אימגו מגזין מאמרים

כתב עת בנושאי תרבות ותוכן

הזמן קורס ניתך / חיים ספטי


התמונה של אדלינה קליין
תאריך פרסום קודם: 
22/07/2008
מחבר: 
אדלינה קליין

הזמן קורס ניתך/מאת: חיים ספטי
(מחזור השירים: "קיצור תולדות הזמן")  הוצאת כרמל, 2008

"כשיבוא הקץ לפיזיקה התאורטית/נוכל לחזור לשגרת חיינו"

הזמן קורס ניתך/מאת: חיים ספטי
(מחזור השירים: "קיצור תולדות הזמן")  הוצאת כרמל, 2008

המשורר וההוגה חיים ספטי מצהיר כי עיקר עיסוקו בשירה: (ע' 40) ..."עוֹמֵד עַל נַפְשִׁי, שִׁירִי, עוֹלָמִי"... הצהרה זאת לא באה בסתם. בכל יצירותיו – 'השירה' , או העיסוק בעולם השירה, עומדים בראש סולם העדיפויות. דבקותו בתחום, יוצרת אינטרקציה טבעית לעולם המדע. הנטייה לחקור ולהקיף הידע מכל זווית אפשרית, כשעל כל אלה מנצח הצורך הרוחני המתעלה על פני הכל. (ר' ציטוט בהמשך השיר): ..."אִישׁ אֶחָד לְבַדּוֹ"...//... "שׁוֹגֶה בְּשִׁגְיוֹנוֹת גְּבוּרַת הָרוּחַ"...//..."מֵקִים חוֹמָה/"קוֹבֵעַ בְּמֶלֶט, בּוֹחֵן בְּפֶלֶס/חוֹתֵר לְדִיּוּק"...//..."אִישׁ אֶחָד לְבַדּוֹ כְּנֶגֶד חֲוָיָה נִצְחִית".

וממש בדקה התשעים - 'מגיע לציון גואל'. מצאתי מה הדחף המניע את היוצר בפעולותיו האובססיביות כמעט לכבוש את יעדיו: (ע' 124) ..."לְהוֹתִיר טְבִיעַת אֶצְבַּע/ שֶׁלִּי/לִהְיוֹת אֲנִי עַצְמִי/לֹא לְהִטָּמַע, לֹא לְהִגָּרֵף בִּזְרָמִים לֹא לִי/לִשְׁמֹר תְּחוּמַי"...//..."לַהֲרוֹת רַעְיוֹנוֹתַי, לִבְרֹא אֶבְרוֹת מַחְשְׁבוֹתַי, לִנְטוֹת מֻטַּת כְּנַף שִׁירִי עַל חֶלְקַת הָאָרֶץ שֶׁעַל סְבִיבִי/מִתּוֹכִי בְּקִלּוּחֵי משְׁמָעוּת וְרֶגֶשׁ. לִנְבֹּעַ, לְרַכֵּךְ בָּהֶם קַשְׁיוּת הָאֶבֶן/הַסּוֹבֶבֶת אוֹתִי מֵעֲבָרַי, אוֹמֶרֶת לְהוֹלִיךְ רוּחִי בַּסָּךְ"...

ומדוע נצרך המשורר לכל כך הרבה רישומי יצירות אחרות כדי להגיע לעיקר זה שהבאתי בציטוט?!

ובכן, כאן מתחיל המסע אשר את מהלכו מוביל ספטי באופן מקיף ומעמיק.

ראשיתו של דבר, עניינו של המשורר בפילוסופיית 'מהות קיום האדם' על פני כדור הארץ. ואם יש: אויר, מים, אש ואדמה – הקיום, ממילא מתאפשר ואין צורך להתגונן.

הבעיה מתעוררת, כאשר גורמים קוסמיים מתערבים כמו:'השמש' אשר מנסה לכלות בכדור הארץ את חמתה. התקרבות השמש היא זו אשר לוכדת את מלוא תשומת ליבו של המשורר וההוגה בקובץ זה שלפנינו. והרי הוא מתריס בזו הלשון: (ע' 13) ..."תַּחַת רוּחַ הַשֶׁמֶשׁ כָּלִים חַיֵּינוּ"...//..."אֵילוּ תְּרִיסִים נָגִיף/הַאִם בְּשֵׁישׁ הַפְּסָלִים, הַאִם בְּבַד הַצִּיּוּר, הַאִם בִּנְיַר הַשִּׁיר, הַאִם בֶּהָגוּת, בְּתוֹרוֹת הַמַּדָּע נְסוֹכֵךְ רוּחֵנוּ"...
(ובעמ' 19-23) נמצא תוספות: ..."הֵיכָן נִתְחַפֵּר לְאָן נִמָּלֵט/מֵעַל לְרָאשֵׁינוּ בְּעֵרַת הַחַמָּה וּמִתַּחַת לְרַגְלֵינוּ גְּבוּלוֹת הָאֲדָמָה"...//..."הַאִם עוֹד נִכְתֹּב אֶת שִׁירֵינוּ"...

מתוך מספר אפשרויות, רושם חיים ספטי את האפשרות החמישית: ..."אֵשׁ תֵּצֵא מִן הַשֶּׁמֶשׁ וְתִשְׂרֹף אֶת חַיֵּינוּ/אֶת פָּעֳלֵנוּ אֶת גְּדֻלָּתֵנוּ גְּאוֹנִיוּתֵנוּ"...//..."אֶת הַמּוּזֵאוֹנִים וְהַהֵיכָלוֹת וְהַגַּנִּים"...//..."אֶת סִפְרֵי הַפִילוֹסוֹפְיָה וְהַמַּדָע וְהַשִּׁירָה"...

מלכוד הבערה, מעורר תגובה מהירה של תאי המוח לפעולת: 'המלטות'. ואולם כיצד? באיזה אופן? ובאלו אמצעים? גם לכך מצא לנו ספטי פתרונות... אך עוד חזון למועד. קודם לכך נשאלות שאלות של מהות: ר' (ע' 18) ..."וּמַה מֵּעֵבֶר לַזֶּה"...//..."לָרוּחָנִיוּת לַחָמְרָנוּת לְאַהֲבַת הַזּוּלַת, לָאָנוֹכִיוּת/לַשְּׁאַפְתָּנוּת שֶׁאֵין לָהּ מַעְצוֹרִים לַדּוֹרְסָנוּת"...//..."וּמָה מֵּעֵבֶר לַזֶּה, מֵעֵבֶר לַחַיִּים הָאֵלֶּה כָּאן וְעַכְשָׁיו"...

הסכנה העורבת לפתחו של האדם, חיי ההוללות והנהנתנות ועמם: החוקים, הפוליטיקות, הדתות, האמנות, הפולקלור ויצר ההישרדות, מתערבבים ללא שליטה. מאליו, שבים לדשדש בעבַר הפרֶה-היסטורי, ותוהים כיצד נוצרו 'הסְדרים'
בתוך התוהו. ר' ציטוט: (ע' 17) ..."וְאֵיךְ נִקְבְּעוּ הַחֻקִּים"...//..."חֻקֵּי הָאֶבוֹלוּצְיָה/חֻקֵּי הַהתֶפַּתְּחוּת הָאֱנוֹשִׁית/חֻקֵּי הַהִיסְטוֹרְיָה/חֹק הֱיוֹתִי כָּאן עַתָּה חֹק הֱיוֹתְךָ כָּאן עַתָּה"...//..."חֻקֵּי הַיֵּצֶר, הָאֲכִילָה, הַשְּׁתִיָּה, הָרָצוֹן לְבִטָּחוֹן, חֻקֵּי הַטֶּרִיטוֹרְיָה, הַפַּחַד/חֻקֵּי הַמַּשְׂטֵמָה, הַקִּנְאָה, הַטֵּרוּף, הַרָצוֹן לְכֹח, לְשִׁלְטוֹן, דַּחַף הַיְצִירָה, הַתְּנוּפָה"...//..."הָרָצוֹן לִשְׂרֹד/חֻקֵּי הַחֲנֻפָּה, הַהַשְׁלָמָה, הַסֵּדֶר הַחֶבְרַתִי"...

כמובן לכל אלה מתווספים הצרכים הפיזיים והרוחניים של 'האגו' העוסק בכיצד להטביע חותמת ויהי מה לאחר המרוץ האין-סופי אחר מותרות והשגיות(שלא פעם מלווה בתחושת 'החמצה')....
תחושת הפספוס ההחמצה והמחדל - הם הגורמים שיטרידו את הנפש ללא הרף ונראה אותן בציטטות הבאות: (ע' 28) ..."תְּחוּשַׁת הַהַחְמָצָה עַל מַה שֶׁהָיִיתָ יָכוֹל לִהְיוֹת וְאֶינְךָ/עַל מַה שֶׁהָיִיתָ יָכוֹל לַעֲשׂוֹת וְאֵינְךָ/הַחֲלוֹמוֹת, נֶצַח הָרוּחַ, הַצֹרֶךְ לְהַטְבִּיעַ אֶת חוֹתָמְךָ"...

(ובע' 39): ..."הַאִם יִנָּתֵן לִי לַחְשֹׁב"...//..."לְהַשְׁלִים אֶת הַמֻּחְמָץ, הָאָבוּד. הַנִּנְטָשׁ/לְהָשִׁיב לְאָחוֹר אֶת מַהֲלַךְ חַיַּי"...//..."לִהְיוֹת הַפַּעַם הַזּאת פָּחוֹת גֵּאֶה מְאַבֵּד אַהֲבָה/וּפָחוֹת מְחַשֵּׁב חִשּׁוּבִים לְמַהֲלָכַי"...

המשורר אינו נלאה מלדבר על 'הבינוניות' של בני אנוש שאינם נוטים להתרומם ולהגביה עצמם מעל הקיום השבלוני האפור: (ע' 64) ..."מֹחֵנוּ קַל דִּמְיוֹנֵנוּ דַּל וְאָנוּ מְהַלְּכִים בַּמַּעֲשִׂים הַנִּרְאִים"...//..."הַיּוֹמְיוֹם שׁוֹלֵט בְּקוֹרוֹתֵינוּ בִּקְטַנוֹת אָנוּ הוֹלְכִים"...
וככל שנדשדש בין דפי השירים נשוב לאותו עניין: (ע' 91) ..."הַנֶּפֶשׁ מִתְקַעֲקַעַת בִּפְנֵי מַאֲוַיֵּי הַחֻלִּין/חוֹמוֹת הַבַּרְזֶל שֶׁל הָרוּחַ נִבְקָעוֹת תַּחַת נְגִיחוֹת אֶילֵי בַּרְזֶל/ תַּחַת כִּתְמֵי הַסְּפֵקוֹת, הֲלְּבָטִים./חִבּוּטֵי הַדַּעַת /עַל מְחִיר אֹשֶר הַחֻלִּין שֶׁנַּפְשְׁךָ מְשַׁלֶּמֶת/בַּעֲבוּר חַיִּים בֵּין הַחוֹמוֹת"...

המשורר ספטי, אשר עומד מאחרי אמירותיו, אינו מטיף למוסר או לצדק (וראינו הרבה שירים מהסוגה הזאת, גם בספרו הקודם). הוא נותן את חופש הבחירה.

היצירות בקובץ מועלות תחילה על דרך 'הרעיון', ורק לאחר עיבוד קפדני של עין פנימית, הן מוכנות לצאת לעימות עם העין החיצונית. מגמת הכותב היא במיצוי מכלול ההקשרים אל הסוגיות השונות שעניינן בקיום ובקוסמי.

השלכות 'הזמן' ההולך ומתכלה ומציאת פתרון כיצד להימלט ולשרוד, מהווים את הצרכים הבסיסיים המניעים את הגלגל. לאחריו מגיעה תחושת ההחמצה (עליה רמזתי לעיל) ולאחריו, תבוא הפורענות האמיתית - העלולה הפעם למחוק את הנינוחות, שביומיום, מעל פני האדמה. כמו גם את כל אותן מחשבות מרקיעות לגבהים של הרוח. ר' ציטוט: (ע' 58) ..."אֶפְשָׁר טוֹב לָנוּ, נַשְׁכִּים לַעֲבוֹדָתֵנוּ כְּלֹא יוֹדְעִים, נֵיטִיב לִבֵּנוּ בַּמַּאֲכָלִים הַטּוֹבִים, בַּחַיִּים הַטּוֹבִים"...//..."נִתְבּוֹדֵד עִם סְפָרִים, נִכְתֹּב אֶת שִׁירֵינוּ בְּמִגְדְּלֵי שֵׁן,/נִשְׁתֹּק, נַעֲמִיד פָּנִים כְּלֹא צוֹפִים אֶת חֶשְׁכַת הָעוֹלָם, אֶת תֹּם עִדַּן הָאָדָם"...

ההבטה בדברים הנמצאים 'בתנועה מתמדת', משתנה משיר לשיר ונאמרים על-ידי המשורר כחיזוי לעתיד לקרות. בעוד המבואות מהן נלקחו המאמרים המקצועיים והפרשנויות של המדענים בעולם (אותם סקר) רשומים לצידו, כך מעלה ספטי אל הכתב הבטה סטרילית ובהירה: (ע' 62) ..."חַיַּי שֶׁלִּי חַיֶּיךָ שֶׁלְּךָ, חַיֵּי כָּל הָאֲנָשִׁים הַנּוֹשְׁמִים עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה/הֶרֶף עַיִן בְּחַיֵּי כּוֹכָב"...

מכאן ואילך, צירי היצירות הולכות ונבנות במגמה למתן את נושא השאפתנות היתרה של האדם, שיש בהן שפע תיאוריות מעשיות: (ע' 52)..."הַשֶּׁמֶשׁ מְאוֹתֶתֶת לָנוּ שֶׁעָלֵינוּ לָבוֹא אֵלֶיהָ/מְצֻיָּדִים בְּתוֹבָנוֹתֵינוּ הַקּוֹסְמוֹלוֹגִּיוֹת, בְּחָכְמָתֵנוּ – לַשָּׁעָה (עַד לַּתֵּאוֹרְיָה הַבָּאָה).

בחלקו השני של הקובץ, המשורר נותן אנטיתזה לתזה שבנה קודם, ורושם בכריזמטיות לא קטנה, חשיבתו - הנוגעת לעולם היצירה ר' (ע' 70): ..."זְרָמִים יָקוּמוּ ויִפְּלוּ בְּאָמָּנוּת בַּסִּפְרוּת בַּפִילוֹסוֹפְיָה/אֵינְספוֹר אֲהָבוֹת יִגְוְעוּ. אֵינְסְפוֹר חַיִּים יִשָׁכְחוּ/אֲנִי אֹבַד אַתָּה תֹּאבַד כֻּלָנוּ נֹאבַד/אַךְ הַנּוֹף הַזֶה יִשְׁתַּנֶּה מְעַט מְאֹד בְּאֶלֶף הַשָּׁנִים הַבָּאוֹת"...

אם בתחילת הקובץ מגביר המשורר את חזונו על סוף החיים על פני האדמה, הרי שבסיומו - ניתקל דווקא באור, בתקוות ובחיים מחודשים על פני היקום: (ע' 71) ..."חֻקֵּי הִוָּצְרוּת הַחֹמֶר מִן הָאֱנֶרְגְּיָה/הָאֱנֶרְגְּיָה מִן הַחֹמֶר/חֻקֵּי הִתְלַכְּדוּת הַחֶלְקִיקִים לָאָטוֹמִים, לַמּוֹלֶקוּלוֹת, לְגוּפִים דּוֹמְמִים,/צוֹמְחִים, חַיִּים,/מִפַּשְׁטוּת אַבְנֵי בִּנְיָנָם מַרְכִּיבִים הֲוָיָה מֻרְכֶּבֶת, מֻרְכֶּבֶת,/מֻפְלָאָה, חַיָּה, נוֹשֶׁמֶת,/שֶׁתִּפְשֹׁט צוּרָה וְתִלְבַּשׁ צוּרָה/אַךְ תּעֲמֹד לָעַד"...
ובשיר אחר, ר' (ע' 85) מורה המשורר על 'ההיווצרות' עצמה: ..."בְּרֶגַע זֶה אוּלַי נוֹצָר יְקוּם חָדָשׁ/נוֹשֵׁף וְנוֹשֵׁם פּוֹרֶץ/מַפְשִׁיר קַרְחוֹנָיו מַשִּׁיל כְּפוֹרָיו/מִתַּרְדֵּמַת הַזְּמַן מִגַּרְעִין הַמֶּרְחָב/גּוֹאֶה כְּעִדַּן הַבְּרֵאשִׁית/אֶל זְמַן נִפְרָד/אֶל מֶרְחָב נִפְרָד"...

ובכן, ניכר כי מגמת המשורר חיים ספטי, כעת משהעולם התחדש בעיני רוחו, להשיב הסדר על כנו ולהנציח את נצחיותו. ר' ציטוט: (ע' 92) ..."וּמָה אנוּ, אֶבֶן צִבְעוֹנִין זְעִירָה בִּפְסֵיפַס הַיְקוּם הָכַּבִּיר/הָעַתִּיק מִנִּי כֹּל, הַנּוֹשֵם לָעַד"...

ובשיר אחר, נבחין כמעט באותה נגיעה עצמה, המבהירה לאדם מה מקומו בגלקסיה: (ע' 109) ..."טְרוּדִים בְּטִרְדוֹת קִיּוּמֵנוּ, עֲיֵפִים וַעֲלוּבִים עַל הָאֲדָמָה נִרְבֹּץ,/ וְנִרְאֵה חוֹלֵף בַּשָּׁמַיִם הַּגְּבוֹהִים מֵעָלֵינוּ/מְלֵא יִפְעָה, עוֹטֶה הוֹד וֶשֶׂגֶב/נִפְעָמִים נַבִּיט, לַמְרוֹת הַכֹּל,/יוֹדְעִים אֶת גְּאוֹן הָאוֹר/בְּהַכָּרָתֵנוּ"...

יפה מסכם המשורר (בהקשר לנאמר לעיל), את 'מהויות ההכרה'.

מסתבר, ששאפתנות האדם לא ידעה גבולות - עד שנכווה ברותחין. או אז הפיק לקחיו. ר' ציטוט (ע' 111): ..."גִּלוּי מֵעוֹלָם אַחֵר לֹא יִהְיֶה לָנוּ/צַלָּחוֹת מְעוֹפְפוֹת שֶׁל אֱמֶת, לַוְיָנִים לֹא יַגִּיעוּ/לְבַדֵּנוּ נִהְיֶה בַּיְקוּם הֶעָצוּם/מְבֻדָּדִים, רְחוֹקִים מִכָּל מוֹדָע/גְּדֻלָּתֵנוּ לֹא תִּוָּדַע מִחוּץ לְעוֹלָמֵנוּ./גְּאוֹנִיוּתֵנוּ לֹא תֻּכַּר/פָּעֳלֵנוּ בְּדָלֶת אֲמוֹתֵינוּ יוָּתֵר, כָּאן בָּאָרֶץ בִּלְבַד יִוָּדַע"...

בניסיון לתפוס מרחק מה מהטקסטים הכתובים, כדי לנסות לקלוט מהמאגר הבלתי נדלה הזה המשופע עומק חווייתי, חשתי כי משהו בשירתו של ספטי, מביא אותי לדפדוף חוזר בפילוסופית חייו הרוחניים ולשמחתי, עלה בידי למצוא את תמונת הפאזל, המשלימה: ר' (ע' 11) ..."כְּשֶׁיָּבוֹא הַקֵּץ לַפִיזִיקָה הַתֵּאוֹרֶטִית/נוּכַל לָשֶׁבֶת אִישׁ תַּחַת גַּפְנוֹ תַּחַת תְּאֵנָתוֹ/שְׁלֵוִים, לֹא מֻטְרָדִים עוֹד בַּשְּׁאֵלוֹת מִנַּיִן בָּאנוּ /וּלְאָן אָנוּ הוֹלְכִים/לֹא נִפְעָמִים עוֹד, יוֹדְעִים הַכֹּל, שׁוֹקְטִים/מֵעֵבֶר לִסְפֵקוֹת הַפָּרָדוֹקְסִים, מֵעֵבֶר לַסְּתִירוֹת לַשֵּׁכֶל הַיָּשֶׁר"...//..."כְּשֶׁיּבוֹא הַקֵּץ לַפִיזִיקָה הַתֵּיאוֹרֶטִית/נוּכַל לַחְזוֹר לְשִׁגְרַת חַיֵּינוּ"... הנה כי כן, שבנו לאותה נקודת התחלה - של ציר ההתחלות. ציר ההתחוללויות. ציר הסוף וחוזר חלילה. כמהלכי העונות - החי והצומח, כך דרכו של האדם: היוולדו (חייו מהלכיו שיגיונותיו), העלמו - ושובו בזהויותיו (הדומות והמשתנות כאחד).

זהו ספר פילוסופי שובה ומעמיק הנוטל אותנו לדקויות ההתבוננות בראי עצמנו : הזדהות ואי הזדהות. הסכמה ואי הסכמה. רצון לנסוק ורצון לנחות. ופרדוקסים של כל רגע נתון בזמן. ובעיקר לא משעמם אף לא לשנייה.

C כל הזכויות שמורות למבקרת אדלינה קליין, מייסדת ועורכת בימת הספרות הפומבית : "על חוד העט", ת.ד. 9516, ירושלים 91094
 

הוסף תגובה חדשה

CAPTCHA

משהו קטן לוודא שאינך רובוט. משתמשים רשומים מדלגים

ענה לשאלה / השלם את החסר