אימגו מגזין מאמרים

כתב עת בנושאי תרבות ותוכן

הציווי המוסרי בהגותו של ישעיהו ברלין


תאריך פרסום קודם: 
23/06/2008
מחבר: 
ליאור ארז

בספרו, "האנושות – בול עץ עיקש", מציג ההוגה הבריטי המנוח
ישעיהו ברלין (1909-1997) את עמדתו בנוגע לאידיאל האוטופי בתרבות המערב, המופיע בהיסטוריה האנושית מהפוליטיאה של אפלטון ועד לחברה הא-מעמדית המרקסיסטית. ברלין מבקש לטעון כי האידיאל האוטופי, אשר ממנו נובעת תפיסה של תכלית ההיסטוריה (היסטוריציזם) ושל קדמה אל עבר החברה המושלמת, מוביל בהכרח לא לגן עדן אלא לגיהנום עלי אדמות, ומציע כחלופה תפיסה של פלורליזם ערכי הנשענת על הגותם של מקיאבלי, ויקו והזרם הרומנטי הגרמני. במאמר קצר זה אבקש להציג את עיקר הטיעון של ברלין כנגד האידיאל האוטופי ורעיון הקדמה, ואת הציווי המוסרי הנובע מהתפיסה הפלורליסטית שהוא שואף לקדם.

לשיטתו של ברלין, נובע האידיאל האוטופי מהתפיסה הסטטית של האמת בהגות המערבית. תפיסה זו נשענת על שלושה עקרונות: ראשית, לכל השאלות הממשיות קיימת תשובה בהכרח, ויתר על כן – זו התשובה הנכונה היחידה. שנית, קיימת מתודה ברורה לגילוי כל התשובות האמיתיות הללו. אמנם, במהלך ההיסטוריה קיים ויכוח בין האוטופיסטים בין אם מתודה זו היא המדע, הדת, האינטואיציה או דרך אחרת כלשהי, אבל העיקרון הבסיסי כי מתודה זו קיימת אינו מוטל בספק עבורם. שלישית, כל האמיתות הללו בהכרח משתלבות זו בזו ליצירת שלם קוהרנטי אחד, או לכל הפחות אינן סותרות זו את זו. אמיתות אלה הן נצחיות ואוניברסאליות, ותכליתו של הקיום האנושי הוא לחשוף אותן ולחיות לאורן. מכיוון שגם טבע האדם הוא נצחי ואוניברסאלי, מהווה ההיסטוריה תהליך של קדמה – דהיינו, צעידה אל עבר חשיפת האמת, כאשר בסופו של התהליך תקום אוטופיה חסרת סתירות, חסרת פגמים ולמעשה חסרת היסטוריה – מכיוון שכל שינוי מהמצב האוטופי הוא בהכרח שינוי לרעה.

ברלין מבקש לסתור תפיסה שלטת זו בתרבות המערבית על ידי ערעור הנחות היסוד שלה, כלומר הטלת ספק בכך שקיימת תשובה אחת נכונה לכל שאלה אנושית שיש בה ממש ובכך שכל התשובות הנכונות משתלבות זו בזו בהכרח. בהתבסס על הגותו של ג'יאמבטיסטה ויקו, טוען ברלין כי החשיבה ההיסטורית של הנאורות, שעל פיה לכל אורך ההיסטוריה היו המטרות והערכים האנושיים זהים, אינה נכונה. על אף שקיימים ערכים אנושיים אובייקטיביים, לכל חברה בעבר הייתה השקפה משלה על המציאות, ויש להבין כל מכלול חברתי שכזה במונחיו שלו. ערכים שנתפסו כנעלים בעבר אינם בהכרח זהים או אפילו עולים בקנה אחד עם הערכים שאנו מחזיקים בהם כיום. יתר על כן, התנגשות וסתירה קיימות לא רק בין ערכיהן של חברות שונות (לאורך ההיסטוריה או במקומות שונים) אלא בין ערכיה של חברה אחת. כך לדוגמה, קיימת התנגשות בין ערך החירות וערך השיוויון בחברה המערבית. התנגשות זו אין פירושה שאחד מהערכים נכון והאחרים שגויים, אלא שלשאלה אחת יש תשובות נכונות שונות בקונטקסט שונה.

תפיסה זו של מהות האמת ממוטטת את הבנת ההיסטוריה כצעידה אל עבר האידיאל האוטופי חסר הסתירות ומרוקנת את מושג הקדמה מכל תוכן. ההיסטוריה שוב אינה נתפסת כמסעו המופלא של האדם אל עבר התבונה הטהורה, החברה הא-מעמדית או גן העדן הדתי, אלא כדימויו המפורסם של ולטר בנימין את מעופו של מלאך ההיסטוריה, אשר נסחף כאשר פניו אחורה על ידי הסופה אותה אנו מכנים "קדמה", ובמקום שבו אנו רואים אירועים ותהליכים נגלה לעיניו גל חורבות אחד. השאיפה לכונן גן עדן עלי אדמות אינה אפשרית והיא יכולה להביא רק כפייה, הרג וחורבן, שכן עצם קיומה של האוטופיה חסרת הסתירות אינה אפשרית מתוך הגדרה. יש לשאוף לכל היותר לפשרה ולשיווי משקל בין האמיתות המתנגשות, וזאת מתוך ההכרה בכך שאין אדם החף מטעויות ולא קיימת אמת נצחית אחת שיש לחיות לאורה. זהו, להבנתי, הציווי המוסרי העולה מכתיבתו של ברלין.

הוסף תגובה חדשה

CAPTCHA

משהו קטן לוודא שאינך רובוט. משתמשים רשומים מדלגים

ענה לשאלה / השלם את החסר

הנצפים ביותר

מאמרים נוספים מאת ליאור ארז