אימגו מגזין מאמרים

כתב עת בנושאי תרבות ותוכן

לא לגיטימי


תאריך פרסום קודם: 
02/08/2010
מחבר: 
דני רשף

לגיטימיות היא התחושה הציבורית שמן דהוא או מוסד כול שהוא אכן פועלים למען הציבור שבתוכו הם פועלים. זה לא אומר שחייבים להסכים למעשה או לדעה אבל פעילת שמאל כמו שלי יחימוביץ נחשבת כפוליטיקאית לגיטימית בכול שכבות הציבור בישראל, הרבה מעבר לחוגי השמאל, בגלל התחושה והידיעה שבדרכה שלה הא פועלת למען ישראל. זה נכון לגבי בני בגין ואחרים באותה המידה. בישראל יכול מנהיג פוליטי ערבי להנות מלגיטימיות מלאה בציבור הערבי ומחוסר לגיטימיות בציבור היהודי וכך גם עם חרדים לדוגמא. חיים רמון היה לאורך שנים פולטיקאי לגיטימי בעיני כול מבקריו וידידיו. הייתה תחושה חזקה שניסמכה על פעילותו הפוליטית שהוא אכן פועל, בדרכו שלו, למען ישראל. לרשותו רשומים הצלחות כמו הניתוק בין קופת החולים להסתדרות וכשלונות כמו שינוי שיטת הבחירות ב 1996 שהביאה לריסוק המערכת הפוליטית. אבל כנראה שלא הייתה מחלוקת שהוא פוליטיקאי לגיטימי לחלוטין. הערעור הראשון על הלגיטימיות של חיים רמון היה מאבקו בפרקליטות בפרשת הנשיקה. יהיו טענותיו אשר יהיו לרבים הייתה התחושה שמאבקו בפרקליטות לא נבע מבחינה מושכלת של מעמד הפרקליטות אלא מהמבוכה האישית אליה ניקלע ושאת כוחו הפוליטי הוא מיקד בנקמה אישית ולא כדי לשדרג, לתפיסתו, את מערכת אכיפת החוק בישראל.הוא הרי לא ניזקק לעולם לסוגיה בטרם הפך עצמו ל"קורבן הפרקליטות" כמובן בעיני עצמו בעיקר. אתמול כשנפוצו הידיעות הראשוניות שחיים רמון ייעץ לסעיב עריקאת, ראש צוות המו"מ הפלשתיני, בפגישה ב 08/07/2010 באמריקן קולוני, שלא להיכנס למו"מ ישיר עם ישראל. חיים רמון עצמו לא הכחיש את הידיעה ואפילו לא טען שהדברים הוצאו מהקשרם אלא שהם עוותו. מה שבעיני נחשב כאישור שלו לרוח הדברים. אין אף אפשרות להציג את פגישתו של חיים רמון כככזו המשרתת את הציבור בישראל. הוא הפך מפוליטיקאי לגיטימי ממרכז המפה לפוליטיקאי לא לגיטימי שמקומו בסהרורים. אכן במו"מ בין שני ישויות פוליטיות פגישות חשאיות בין הצדדים הם חיוניות להבנת הקווים האדומים, למניעת משברים וליצירת הבנות מתחת לשולחן. בפגישות האלו לא מקובל שצד א יציע לצד ב כיצד לפעול נגד הצד שהוא מייצג – צד א. חלק מהמגינים על חיים רמון ניסו להשוות את פגישתו לעוד פגישה שכזו ולא היא. יש המון רע שפוליטיקאי ישראלי שתמיד טען בזכות מו"מ עם הפלשתינים אבל גם טען לא אחת שאין עם מי לדבר וביחוד לא הצליח לקדם שום מעשה שלום עם הפלשתינים גם כשהיה בעמדת השפעה בכירה - מייעץ לפלשתינים כיצד לשבש מו"מ עם ממשלתו הניבחרת מפני, שכך הידיעה, ממשלת ביבי ממילא לא תיתן להם יותר ממה שאולמרט הציע (ב 09/2008). ברור שהרמיזה של חיים רמון שהוא כביכול מייצג את נשיא המדינה ו"צד שלישי" היא מצג תחמני וקשה להאמין שהוא היה מייעץ לצעיב עריקאת אותו הדבר לו ציפי ליבני הייתה מנהלת את המו"מ. למעשה חיים רמון לא ייצג אלא אינטרס צר לחבל במעמד הבין לאומי של ראש הממשלה של כולנו, על ידי כך בכול הציבור בישראל, לטובת חיזוקה היחסי של מפלגת קדימה כאפוזיציה שפויה. לפי חיים רמון הסירוב להצעות אולמרט הוא ממש סביר למרות שאבו מאזן נימק את הסירוב במאמר שפורסם ב 29/05/2009 כי קבלת ההצעות, מבחינתו, "תמנע שיבה המונית של פלסטינים לישראל" חד וחלק. חיים רמון לא עבר עברה על החוק אבל חצה את גבולות הלגיטימציה. אין לו תקנה אלא בנידוי והחרמה מתמשכת של המפלגות הציוניות, בהדחתו מראשות מועצת קדימה ובהעלמותו מהנוף הפוליטי הישראלי. להערכתי הלא מוסמכת הסרוב האפשרי של קדימה לפעול בניחרצות נגד חיים רמון יעלה לה בשארית הסיכוי להגיע לעמדה של אלטרנטיבה שילטונית. זה תמיד ירדוף אותה ותמיד יזכירו לה את חיים רמון.

הוסף תגובה חדשה

CAPTCHA

משהו קטן לוודא שאינך רובוט. משתמשים רשומים מדלגים

ענה לשאלה / השלם את החסר

הנצפים ביותר

מאמרים נוספים מאת דני רשף