אימגו מגזין מאמרים

כתב עת בנושאי תרבות ותוכן

גלעד שליט: הצעדה לירושלים


תאריך פרסום קודם: 
28/06/2010
מחבר: 
דני רשף

 

היום מתחילה צעדתו של נועם שליט לירושלים. קשה להשאר אדיש לאיפוק ולנחישות שלו ושל משפחתו. קשה לראות את הסבל אבל האמת צריכה להאמר. בסופו של יום, אחרי שמקלפים את הרטוריקה, הצועדים מציבים דרישה אחת אולטימטיבית ונוראה לממשלה – שחררו את בננו השבוי היום ומיד במחיר לפחות חיי אזרח ישראלי ולפחות במחיר חיי חיי חיל אחד מחר. בן דרור ימיני בכתבתו במעריב במוסף השבת האחרון, "קמפיין הכניעה", טען ש 180 אזרחים וחיילים נהרגו על ידי משוחררי עסקאות בעבר. מעל 10 הרוגים בממוצע לחטוף משוחרר ומוחזר חי או מת. למי יש את הסמכות המוסרית לקבל החלטה כזו מבחינת אחרי המבול ?

חן קוטס בר, גם היא במוסף השבת של מעריב טענה שתי טענות בזכות הצעדה. הראשונה – אין לנו מודיעין, אין אופציה צבאית, המו"מ תקוע". נכון אין לנו מודיעין היכן יהיה גלעד שליט בעוד 36 שעות, פרק הזמן המינימלי הנדרש לתרגם מידע מודיעיני, בהנחה שהוא הכי מדויק בעולם, למבצע צבאי עם סיכויי הצלחה. אבל איננו זקוקים למודיעין הזה. די לנו לדעת היכן גרים או שוהים הם עצמם וקרובי המשפחה הקרובים באמת של אסמעיל הניה, מחמוד א זאהר, אחמד אל ג'עברי ראש הזרוע הצבאית ודומיהם. הרי עשרות פעמים חיסלנו משמיים פעילי חמאס בדיוק כשהם יצאו ברכבם, ללא האשה והילדים, לפעילות כול שהיא. כן, יש אופציה צבאית שיש בה סיכונים אבל גם סיכויים. אפשר להגיע עליהם במנהרות, כמו שהם מגיעים אלינו, ברכבים מסוערבים המוחדרים בערפילי בוקר בדיוק כמו שהם חודרים עד מוצבינו, במסוקים משותקים בחסות ההסחה, ההשתקה והחשכה משמיים, בשחיה מהים או מסוערבים כדייגים, בחדירה רגלית ובשיטות נוספות. אין מקום בעזה שצה"ל לא יכול לפעול, לבחירתו, במדויק ובאופן הרצוי לו. המודיעין על גלעד רצווי אבל ממש לא הכרחי. זו גם התשובה למי שתהה, בהקשר אחר לגמרה, מה האפשרויות הצבאיות שלנו היה ויקום נמל איראני בעזה.

הטענה השניה שהעלתה חן קוטס בר היא שיש חוזה כתוב בין החייל למדינה – החייל חייב להתגייס, המדינה חייבת להציל אותו. ברור שמבחינה עקרונית הצורה היחידה שהמדינה יכולה להתחייב להציל את חייליה זה פשוט לא לגייס אותם. אני חשבתי לתומי שהחייל מתגייס ואמור לסכן את עצמו בפציעה קשה לכול חייו, בנכות נפשית, בשבי ממושך, שלא לדבר חלילה על מוות, שגם זה קורה, כדי שאני ושכמותי נוכל ללכת לבריכה עם ילדינו או נכדנו מבלי שמחבל יתפוצץ לנו בדרך, ירה בילדנו בדרך לבית הספר או בשנתם במיטה ומבלי שנפחד לסוע באוטובוס. כול כך פשוט. כן למדינה יש אחריות לא לסכן את בנינו לשוא, לא לשלוח אותם לסכנה מיותרת, לתת בידיהם את מירב הכלים מה שהמדינה לא יכולה לעולם זה להתחייב להציל אותם תמיד ובכול מצב. אמת פשוטה – לא על פי הנוסחה שאיש אינו יודע מאיפו נלקחה של חן קוטס בר.

 

הטענה האחרונה הראויה לעיון היא הטענה הלא הוגנת "לו זה היה הבן שלך". אנחנו מצפים מכול הורה שינהג בדיוק כמו נועם שליט. זה לא אומר שה נכון, צודק או מסיע לשחרור הבן או למניעת טרגיות קשות בעתיד. לו זה היה קורה לבן המאובטח (שערעוריה בפני עצמה) של ראש הממשלה וודאי שהיינו מצפי ממנו לנהוג בדיוק כנועם שליט. מצד שני היינו מצפים ממנו שיתפטר מתפקידו כראש ממשלה מפני שהיה ברור לנו שהוא לא כשר לעמוד בנטל האחריות המתבקש מראש ממשלה כשבנו על כף המאזניים.

 

אחרון חביב התייחסות לתמי ארד. מעולם בהיסטוריה האנושית לא הוושקע מאמץ גדול כול כך, לאורך זמן ארוך כול כך, בניסיון לאתר אדם בודד אחד - רון ארד, למרות הכשלון ראויה המדינה ולו למעט הערכה על מאמציה. הסיבה שהוא לא שוחרר כשעדיין היה אפשר, ב 1986, נבעה מההלם של עסקת ג'יבריל ומשמעותה. הסיבה שחיילי צה"ל עומר סווייד , עדי אביטן, בני אברהם, אלדד רגב ואהוד גולדווסר נהרגו במהלך חטיפתם, כמו גם לפחות 10 חיילי צה"ל נוספים שנהרגו בניסיונות חטיפה כושלים בעשור האחרון, נובעת מהמשמעות האסטרטגית שעסקת ג'יבריל המקורית ופרשת רון ארד קיבלו בעיני אויבנו. יש הרבה דרכים להרוג בנו ביעילות בהשקעה הרבה יותר קטנה ממבצע חטיפה.

נכון נעשו המון טעויות שעל חלקן אפשר לכפר. עדיין לא מאוחר להגביל מאוד את תנאי אסירי החמאס בכלא ישראל אבל לא זו הדרך. אחרון חביב – יש משמעות חיובית עצומה להפגנת הסולידריות עם משפחת שליט. בימינו גם זה משהוא.

הוסף תגובה חדשה

CAPTCHA

משהו קטן לוודא שאינך רובוט. משתמשים רשומים מדלגים

ענה לשאלה / השלם את החסר

הנצפים ביותר

מאמרים נוספים מאת דני רשף