אימגו מגזין מאמרים

כתב עת בנושאי תרבות ותוכן

דחילק - פרופורציה


תאריך פרסום קודם: 
02/08/2010

יש הרבה סיבות לתקוף את נתניהו כראש ממשלה - העדר מספיק וכמעט מוחלט של יוזמה מדינית, הגררות בלתי פוסקת אחרי לחצים, כולל ההסכמה לאחרונה להקמת ועדת חקירה בנושא המשט בראשות ראש ממשלת ניו זילנד לשעבר ג'פרי פאלמר עם נציג תורכי ונציג ישראלי שישראל התנגדה לה לאורך כול הדרך, בריחה מהחלטות חשובות, הפיכת אהוד ברק, האיש שגורש על ידי הבוחר ממרכז הבמה הפוליטית, שמחולל שמות בכול נושא בו הוא מטפל ושאחריו לא נותר אלא לאסוף את השברים ( בדרך כלל בצורת מבול של ועדות חקירה) לאיש המקורב והמשפיע ביותר בממשלה לרעת כולנו במפורש, העדר דיונים מקדימים וראויים בנושאי ליבה מרכזיים כמו הסגר על עזה ובכלל התמקדות בטקטיקה במקום באסטרטגיה.

מה לא צריך להכלל בביקורת על ביבי נתניהו – יחסי אשתו עם העוזרת או יום ההולדת לבנו ששונאי ביבי בהובלת בן כספית ממעריב קפצו עליה כשלל רב על רקע אסון המסוקים ברומניה ביום שלישי בשבוע שחלף. אסון המסוקים הוא תאונה מצערת אבל לא גורלית לעם ישראל ובעיקר לא כזו שראש הממשלה יכול להשפיע בהתערבותו על תוצאותיה או קצב הטיפול באיסוף השברים. לטעמי רצח שלושת יליד איתי בן דור בנתניה מזעזע הרבה יותר כי מדובר בחסרי ישע. אני מניח שלא נמצאו בארץ הרבה אנשים, חוץ מקרובי המעגל הראשון, שביטלו אירועים או שמחות בגלל רצח ילדי בן דור או אסון המסוקים ברומניה. להרבה זה אכן השפיע על המצב רוח אבל החיים לא נעצרים וכאומה לא נכנסנו לדילמה – לאן עכשיו?.

אכן לראש הממשלה יש אחריות כמנהיג שאמור לשדר דוגמא אישית אבל השיפוט אם האסון ברומניה הוא אסון לאומי שמצדיק נטישת הכול והעצמה של האסון או להיפך מצריך דווקא שידור שהחיים ממשיכים כשיגרתם קדימה היא סוביקטיבית לגמרי. אני מניח שגם בן כספית לא ממש חשב מה היה צריך ראש ממשלה שהתערבותו לא נחוצה ומיותרת (למעשה מזיקה) לשדר – פאניקה ואסון לאומי או איפוק, שיגרה וממשיכים הלאה. הוא חשב בעיקר כיצד, אולי, מביכים את נתניהו. ובכן גם לראש ממשלה מגיע חיים פרטיים וקשה למצוא רגעים כאלה בהוויה הסוערת של ארצנו. אני מכריז בזאת שלו אני ראש ממשלה הייתי ממשיך ביום הולדת לבני במצב הזה. כראש ממשלה ברור היה לי שמדובר בתאונה כואבת ולא בתקלה אסטרטגית כל שהיא ( כן! לאסון המסוקים בשאר ישוב ב 1998 הייתה משמעות אסטרטגית מרחיקת לכת – זה לא המיקרה). סימה קדמון במוסף שבת של ידיעות אחרונות בחרה להתגולל על ממשלת נתניהו מהכיוון של זמני הדיווח. כיצד העיתונאים כבר ידעו וראש הממשלה עדיין לא ממש עודכן אלא לאחר 4 שעות מזמן האירוע האמיתי. התשובה ברורה מאליו וחוויתי אותה בעברי הרבה פעמים. העיתונאים ידעו שמועות, על בערך, מפה לאוזן את ראש הממשלה מעדכנים בעובדות בדוקות ככול האפשר וזה לוקח הרבה יותר זמן. עיתונאי יכול, וזה קורה כול הזמן, להוציא ידיעה מנופחת ומופרכת על שמועה בלבד. זה לא המיקרה כשמערכות צבאיות אמורות לעדכן דרג מדיני – בירור העובדות הידועות לאשורן חשוב יותר מלהשיג את העיתונאי. לדוגמא – גם לאחר שהתובע הכללי הרומני חתם על תעודות הפטירה של צוותי המסוק דובר צה"ל המשיך להסביר, ובצדק, שהבדיקה של צה"ל לפי נהליו טרם הסתיימה והוא לא יכול עדיין לאשר את דברי התובע הכללי הרומני – מגבלה שאין לאף עיתונאי.

היום בחרה יעל פז-מלמד במעריב, "מעריצה" ידועה של נתניהו, להצדיק את התערבות התקשורת ביום ההולדת של בנו של בנימין נתניהו, על רקע אסון המסוקים, בטענה שהאירוע נחגג במעונו הרישמי של ראש הממשלה. ובכן גם בבית הלבן, גם בדאונינג 10 (בריטניה) או בארמון האליזה בפריז חיים ראשי מדינות ולכולם ברור שגם במעון הרישמי של ראש הממשלה הוא לא מפסיק להיות אדם עם פן פרטי. שנית אכן מותר לתקשורת להציק לנתניהו עד זוב דם בכול נושא ועיניין בין במעונו הרישמי ובין במעונו הפרטי אבל זה לא אומר שזה צודק, הוגן, חכם, מעניין, חשוב , מועיל או מוסיף. מותר כן! מעיד על הכותב יותר מאשר על נשוא הכתבה וודאי שכן וסתם זנות עיתונאית וודאי שכן ואפילו בריבוע.

הוסף תגובה חדשה

CAPTCHA

משהו קטן לוודא שאינך רובוט. משתמשים רשומים מדלגים

ענה לשאלה / השלם את החסר

הנצפים ביותר

מאמרים נוספים מאת דני רשף