אימגו מגזין מאמרים

כתב עת בנושאי תרבות ותוכן

בסערת החושים – שירים ועצים / רחל שדה-חן


התמונה של אדלינה קליין
תאריך פרסום קודם: 
23/06/2008
מחבר: 
אדלינה קליין

"בסערת החושים" – שירים ועצים" מאת: רחל שדה-חן. הוצאה עצמית, ת"א (סיון התשס"ד – מאי 2004)
(שירים)

"ציפורי מחשבות"

..."סִיפּוּר חַיַּי מִתְעוֹפֵף בִּתְמוּנוֹת"...//..."נוֹף לוּחַ שְׁנוֹתַיי, נֶעֱרָם נֶעֱרָם"...//..."נוֹשֶׁמֶת, חוֹלֶמֶת, כוֹתֶבֶת בִּמְלוֹא הַכִּבְשָׁן"! ...(ע' 40). כפי שנאמר לעיל, אין המשוררת מנסה לתרץ, עצם קיומה. היא כותבת את המציאות. היא: 'נושמת' וחיה. היא: 'חולמת' וישנה. היא: 'כותבת' בכל ישותה. אך הפזל לוקה בחסר - כל עוד לא נמצאה 'השורה המשלימה'...

לסקרנים שבינינו, כדאי לא להרפות מקריאת הספר כדי למצוא את המטמון.

ר' (ע' 118) שם נכתב: "חַיָּה אֶת הַהוֹוֶה". ובאותה נשימה היא מסכמת וכותבת:

..."צוֹפָה בְּשִׂמְחָה לֶעָתִיד"! באמירותיה, טמונות נחרצות ואמונה בעצמה ובסובב. כמובן, נמצא המון אופטימיות ביצירות הללו. דבר זה מאפשר לצפות להמשך הרצף (ולהגיע אל גופי השירים האחרים) ואל המגע, עם החומר החזותי השופע אשר מתלווה אל צילומים מרהיבים ונדירים - של טבע ועצים עתירי שנים שגזעם כדמות האדם.

בתרחישים שלפנינו מסתננות בלא משים גם נימות תוגה וגעגועים: (ע' 64) ..."גֶּזַע-עַתִּיק – שָׁם נִצָּב"...//..."נָבְלוּ יָבְשׁוּ כְּפִיסָיו"...//..."חָשַׁב,/הִגִּיע סוֹף יָמָיו". עד כאן הצד האפל. ומכאן ואילך הצד המואר. ..."בְּרִגְבֵי אֲדָמָה/אָחֲזוּ שָׁרָשָׁיו"...//..."חוֹבְקִים גִּזְעוֹ/פֹּארוֹת בָּנָיו"... 'הטבע', כמו 'האדם'. "כי האדם כעץ השדה" – (ספר דברים פרק כ' פסוק 19).

היות ובספר תנודות רבות של 'היחיד' מול 'החלל האין סופי' – ההתדיינות היא:

בינה לבינה. בינה לסביבה. בינה לבין הטבע. מאליו, נבחין במשפט הדן בבדידות אישית ובניכור סביבתי: (ע' 66) ..."זְרוֹעוֹתַי הַפְּרוּשׂוֹת,/בֶּחָלָל אֲבוּדוֹת/בְּעֲרְפִלֵּי הָאֹפֶל הַסַגְרִירִי"...
הבדידות, מכפילה עצמה בעיקר בימי סגריר, והיא שורה ב'דלת אמותיה'. ואולם, מיד (בהמשך השורה) נבחין כיצד אותה הבדידות מתפוגגת כלא הייתה: ..."נִצָּנֵי הַשַׁחַר בְּשִׁירִי"...
כיוצרת מתונה אשר ביצירותיה אין נימה של קובלנה או התרסה, ותפיסת עולמה מבוססת על 'האופטימי', נמצא בין יצירותיה שיר יוצא דופן - בבקשה לא מוגדרת ומפתיעה: ..."שַׁלְוָה-גּוֹעֶשֶׁת./וְלוּ רַק שׁרָשִׁים,/וְלוּ רַק כְּנָפַיִם"... (ע' 76).

אם נתרכז בשורות הללו – נבין מיד כי בקשתה בגדר דבר והיפוכו.השאלה, מה מבקשת רחל שדה-חן, אשר יצירותיה בעלות היגיון וצניעות?

היא יודעת שלבקשותיה (המובאות בציטוט) אין כל הגיון. שכן, אם תבקש 'שלווה' – מדוע תבקש (באותה נשימה), גם 'רעשים'?! ואם תבקש 'שורשים' - מדוע תבקש ל'עוף כמו ציפור?!

המשוררת חפצה בשלווה רגעית, למען עיסוק הכתיבה והרוח.

אך כ'אדם חברתי', היא חפצה בהמולה רבתית. מעורבות ופעילות בעשייה ערכית. אלא שהיא יודעת ומבינה כי המיצוי וההיזון בכל אלה, דורשים כוח ומאמץ מעבר לכוחותיה. על כן היא משדרת וכורכת יחדיו: מאווייה הסמויים והגלויים כאחד. ב'כוח' הטמון (בתנופה) ב"כנפיים", שיסייעו בידה להמריא.

בין כה וכה, היא נחושה בדעתה לקחת את מה שניתן וליהנות ממגוון האפשרויות הקיימות.

הנוסטלגיות והעבר, טבולים בשיריה של רחל, אשר מראה כלפי חוץ כוח עמידה ונחרצות (כפי שנוכחנו) אך מאידך ישנן חולשות אנושיות והיסחפות לגעגועים, לאהבה. לרוך. לעדנה. ולעבר שלא נמחק.אין בכתיבתה ניסיון להסתתר מאחורי מילים גבוהות, והיא מביעה דבריה כפשטותן:

..."מַרְתֶּף נִשְׁמָתִי הַיְסוּרָה/אַפֶלָה וְדוֹאֶבֶת"...//..."אַהֲבָתוֹ כְּגִנְזָךְ אֶשְׁמֹר"... (ע' 78).

ובכיסופיה , כיסופי אישה נשבה במילותיה: ..."רְגָעִים שֶׁל תְּשׁוּקָה גּוֹבֶרֶת,/שֶׁל סַעֲרַת חוּשִׁים יוֹקֶדֶת,/רְגָעִים שֶׁל אָבְדַן הָאֲנִי"...(ע' 12). ובכן, מסתבר שאישה משהיא שבויה בשרביט 'האהבה' - היא מוכנה להקריב את זהותה, למען פיסת אושר קטנה בחוויה הרוחנית.

היצירות בספר, ייחודיות ועצמאיות. לפיכך, אין לתמוה כי הן כה חודרות וכה ממשיות בעיני הקוראים.

הבה נקווה כי יבואו עוד ספרים כדוגמת קובץ זה, כדי שנמשיך לספוג מהאושר הגשמי והרוחני של המשוררת והאמנית רחל שדה-חן.

הוסף תגובה חדשה

CAPTCHA

משהו קטן לוודא שאינך רובוט. משתמשים רשומים מדלגים

ענה לשאלה / השלם את החסר