיה, ובכוחה הכלכלי המצומצם של גרמניה.  הן נועדו יותר כנראה לכפות שלום על רוסיה, מאשר כיבוש טוטאלי כמו בפולין.

* היטלר, בדיון שהיה ב-31 ביולי 1940 עם ראשי צבאו, הציג את גישתו, ל"ריסוק של המדינה הרוסית במהלומה אחת".  גישה זו הייתה כגישתו של היטלר לפני המערכה בפולין. הייתה זו גישה של מלחמת השמדה, שראתה ברוסיה אויב שיש למחקו לחלוטין, ולא לנסות להגיע איתו למשא ומתן.

  סיכוניה של גישה זו הם מאמץ הרבה יותר גדול של הצבא, בשטח הרבה יותר גדול, תוך קשיים ניכרים בתיספוק הצבא, אבדן היכולת האווירית הטקטית בגלל המרחבים הגדולים, פיצול הלחימה לגזרות נפרדות. גם הזמן הנדרש למערכה כזו הוא רב יותר מאשר בתכניות של המתקפות המוגבלות. אם פולין נכבשה תוך כחודש, וצרפת תוך כששה שבועות, הרי שכאן צריכה להיות מערכה של כמה חדשים, אולי חצי שנה.

  הרווח של גישה זו הוא לעומת זאת זכייה בשטח הרבה יותר גדול, וסיכון קטן בהרבה, אם בכלל, מרוסיה לגרמניה בעתיד. כיצד התקבלה גישה זו אצל מפקדים בכירים ב"ווהרמאכט"?* ראש ה"אבווהר", אדמירל קנריס, טען[3] שבשנה הראשונה במתקפה על ברית המועצות לגרמניה יהיה יתרון. אבל אם כוחו של הצבא הרוסי לא נמעך, אז בשנה השניה והשלישית של המלחמה עדיין הניצחון יתנדנד מצד לצד, אבל החל מהשנה השלישית הכוח העדיף של הצבא הרוסי (הוא נקט במספר של 25 מיליון חיילים) יכריע את המערכה לטובתה של רוסיה.

  ישנם שני סיכויים להגיע לניצחון על רוסיה.  או להשמיד טוטאלית את הפיקוד הרוסי;  או ליצור תנועת שחרור נרחבת, שתהווה משקל נגד לקומוניזם.  היות ושני דברים אלו אינם מציאותיים (הוא כנראה הבין שהיטלר מתכנן להשמיד את עמי רוסיה, ולא לשחרר אותם מעולו של הקומוניזם) – כל מתקפה על רוסיה תסתיים בהפסד של הצד התוקף. העתיד הוכיח כמובן את צדקת טענתו.  האם למתקפה מצומצמת יותר היה סיכוי להצליח? 

* הגנרל-אוברסט היינץ גודריאן, אבי השריון הגרמני, ומי שבמידה מכרעת היה אחראי לניצחון המזהיר של גרמניה על צרפת, כותב בספרו panzer leader (עמוד 142) [בתרגום מתומצת מאת המחבר]:

  "זמן קצר אחרי ביקורו של מולוטוב,[4] ראש המטה שלי, לויטננט-אוברסט [סגן אלוף] פון ליבנשטיין, והקצין הבכיר במטה, מאיור באיירליין, הוזמנו לכנס של המטה הכללי של הצבא. אז הם שמעו בפעם הראשונה על התכנית של מתקפה נגד ברית המועצות. הם חזרו מהכנס ודיווחו לי על כך.  כאשר הם הציגו לפני מפה של ברית המועצות, בקושי יכולתי להאמין למראה עיניי.  האם משהו שהאמנתי שהוא בלתי אפשרי לחלוטין הופך לעובדה קיימת?!

  היטלר ביקר כל העת את מנהיגי המדיניות הגרמנית ב-1914, על כך שלא מנעו מלחמה בשתי חזיתות.  האם הוא מתכוון לעשות זאת כעת לכתחילה, עוד לפני שהוכרעה המערכה עם אנגליה במערב?  כל פקודיו הזהירו אותו הלוך וחזור שלא לעשות זאת, והוא הסכים איתם".  הוא כותב שם שהם אמרו לו שהאלדר מעריך שהמערכה ברוסיה תסתיים תוך 8-10 שבועות.  הוא טוען ששלח אותם להבהיר את עמדתו המתנגדת בנחרצות לצעד אשר כזה, אך הם לא השיגו שם שום השפעה.  הוא טוען שהוא קיווה שהיטלר לא מתכנן ברצינות מתקפה כזו על ברית המועצות. לטענתו, ניסיון העבר של קרל ה-12 משוודיה, ונפוליאון בונפארט מצרפת, הוכיחו עד כמה צעד שכזה אינו נבון.  הוא גם טוען שהניצחונות הקלים בצרפת גרמו לביטחון יתר אצל ראשי הצבא, ולכן כאשר דיבר איתם הם לא היו קשובים לשום ביקורת.  האם על הסתמך אופטימיזם זה?  האם האלדר לא שמע את דעתו של הנועז שבמפקדי הצבא הגרמני, גודריאן, עד כמה הוא חושש מצעד אשר כזה? האם הוא לא שמע את דעתו של קנריס? או שהיטלר כפה את דעתו על הפיקוד העליון?

* גרוס-אדמירל אריך רדר, מפקד חיל הים, ניסה להשפיע על היטלר לשנות את תכניתו לתקוף את רוסיה, ובמקום זאת להכות את בריטניה במקומות הרגישים שלה: גיברלטר ותעלת סואץ.  בכך למעשה נוצר מצב בו הים התיכון סגור עבור בריטניה, וממילא הנפט שלה שהגיע מעירק חסום בפניה. גם הדרך להודו שעברה דרך הים התיכון תתארך בהרבה. דבר זה יחליש מאד את בריטניה.[5]  לאחר היסוס קצר, דחה היטלר את ההצעה.

  הדבר מראה לכאורה שהיטלר לא ראה בריטניה אויב רציני, וגם לא היה לו אינטרס לכבוש אותה. בעיקרון בריטניה לא הייתה אמורה כלל להוות עבורו איום. היא הייתה מדינה שרק עתה החלה לבנות את צבאה, לבנות תעשייה צבאית מקיפה, ולמעשה בשנים הקרובות היא לא הייתה אמורה להוות עבורו איום.

  לעומת זאת בריה"מ היוותה איום צבאי מחד, ומקום מפתה לכיבוש מאידך.  היטלר ידע שבשלב זה או אחר הוא ייאלץ להתמודד עם האיום הרוסי, מה עוד שמטרתו הייתה "לבנסראום" עבור גרמניה, דבר שבעצם היה תכליתה של המלחמה. הוא רצה חומרי גלם, שטח, נפט, חקלאות. את כל זה יכל למצוא ברוסיה.  הוא גם לא חשש מפתיחת חזית שניה, היות ולא ראה בבריטניה איום רציני לחזית שניה. לכן הוא ביטל את דעת מפקדיו, ולא חש שהוא חוזר בו מהבטחתו לא לפתוח מלחמה בשתי חזיתות.   אבל האם היה מוכרח ללכת על כל הקופה? האם היה מוכרח להשמיד את רוסיה לחלוטין כיישות מדינית? האם לא יכל לנצחה בדה הקרב ואז להביאה לשולחן הדיונים ולחזור על הסכם ברסט-ליטובסק במהדורה חדשה?

  כאן לכאורה נדחף היטלר על ידי שיקולים אידיאולוגיים יותר מאשר שיקולים צבאיים או מדיניים של ריאל-פוליטיק. הוא ראה בבולשביזם משהו דמוני, שטני, חלק מהקשר היהודי הבינלאומי. הוא ראה בסלאבים עם של עבדים.  גישה זו דחפה אותו לאסטרטגיית-על מוטעית. אם היה שומע להמלצתם של בראוכיץ' והאלדר, היה מגיע לשטח רחב עבור גרמניה, מעמיד את רוסיה כמו את צרפת, כאויב מושפל ושבור, וייתכן שגם מביא את בריטניה בסופו של דבר לשולחן דיונים.  אבל היטלר לא היה ביסמרק. לא הייתה בו טיפה של ריאל-פוליטיק. אצלו המלחמה הייתה מלחמה אידיאולוגית נגד היהודים והבולשביקים.  האם היה יסוד לזלזולו בבריטניה ככח לוחם?

  ובכן, בריטניה לא הייתה כשירה למלחמה עד 1944, וזאת רק לאחר שאמריקה הצטרפה אליה. באותה עת הייתה רוסיה בדרכה לכבוש את גרמניה, והייתה זו רק שאלה של זמן, כפי שחזה קנריס מראש.  עם זאת, לאנגליה הייתה דרך להוריד את גרמניה על ברכיה, הרבה לפני מלחמה יבשתית. הייתה זו ההפצצה האסטרטגית.  היטלר החשיב מאד את הטנק והמפציץ הטקטי. גישתו הייתה גישה יבשתית מובהקת. הוא ראה את הכל בתחום של כיבוש קרקע, ולא בתחום של חיסול רצון הלחימה של האויב. הוא לא פיתח כח מפציצים כבדים, שיכלו באמת להפוך את אנגליה לעיי חרבות. במקום זאת הוא אמנם הפציץ את עריה של בריטניה, אבל האבידות היו קטנות ביחס, ואלו היו יותר הפצצות טרור מאשר הפצצות תכליתיות.

  אנגליה לעומת זאת כן עשתה זאת, ופיתחה כח של מפציצים כבדים שהשתפר והלך במשך הזמן.  כאשר אימצה אנגליה את מדיניות ההפצצה הטוטאלית, דהיינו הפצצת ערים לשם השמדת אוכלוסייה, היא יכלה למעשה להביא את גרמניה לכניעה גם אם רוסיה לא הייתה מעורבת במערכה.  היא הייתה צריכה רק לדאוג שהצי שלה ימשיך לשלוט בים, שתוכל להביא אספקה מארה"ב ומיתר חלקי האימפריה, וכח מפציצים אסטרטגי שישמיד את גרמניה מהאויר, כאשר אין לגרמניה אפשרות להגיב בהתאם.  אם בריטניה הייתה מגיעה לפצצת אטום, אפילו בשותפות עם ארה"ב, היא יכלה להטיל אותה על ברלין, המבורג, קלן, ועוד ערים מרכזיות. למעשה, היא לא הייתה צריכה להגיע לכך. שתי פצצות הספיקו להוריד את יפן על ברכיה, אחרי מתקפת הפצצות הרסנית, אף בלי שיהיה צורך לפלוש אליה. אין סיבה לחשוב שגרמניה הייתה שונה.

  כך שהיטלר טעה לכאורה הן בסדר הגודל של ההתקפה על רוסיה, והן בכך שלא ניסה לכפות על בריטניה כניעה או לפי תכניתו של רדר, או על ידי פיתוח כח הפצצה אסטרטגי.                                      

[1] מצוטט מהספר: "ההבקעה המערכתית בחשיבה הצבאית הגרמנית" (מאת עדו הכט, הוצאת "מערכות", פרק ו, החל מעמוד 161).

 [2] שם.

 [3] מצוטט מהספר "קנריס" מאת מיכאל מולר, 2007; עמוד 200. התרגום של המחבר, והדברים מובאים בתמצות.

 [4] מולוטוב, שר החוץ הסובייטי, הגיע למוסקבה ב-12 לנובמבר 1940.

 [5] עיין באריכות על נושא זה בספרו של אייאן קרשו "הכרעות גורליות" פרק שני.

הוסף תגובה חדשה

CAPTCHA

משהו קטן לוודא שאינך רובוט. משתמשים רשומים מדלגים

ענה לשאלה / השלם את החסר

הנצפים ביותר

מאמרים נוספים מאת מרדכי ארגמן