אימגו מגזין מאמרים

כתב עת בנושאי תרבות ותוכן

הסעיף המוסרי


תאריך פרסום קודם: 
01/07/2010
מחבר: 
דני רשף

לפני שנתיים בערך פקד את הארץ גל של שביתות במועצות המקומיות בגלל הלנות שכר שנמשכו לפעמים מעל לשנה. בתוך כך מצאו לעצמם מספר ראשי רשויות תקציב לקנות לעצמם מכוניות חדשות או לשפץ לעצמם את המשרדים. התגובה של כולם!! ושל דומיהם הייתה ועדיין אחידה – פעלנו לפי החוק (או התקשיר). העובדה שאנחנו קיבלנו פעולה שהיא חוקית לחלוטין אבל לחלוטין גם לא מוסרית, כדבר כאילו לגיטימי משקפת יותר מקול את תופעת הראש הקטן, השתלטות המישפטיזציה על חיינו הציבוריים כאמת מידה מוסרית וההתדרדרות בתקינות הממשל והמנהל הציבורי – הכול כחוק. יש לציין שהתופעה אינה יחודית לישראל אלא מחלחלת כמגפה לכול החברות המערביות והדמוקרטיות שבהם החוק, ועדת החקירה, בתי המשפט והמערכת כולה הפכה את התקינות הבירוקרטית לתקינות מוסרית.

לפי זה, גם ועדת גולדסטון היא מוסרית כי יש לה את המנדט המשפטי להגיע למסקנות עליהם הגיע. ההחלטה של היועץ המשפטי לממשלה יהודה וינשטיין, מיום שלישי האחרון, לקבור את עריק צה"ל יאיר בן ששון כחלל צה"ל היא החלטה נכונה מבחינה בירוקרטית, מסתדרת מצויין עם הניירת ועם בג"ץ ופסולה בכול זווית מוסרית שאפשר להתבונן בה. להחלטה היו שני הנמקות בירוקרטיות לעילא. הראשונה - חייל צה"ל הוא כול מי שרשום במצבת הצבא ולכול דבר ועיניין. השניה – צה"ל כבר קבר עריקים, פושעים ודומיהם כחללי צה"ל בשל הסיבה הבירוקרטית הראשונה ולמה לקפח דווקא את יאיר שושן. לפי המסר הבירוקרטי אחת נעשתה טעות נידונו למחזר אותה כול חיינו שמא נפלה מבחינה בירוקרטית בין עבריין לעבריין.

מבחינה בירוקרטית אין שום אפליה במשמעות הריגשית והערכית בין חייל צה"ל שנפל בקרב, בשרות או בכול פעילות הקשורה לשרותו הצבאי למי שערק וברח ממנה. זו סוגיה ערכית ולא בירוקרטית ולכן אין לוינשטיין שום התייחסות לגביה. משפחת בן ששון עצמה הפכה את האמת לגחמה. האב טען שלא ידע כלל שבנו עריק ומבחינתו הוא חלל צה"ל (מבחינתי גם החתול שלי הוא חלל צה"ל – למה? הוא לעולם לא אמר לי שהוא מסרב להתגייס). הבת/האחות בנוכחות האבא והתקשורת בערוץ 2 מספרת שכול הזמן דיברנו איתו (עם יאיר בן ששון) שיחזור לצבא, הינה רק אתמול הוא דיבר עם המפקד בטלפון והיום, ממש היום, התכוון לחזור לצבא ויאיר בן ששון עצמו בכלל נהרג על אופנוע עם חבר בדרך לאילת, לא צבא ולא בטיח. כנראה שכולנו מטומטמים. אבל גם לרמטכ"ל יש חלק בפרסה, בביזיון.. לפני חצי שנה דנה ועדת גורן בסוגיה של נכי צה"ל ומערכת הביטחון. הדעה הכללית הייתה שנכותם של כמחצית מנכי צה"ל והמערכת לא קשורה אפילו בעקיפין לצד המהותי של שרותם בתפקיד אלא למיקריות הבירוקרטית. שהנושא הפך למסחרה משפטית שהמרוויחים הגדולים ממנה הם עורכי הדין. שהתנפחות המספרים של הנכים מאלצת את המערכת לעבור מדפוס פעולה אישי ומתחשב לדפוס פעולה בירוקרטי מנוכר ( לשמחת עורכי הדין) והנטל התקציבי על מערכת הביטחון עצום.

הרעיון היה להעביר את אלו שאין קשר כול שהוא בין פציעתם לשרותם הביטחוני לטיפול הביטוח הלאומי. כול ראשי מערכת הביטחון, כולל הרמטכ"ל, הציגו חזית אחידה נגד השינוי המוצע המפקיע מהם קצת כוח ותקציבים. במעשה הזה הם פגעו קשה באלו שבאמת זקוקים לטיפול מיוחד וגם באמת מגיע להם כי כשמערכת מטפלת בכמעט 100,000 בני אדם, שרבים מתוכם מסתייעים בעורכי דין ונילחמים במערכת להשיג לעצמם עוד, לא תמיד ביושר הנידרש (משפ' בן ששון לא חריגה), המערכת לא יכולה אלא להיות הכי בירוקרטית שבעולם, עמוסת ועדות ואישורים מיוחדים, מלאה בעורכי דין המתמחים במערכת ובהכרח וכפועל יוצא – נעדרת חמלה מינימלית. החלטתו של היועץ המשפטי יהודה וינשטיין לקבור את יאיר בן ששון כחלל צה"ל היא נצחון הבירוקרטיה האטומה על הערכים הבסיסיים של הערבות ההדדית בין אזרחי המדינה לצה"ל. ישראל היא לא מדינה יותר טובה, למרות שאולי דווקא החוק יצא בסדר, אלא במפורש מדינה יותר אטומה לביזיונה, לביזיון היועץ המשפטי, לביזיון הבירוקרטיה ולביזיון ההגינות האנושית הבסיסית. הגיע הזמן לשנות את החוק.

הוסף תגובה חדשה

CAPTCHA

משהו קטן לוודא שאינך רובוט. משתמשים רשומים מדלגים

ענה לשאלה / השלם את החסר

הנצפים ביותר

מאמרים נוספים מאת דני רשף