אימגו מגזין מאמרים

כתב עת בנושאי תרבות ותוכן

אולי ציוני


תאריך פרסום קודם: 
11/08/2010
מחבר: 
דני רשף

 

בניגוד לאברהם בורג שתמיד שידר צדקנות והתייפייפות ושאינו ראוי לתגובה עוזי ברעם, בנו של משה ברעם, כן ראוי להתייחסות למאמרו אתמול יום שלישי בוואלה בו הוא משתף את קוראיו בפקפוק הגובר שלו בציונות. הסיבה על פי עוזי ברעם שיש קבוצות שלקחו את הרעיון הציוני מדי ימינה וצבעו אותו בגוון לאומני. חלק משתמשים בציונות "כדי לקטוע את זכויותיהם של אחרים. כך לגבי ילדי העובדים הזרים, וכך בכל הנוגע ליחס החשדנות המפלה כלפי ערביי ישראל" ציטוט. היות וליברמן, לדעת עוזי ברעם, מייצג ערכים אחרים משלו, ממש מנוגדים, כיצד יכול עדיין עוזי ברעם להציג עצמו "ציוני". הציונות, על פי עוזי ברעם היא תנועת שחרור לאומית בעלת גוון חילוני.
 

הציונות היא פתרון בעיתו של העם היהודי, ועוזי ברעם בניגוד לבורג לא מתכחש לעובדה שיש עם יהודי, על ידי ריכוזו בארץ ישראל. ככול תנועה המונית, גדולה ומגשימה בעולם יש בה זרמים ותת זרמים, קל וחומר אצל היהודים שהמחלוקת, בית רבן ובית הלל, ההתפלפלות התלמודית והאפכא מסתברא הם חלק דומיננטי בתרבות. מכול העמים בעולם העם היהודי הוא כנראה, לא בדקתי, היחיד שהוויכוח והמחלוקת ניבנו כערך בתרבותו למרות שהוא לא תמיד ידע לעכל מחלוקת. מתחת לגג הגדול של הציונות יש מקום לכול היהודים שמאמינים בעיקרון של ריכוז העם היהודית בארצו. אין זה סוד שהציונות נידונה לחיות במתח התמידי בין יהדות כדת לחילוניות יהודית. בעיקר נידונה הציונות לחיות במתח בינה לערבים שגרים כאן, מתוקף ישיבתם רבת השנים יש להם לפחות אותה זכות שיש לנורמנים על אנגליה למשל ושלא רוצים בנו בגלל שפע של סיבות. וודאי שהיהודית טעו לעתים קרובות אבל זה דרכו של עולם והערבים לא טמנו ידם בטעויות רבות משלהם.

אני חייב משפט לגבי החשדנות לערבים. החשדנות לערבים אכן מייצרת אפליה וברוב המקרים, לדעתי, היא לחלוטין לא מוצדקת אבל היהודים בארץ, ממש כמו הערבים, הם בני אדם ואין שום אפשרות שסכסוך היסטורי של עשרות שנים בין עמים יתנהל ללא חשדנות הדדית. כן גם הערבים חשדנים לגבי יהודים, פקיסטנים לגבי הודים, רוסים כלפי צ'צנים ולהיפך, וכך הלאה בכול הסכסוכים בעולם. רק לאחרונה, בגלל הסכסוך המתעצם בין ישראל לתורכיה גם ברובד העממי גברה החשדנות בין ישראלים לתורכים. בהינתן הסכסוך הלא פתור עם הפלשתינים, האלימות שבסכסוך ובהיותנו, בדיוק כמו הערבים, בני אדם רמת החשדנות שלנו לערבים היא אולי הנמוכה האפשרית. אין מדד אובייקטיבי אבל היקף האלימות בין ערבים ליהודים בישראל נוכח עוצמת הסכסוך לפחות מול מה שקורה נגיד בין סינים לאויגורים בסין או בין מוסלמים והינדים בהודו אפילו במושגים יחסיים.

במפלגה הקומוניסטית ברוסיה, שגם בה ,כמו בכול תנועה, היו זרמים, התפלגה בשנות ה 20 בין מנשיביקים – מיעוט, לבולשביקים –רוב. המילה בולשביק הפכה לכינוי טוטליטארי מפני שאצלם דעות המיעוט זיהמו את הרעיון של שוויון האדם ובעלות העובדים על אמצעי היצור. דעות המיעוט נחשבו לאיום על הרעיון עצמו למרות שלא היא, הם נרדפו למוות ורוח אחידה של חוסר מחשבה מאתגרת השתלטה על הקומוניזם והביאה לבסוף לסופו, לא לאחר מותם של מיליונים וסבל בל יתואר לרוב הנותרים. המשטר המפאי"ניקי בארץ, היה מושפע מאוד מהבולשביזם הסובייטי שלפיו מחלוקת מזהמת את עצם העיקרון - מהסזון ואלטלנה, מפירוק הפלמ"ח עד הפעלת השב"כ נגד בכירי מפ"ם בראשית שנות החמישים, מהסיסמה הבן גוריונית רק לא חרות (הציונית) ומק"י עד הכרזתו של יצחק בן אהרון, מראשי אחדות העבודה לשעבר ומזכ"ל ההסתדרות שהגיב לאחר המהפך של 1977 "אם זה רצון העם אז צריך להחליף את העם" פעלה מפלגתו של אבא ברעם בהשראה בולשביקית לייט –לאמר ציונות לא סוציאליסטית מסכנת ומזהמת את הרעיון עצמו ולכן היא לא לגיטימית. הציונות עצמה אגב לא התיימרה להיות דווקא סוציאליסטית למרות שראשוני מגשימיה היו בעיקר קומוניסטים וסוציאליסטים.

אם עוזי ברעם עדיין מאמין ברעיון הבתולי של פתרון בעייתו של העם היהודי על ידי ריכוזו בארץ ישראל – הציונות הוא מוזמן לא לקטר אלא להצטרף למאבק על דמותה של הציונות. אם הוא רוצה לעמעם את החשדנות בין יהודים לערבים הוא מוזמן והוא גם יותר ממוזמן להשתמש בכישוריו למען ילדי העובדים הזרים. אם הוא מרים ידיים ורוצה "להחליף את העם" אז הוא לא ציוני ממילא אלא בולשביק

הוסף תגובה חדשה

CAPTCHA

משהו קטן לוודא שאינך רובוט. משתמשים רשומים מדלגים

ענה לשאלה / השלם את החסר

הנצפים ביותר

מאמרים נוספים מאת דני רשף