אימגו מגזין מאמרים

כתב עת בנושאי תרבות ותוכן

דן שכטמן - האיש שבא להצילנו מהתבזות


התמונה של עמוס אריכא
דגל נשיא המדינה

דגל נשיא המדינה.

לפני יותר מחודש פרסמתי את רשימתי "הנשיא האחרון בירושלים", ובה התמקדתי בגורל בית הנשיא לאחר ששמעון פרס ששיקם אותו ויוקרתו, יסיים משימתו המוערכת בעיצומו של הקיץ הקרוב. תהיתי כבר אז על מידת הצורך במוסד זה שקודמו של פרס בעט בו ברגל גסה ודרדר אותו לרמה של פריצות יצרים מביכה. ראש וראשונה סברתי שאל לכנסת לנכס לעצמה כפרסר-פיצוי על שרותם של מי מחבריה. אולם כבר אז התחילו להופיע רק שמות עסקנים כמועמדים לפחות מטעם עצמם למשרה הנכספת.

איש מבינם ולא מבין אלה שהצטרפו אליהם בימים האחרונים ראוי לבוא בנעליו של הנשיא היוצא. חשבתי באמצעות המקלדת שלי שאולי ניתן יהיה לנצל שעת חשבון-נפש זה ולקרוא לביטולו של המוסד שפארו נופל בכל מכל מהדרו של צריף הנשיאים הצנוע בשנותיה הראשונות של ישראל. אבל הארץ השתנתה ככל שכרסו של האלפיון העליון התרחבה בלי גבול ואנחנו הולכים ונחנקים. חשבתי שצריך לסגור את המשכן, להפכו לדיור לנזקקים. אך הנה דווקא ברגע מעיק זה הבליחה בשורה מרנינה - כברק חוצה חשרה מטילת קדרות. נמצא מי שרוחו עמדה בו להתמודד עם האתגר הקשה הזה.

בין טייקונים לרבנים ומכשפים

מכבר דמינו לארץ הטייקונים המשמימים בעוד נפשנו יוצאת לשמר מעט מרוח העבריות שפעם, לא מכבר, מילאה את הארץ. כיום אדם קם בבוקר ומעשה ראשון שהוא עושה זה לפשפש אם במרוצת הלילה לא התגנבה יד של מי משרי ישראל, כמו שר הפנים או שר האוצר, לתוך כיסנו לעשוק אותנו מאגורות מתבטלות ושחוקות. אדם פותח את חלונו ורואה ארץ כמו מודרנית ותוססת, מלאה חן ויופי, ואיננה אלא גטו ענק ששכבת רבנים מושחתים מושלת בו עם נכליה, עם רמיית אלוהיה. מקובליה עושים נסים כמכשפים מעלים באוב. כבר יש שושלות פינטואיסטיות, סבא, אבא, בן, נכד, עושקי תמימים ושוטים, ורוזני ארץ ונכבדיה נושקים לקצה זקניהם וכפות ידיהם והיועץ המשפטי כזוחל על גחונו.

ועוד לא אמרנו שיש בנו מאותן תכונות 'מימשל נחוש', כל-כך דמינו לסדום ועמורה. אפילו הקמנו לנו גולם שיעמוד עלינו בבוא יום לרמוס אותנו. גולם לוגם ושואב בשיגעון משאבים כבירים שבהם יכולנו לפתור את כל מצוקות הדיור ברחבי הארץ, לתקן עוולות חינוך, לשפר מערכת בריאות קורסת. אני מתכוון לאותה 'מדינת יהודה' המייצגת היום את מהפכת ההלכה בתוכנית הגדולה להשתלט על מדינת העברים שתכרע תחתיה. הגולם הנורא הזה הוא ששתה עד שיכרון חושיו את מעיינות הכספים של המדינה ואותנו, תושבי הארץ, ייבש עד מצוקת לב וכיס.

אנחנו שקועים במלחמת אור בחושך, ואחד המבחנים בקרב הזה הוא מי ישכון בבית הנשיא בירושלים. ראש הממשלה נדרש כעת לתמוך במועמד הראוי. ראש הממשלה חייב לפתוח צוהר לתקווה.

קרקס המועמדים ההזויים

רק כעת יפול פור אם גם משכן הנשיאות יצורף למעגל המטורף הזה של אנשים זעירים המושלים בנו, ואינם אלא דמויות הזויות והרסניות. שערו בנפשם שהנשיא סטיב והנשיאה ג'ודי המתוזזת ומחליפת הצבעים, ימלאו את חיינו במשך שבע שנים בבדיחות-דעת, כצמד סטנדאפיסטיים חסרי טעם וריח. גרוע מזה, התייחסותם הרצינית לעצמם מעידה על חרפת חוש ההומור המגוחךשהתברכו בו. או שמא נזכה סופסוף בנשיאה שרימתה את שלטונות המדינה והצהירה על עצמה כפסולת גיוס מחמת הקדושה הדתית שעטפה אותה. אותה דליה שמשרכת בקושי שולי שמלתה מחמת הקשרים 'הכבדים' שמחוברים לשוליה ומעולם לא נחקרו כהלכה.

או שמא יהיה לנו נשיא בשם פואד, לקרב אותנו לממלכות הגויים המקיפים אותנו. גם הוא אינו נמנה עם בעלי ההישגים הפורשים לפניו שטיח אדום, ודעתו של מובארכ עליו עדיין מרחפת כצל כבד. ואחר-כך מתייצב איש הגון בשם ראובן ריבלין, שמשקלו כמשקל דמות וירטואלית מתנדפת בעפעוף-עין.

לבסוף, כמו החליט מישהו לנסות לסמא אותנו בדובדבן מקסים בשם נתן שרנסקי. מה הוא יודע על עבודה עברית? בארץ הזאת לפחות לא עבד יום אחד בבנייתה, כל כולו מאותרג מבואו. מה הוא יודע על היותנו בני העם העברי שבנה את הארץ הכואבת הזאת ושילם בחייו ובדמו. מעט. אם בכלל. וגם תארו לעצמכם אותו במשכן, יום אחרי יום, שבוע אחרי שבוע, חודש אחרי חודש - לעזאזל, כך ניראה בעיני העולם, כנתן שרנסקי?

על חברי הכנסת להתעשת  ולאחוז בידו

וכך כתבתי ברשימתי על הנשיא האחרון בירושלים: " בעולם המדע, היצירה והתעשיה, למשל, נמצאים אנשים לא מעטים הראויים למשכן, אם רק מי מהם יהיה מוכן להקריב מהחופש האישי שלו הדרוש לעולמו ולהתפנות ממחוז הישגיו לטובת כלל הציבור. הקורבן הנדרש מאנשים שכאלה הוא מורכב וכבד עד מאד. אבל רק תרומה של אישיות כזאת עשויה להעניק עוד פרק של חסד למעמד הנשיאות ששוב הוכיח את ערכו וחשיבותו בתנאים פוליטיים מסוימים, הודות לשמעון פרס. בכך יודו לא מעט מבין מבקריו."

פלא פלאים. הנה קם ונמצא האיש שדרך חייו והישגיו אכן הם בגדר מופת חברתי מכל זווית מכל בחינה. קוראים לו דן שכטמן. קם ומנדב עצמו למשימה לאומית שהיא לא מענגת, והיא תובענית עד-מאד בעיקר מאנשים מסוגו של חתן פרס נובל שלנו, פרופ' שכטמן. הוא ראוי לכל ברכה על שהושיט ידו לאפשר למוסד הנשיאות שלנו 'לקחת אוויר' טהור, באמת אוויר פסגות. לנקות, לזכך, לטהר שמץ מהאוויר הדלוח שלנו ולישר קומתנו השפופה.

אל תקבלו את החלטתו של דן שכטמן בקלות ראש. אני משער כי איש זה הקדיש הרבה מחשבה על הוויתורים הנתבעים ממנו בגילו, בשנות הזהב שלו, בכדי לבוא ולסייע בהיכל הזכוכית הממורקת שלנו, בית הנשיא; השער בו יבואו אורחים נכבדים לבקרנו. דן שכטמן ראוי לתודה כולנו על עוז רוחו. הוא לא בא לחפש כבוד. הוא לא נזקק לשלוח ידו ברכוש הציבור. הוא פשוט בא לתרום תרומה חשובה ביותר, ומתחילתו הוא מביא עמו סוג של שיעור קומה מעורר הוקרה עמוקה בזכות הישגיו.

אני פונה לחברי הכנסת אלה שמסוגלים להיות ברגע נדיר זה כנים עם עצמם, לעשות מעשה ראוי גם למען כבוד המשכן שלהם, ולעשות לבחירתו של דן שכטמן לנשיא הבא של מדינת ישראל. אני מזעיק חברי כנסת מקצות המליאה להתאחד ולהתעלות מעל לפנקס החשבונות הזעירים ולעשות מעשה שרבים יהיו מברכים עליו ואז נשיא ורוחו יביאו עלינו גשמי ברכה.

תגובות

הבחירה בדן שכטמן כ"כ הגיונית וכ"כ מתבקשת לכן אין שום סיכוי שזה

יקרה לצערי

לצערי עושה רושם שאתה צודק

לצערי עושה רושם שאתה צודק בהחלט. פרופ' שכטמן הוא בהחלט הראוי ביותר, עקב כך שמרבית המועמדים האחרים הם לא יותר מאשר פוליטיקאים בינוניים שלא מצאו מזור בכנסת ובממשלה. טוב, לי עדיין יש בכל זאת תקווה, אבל אם נהיה ראליים לרגע - סיכוייו לא הכי גבוהים. ימים יגידו.

אתה אופטימי מידי

לבקש מחברי כנסת שיתעלו לרגע מעל השיקולים הצרים שלהם (כפי שאתה מבקש בסוף דבריך) זה כמו לבקש מחמור שלרגע יפסיק להיות חמור ויהפוך לסוס מירוצים. כמובן שאתה יכול לשים את החמור על מסלול המרוצים אבל כל מה שתקבל זה נעירה צומרנית : אי אה אי אה אי אה

הוסף תגובה חדשה

CAPTCHA

משהו קטן לוודא שאינך רובוט. משתמשים רשומים מדלגים

ענה לשאלה / השלם את החסר

הנצפים ביותר

מאמרים נוספים מאת עמוס אריכא