אימגו מגזין מאמרים

כתב עת בנושאי תרבות ותוכן

מערכת הבחירות לנשיאות ופרישת 11 המדינות מהיוניון


התמונה של רבקה שפק ליסק
כרזת בחירות נגד לינקולן

כרזת בחירות נגד לינקולן

סדרת מאמרים: מלחמת האזרחים בארה"ב- מאבק בין שתי ציביליזציות ( 1861 – 1865)

מאמר שלישי: מערכת הבחירות לנשיאות – 1859 ופרישת 11 מדינות דרומיות  מהיוניון ב- 1860/1

מאמר ראשון: מלחמת האזרחים בארה"ב- מאבק בין שתי ציביליזציות
מאמר שני: השלבים בהתפתחות המחלוקת על בעיית העבדות

להחלטת ביה"מ העליון בעניינו של דריד סקוט היו, כאמור, השלכות מרחיקות לכת. עפ"י החלטה זו היו פקודת הצפון- מערב ופשרת מיזורי בלתי- חוקיות. בו- זמנית התנהלו בקנזס ונברסקה מהומות דמים. הדרך היחידה לצאת מהתסבוכת הייתה להכניס תיקון לחוקה.

אברהם לינקולן היה עו"ד צעיר מאילינוי. הוא נבחר מטעם המפלגה הוויגית לבית הנבחרים של אילינוי ב- 1836 , 1838 ו- 1840. לאחר מכן הוא  נבחר כמועמד המפלגה לבית הנבחרים בוושינגטון פעמיים, ב- 1842 וב- 1844, אבל, נכשל בבחירות. ב- 1846 הוא הצליח להיבחר. 

המפלגה הוויגית החלה להתפורר בשנות ה- 1850 והמפלגה הרפובליקנית  שנוסדה  ב- 28 בפברואר 1854 בוויסקונסין, שהתנגדה לעבדות, תפסה את מקומה. הוועידה הראשונה של המפלגה נערכה ב- 6 ביולי 1854. המפלגה הוקמה ע"י וויגים ומתנגדי עבדות. לאחר שהמפלגה הוויגית התפוררה הצטרף לינקולן ב- 1856 למפלגה הרפובליקנית.

 

1.חילוקי הדעות בין הרפובליקנים לדמוקרטים

 

חילוקי הדעות בין לינקולן הרפובליקני לדאגלאס מראשי המפלגה הדמוקרטית בנוגע לטיפול בבעיית העבדות התגלו עוד ב- 1858 כאשר לינקולן נבחר ע"י המפלגה הרפובליקנית להתמודד על מקום בסנט של ארה"ב מטעם אילינוי ודאגלאס נבחר מטעם הדמוקרטים להתמודד על המשרה לסנט מטעם אילינוי. לינקולן הובס. חילוקי הדעות באו לידי ביטוי ב- 7 ויכוחים שהם קיימו במשך סתיו 1858.

 

דאגלאס היה במילכוד. הדמוקרטים של הצפון התנגדו לעבדות בעוד הדמוקרטים של הדרום היו מראשי הלוחמים למען העבדות. דאגלאס ניסה "לרבע את המעגל" לגבי בעיית העבדות בדוקטרינת  Freeport שהוא ניסח. השקפתו של לינקולן כלפי בעיית העבדות נוסחה בנאום הפתיחה של מערכת הבחירות לסנט ובמהלך הוויכוחים בינו לבין דאגלאס.

 

דוקרינת  Freeport

 

הפיתרון של דאגלאס לתסבוכת שנוצרה כתוצאה מפסיקת ביה"מ העליון בעניינו של דריד סקוט היה עיקרון "הריבונות העממית",. כלומר, הממשל המקומי של כל טריטוריה חדשה הפונה להתקבל לארה"ב הוא המוסמך להחליט אם המדינה שבדרך היא בעד או נגד העבדות בהסכמת הנשלטים, כלומר, ע"י בית המחוקקים המקומי. אם העבדות לא אושרה ע"י הסכמת הנשלטים במדינה העבדות לא תתקיים באותה מדינה. הקונגרס, לדעת דאגלאס, יכול לבטל חקיקה של בית מחוקקים מדינתי, אך אינו יכול לכפות עליו לחוקק חוק נגד רצונו. תפישה זו נועדה להבטיח בחירתו לסנט ואכן הוא ניצח את לינקולן. אבל, הדוקטרינה שלו עלתה לו באובדן תמיכת הדמוקרטים בדרום משום שעיקרון "הריבונות העממית" לא סיפק את בעלי העבדים.

לינקולן חשף בוויכוחים את הסתירה בין פסיקת  דריד סקוט ועיקרון "הריבונות העממית". אבל, שם דגש על תפישתו העקרונית, שבאה לידי ביטוי  בנאומו  עם פתיחת מערכת הבחירות: "בית  מפולג בתוכו אינו יכול להתקיים"

" בית מפולג בתוכו אינו יכול להתקיים. אני מאמין שממשל זה אינו יכול להתקיים בקביעות חצי חופשי וחצי עם עבדות. אינני מצפה לפילוג היוניון. אינני רוצה בנפילת הבית. אני מצפה שהוא יחדל להיות מפולג. הוא יהיה חופשי או עם עבדות."

במאבק בין הגישה העקרונית של לינקולן לבין הגישה המציאותית של דאגלאס ניצח דאגלאס. דאגלאס האשים את לינקולן שתפישתו  תביא למלחמת אזרחים.

 

2. על רקע חילוקי הדעות בין הרפובליקנים לדמוקרטים התנהלה מערכת הבחירות לנשיאות ב- 1859 .

 

המחלוקת בשאלת העבדות הביאה לפילוג במפלגה הדמוקרטית בין הדמוקרטים של הדרום שתמכו בעבדות לבין הדמוקרטים של הצפון שהתנגדו לעבדות, אך  היו מוכנים לגלות גמישות כדי למנוע פילוג. הדמוקרטים של הדרום לא תמכו בעיקרון "הריבונות העממית". היו להם דרישות מרחיקות לכת להבטחת קיומה והתפשטותה של העבדות. כאשר דרישותיהם לא התקבלו והמצע של הצירים הצפוניים אומץ ע"י ועידת המפלגה, עזבו את הוועידה רוב נציגי מדינות הדרום ונוצר קרע במפלגה. בעקבות הקרע במפלגה הוצגו 2 מתמודדים: סטיבן.א.דאגלאס (1813 – 1861 ) נבחר להיות מועמד הדמוקרטים של הצפון וג'ון בריקנרידג' (1821 –75 18 ) נבחר להיות מועמד הדמוקרטים בדרום.

 

מערכת הבחירות הייתה מתוחה מאוד. מרד העבדים שארגן ג'ון בראון, מראשי "התנועה לביטול העבדות" בצפון, העלה את המתיחות לשיאים חדשים. המרד דוכא ע"י הצבא הפדרלי. בראון ואנשיו נאסרו והואשמו בבגידה. הם נשפטו בבית משפט בווירג'יניה. בראון נמצא אשם בבגידה ופסק הדין קבע את הוצאתו להורג. הוא נתלה ב- 2 בדצמבר 1859.

 

תוצאות הבחירות

 

מספר האלקטורים היה 303 .

 

לינקולן – 1,866,352 בוחרים ו- 180 אלקטורים בחרו בלינקולן. בין האלקטורים שבחרו בו היו דמוקרטים צפוניים.

דאגלאס – 1,375,157 בוחרים ו- 12 אלקטורים.

ברקינרידג' – 847,953 בוחרים  ו- 72 אלקטורים. הדרום בחר בברקינרידג'.

ג'ון בל – 589,581 בוחרים ו- 39 אלקטורים. ויגים דרומיים הצביעו עבורו.

( בל היה שר המלחמה בקבינט של 1841 באדמיניסטרציה של הנשיא ויליאם הנרי האריסון מטעם המפלגה הוויגית.).

 

במונחים גיאוגרפיים: הצפון בחר ברובו בלינקולן, 11 מדינות הדרום תמכו בברקינרידג'. דאגלאס זכה בקולות במיזורי ובחלק מניו ג'רסי ובל זכה בקולות בחלק מהדרום.

 

נאום כניסתו של לינקולן לתפקידו כנשיא, 4 במרץ 1861

 

לינקולן עשה מאמץ למנוע את הקרע בין מתנגדי ותומכי העבדות ואת פילוגה של ארה"ב, אבל הוא דחה את הצעות הפשרה של הדרום.

 

הצעה א' - הכרה בעבדות במדינות בהן היא קיימת וחיזוק חובת המדינות החופשיות למנוע עזרה לעבדים בורחים ע"י ה"תנועה לביטול העבדות".

 

הצעה ב' - תיקון לחוקה והכרה בקו הרוחב 36 כקו המפריד בין מדינות העבדות למדינות החופשיות.

 

לינקון דחה את ההצעת הראשונה מכיוון שמשמעותה הייתה הכרה בעבדות. העמדה הרשמית של המפלגה הרפובליקנית הייתה שיש להקפיא את תחום העבדות לשטחו הנוכחי ולמנוע כל הרחבה נוספת של העבדות.

 

לינקולן דחה את ההצעה השניה מכיוון שהרפובליקנים חששו שהדרום ינסה להתפשט לכיוון אמריקה המרכזית כדי להרחיב את השטחים בהם קיימת העבדות, וכך להמשיך במאבק בין הצפון לדרום ואף לסבך את ארה"ב במלחמות באמריקה המרכזית.

 

לינקולן הבין שהמאבק הוא על עתידה של ארה"ב כחברה דמוקרטית והבין שאין אפשרות לגשר בין העקרונות המנוגדים. אבל, כדי למנוע פילוג הסכים לינקולן על שמירת הסטטוס- קוו בעניין העבדות, להבדיל מהכרה בעבדות.

 

הסעיפים העיקריים בנאומו כללו:

 

א.הבטחת הסטטוס- קוו כלפי העבדות וזכויות היוניון כלפי הדרום.

ב. עמדה נחרצת בנוגע לאופי הלאומי והאינטגרלי של היוניון ואי הכרה בזכות הפרישה ובתורת ההסכם של המדינות.

ג. אזהרה מפני התוצאות של פרישה הניתנת לביצוע רק באמצעות מלחמה.

ד. הפצרה המלווה באזהרה  לקיים ולקדש את עיקרון הממשל ע"י הרוב, כיוון שהפרת העיקרון של שלטון הרוב תביא בהכרח לאנרכיה או לעריצות.

 

3.פרישת הדרום והקמת הקונפדרציה של הדרום ( דצמבר 1860)

מדינות הדרום לא חיכו לכניסתו של לינקולן לתפקידו כנשיא. כבר ב- 20 בדצמבר 1860, זמן קצר לאחר שהתפרסמו תוצאות הבחירות,  הודיעה דרום קרולינה על פרישתה ובעקבותיה הלכו מיסיסיפי, אלבמה, ופלורידה. אחריהן פרשו ג'ורג'יה, לואיזיאנה וטכסס. ב- 4 לפברואר 1861 התכנסו נציגי 7  המדינות שהכריזו על פרישה, בעיר מונטגומרי, אלבמה והכריזו על הקמת "הקונפדרציה של מדינות אמריקה". ג'פרסון דיוויס נבחר להיות נשיא זמני ואלכסנדר סטיבנס נבחר בסגן נשיא זמני. צירי הוועידה חיברו חוקה. בהודעת הפרישה נמנעו מדינות הקונפדרציה מלהתייחס לחילוקי הדעות בנוגע לזכויות המדינות או למכסי המגן וקבעו שהסיבה לפרישה היא עמדת הצפון כלפי העבדות.

הנשיא היוצא מטעם המפלגה הדמוקרטית, ג'יימס ביוקנן, לא עשה דבר כאשר הקונפדרציה השתלטה, בהדרגה, על בסיסי הצבא ומשרדי הממשל הפדרלי במדינות הפורשות. כאשר נכנס לינקולן לתפקידו כנשיא במרץ 1861  נותרו בידי הצבא הפדרלי  בדרום רק 2 מבצרים ומספר עמדות משניות. המבצר החשוב ביותר, מבצר סאמטר בצ'רלסטון , בדרום קרולינה, נותר בידי הצבא הפדרלי.

בינתיים הצטרפו לקונפדרציה גם טנסי, ארקנסו, וירג'יניה וצפון קרולינה. בסה"כ פרשו 11 מדינות. 3 מדינות עבדים החליטו לא לפרוש: מרילנד, מיזורי וקנטקי.

כעת עמדו זו מול זו: 20 מדינות הפדרציה של ארה"ב לעומת  11 מדינות  הקונפדרציה של הדרום.

 

במאמר הבא: מלחמת האזרחים, 1861 – 1865

תגובות

מערכת הבחירות לנשיאות 1860

בשולי מאמר ענייני זה כדאי אולי להתעכב עוד רגע על מערכת הבחירות הנדונה:הפילוג בדמוקרטים יצרה קונסטלציה
ייחודית: ארבע מפלגות הריצו מטעמם מועמדים הרפובליקנים התחוקתיים הדמוקרטים הדרומיים והדמוקרטיים הצפוניים לאחר ספירת הקולות ופילוח התוצאות על פי אזורים הסתבר שהאזרחים הצביעו על פי הלך הרוח שהיה
באיזור או במחוז בצורה כל כך מובהקת עד כי המפלגות איבדו את האיצטלה של מפלגה ארצית מכל האלקטורים שבחרו בלינקולן לא היה אפילו אלקטור דרומי אחד ! לאור זאת לא פלא שלינקולן לא חש מחוייבות לדרום הלעומתי

הוסף תגובה חדשה

CAPTCHA

משהו קטן לוודא שאינך רובוט. משתמשים רשומים מדלגים

ענה לשאלה / השלם את החסר

הנצפים ביותר

מאמרים נוספים מאת רבקה שפק ליסק