אימגו מגזין מאמרים

כתב עת בנושאי תרבות ותוכן

בג"ץ עמנואל: הזמן של בג"ץ


תאריך פרסום קודם: 
28/06/2010
מחבר: 
דני רשף

בג"ץ עמנואל עצמו, המסעיר את המדינה, נגרר בבית המשפט העליון כ 3 שנים. יום לפני כן פסק בג"ץ בסוגית תמיכת המדינה באברכים באיחור של 10 שנים. הפסק למעשה הכשיר לאורך 10 שנים מעשה שכפי שבג"ץ חושב עליו, מעוות את חוקי היסוד של מדינת ישראל. הבג"ץ לא נתן שום סעד משפטי לעותרים ומהווה בעצמו, במשך הזמן שהדיון נגרר, חילול בוטה של זכותו של כול אזרח לקבל סעד משפטי במועד סביר. עצם גרירת הדיונים, לא פעם לעשרות שנים, מהווה גורם המרתיע רבים מלחפש את הצדק במערכת המשפט. הוא כן מעודד כול מיני תלונות משפטיות שכול מטרתם ליצור עיכובים ושיבושים במערכת.

 

שועי מדינה שידם משגת לממן את התהליך מגלים מיומנות מדהימה בשימוש בזמן בג"ץ כדי לעקב תהליכים משפטים בעיניינם שטובת הציבור מחייבת בהם הכרעה מהירה. למשל ב05/2009 פנה אולמרט, שממילא נהנה מהגנה משפטית מירבית, עד בג"ץ בסוגיה המכריעה האם לדחות או לא לדחות שימוע בעיניינו. במהלך הדיון, אמר השופט העליון אדמונד לוי לעו"ד זהר: "נחרדתי שיש תיקים של אנשים שרוצים לערער על דברים כאלו ואחרים, שתקועים לסוף 2009, כאשר אנחנו מתעסקים בשטויות כאלה". לוי פנה לזהר ושאל: "למה אתם נאבקים עם היועץ המשפטי לממשלה על תנאי כזה או אחר?". זאת כחודש לאחר שבית המשפט העליון דן כבר פעם ואישר לדחות שימוע אחר של אולמרט בפרשת ראשון טורס מסיבות רפואיות.

 

לאחרונה שבר אפילו בית המשפט העליון, הגורר אחריו שנים רבות תיקים אין ספור, את השיאים של עצמו כאשר מצא זמן אין סופי לדון בנגררות של פרשת עמנואל. בית המשפט העליון של מדינת ישראל, הכורע תחת הנטל דן האם להכניס לשבוע למעצר אישה הרה ממוצא ספרדי, שבוע לפני סיום שנת בלימודים, מפני שאינה מוכנה להפסיק לאלתר ומיד מה שבית המשפט העליון הגדיר כקיפוח של ספרדים ומה שבית המשפט העליון עצמו גרר מעל ל 3 שנים. הסיפור עוד לא נגמר, בפרשה הזו עוד נכונו לבית המשפט העליון מספר דיונים על השאלה המכרעת האם לעצור אמא מרובת ילדים עכשיו מיד או רק בעוד שבוע לאחר שהבעל ישתחרר. אם יש כאלו שעיניינם נמשך עד אין סוף בבג"ץ, יש להם הסבר. כול הפרשיות הנגררות מההכרעה המרכזית העקרונית, שאני אגב לא מסכים אתה, שיש קיפוח עדתי מובהק בעמנואל שחורג מכול מה שיש בכול מקום אחר במדינה ויש להפסיקו לאלתר היה צריך להידון לכול היותר בבית משפט השלום. כדי לא לפגוע בזכויותיהם של בעלי דין אחרים, היה ראוי לתגבר את אותו בית משפט שלום. נגררות הפרשה אינם ראוים אפילו למחוזי.

בית המשפט העליון וכול שיטת הבג"ץ הגיעו לסף פשיטת רגל אם הם אינם מסוגלים לסנן את הדיון כך שהערכאה המשפטית הכי גבוהה במדינה לא תעסוק, בלא מגבלת זמן שהיא, בסוגיה הכי איזוטרית ובמו"מ, מכפיש לכשעצמו, עם עסקנים מסוג ד אגב פגיעה ממשית בזכויותיהם של שאר בעלי הדין שלגביהם מותר עינוי דין מתמשך ללא מגבלת זמן. בית המשפט העליון של מדינת ישראל שאמור להתוות את העקרונות, להוביל את התהליכים, לקצר את הדיונים והמעיט ככול האפשר את עינוי הדין התגלה בעליבותו כפקק אמיתי במערכת המשפט מי שמקדיש את עצמו, מעל לכול מידה סבירה, לעשירי ושועי ארץ ושמסרבל את התהליך המשפטי עד אין סוף לשאר האדם – למי שבאמת זקוק לדין צדק.

הוסף תגובה חדשה

CAPTCHA

משהו קטן לוודא שאינך רובוט. משתמשים רשומים מדלגים

ענה לשאלה / השלם את החסר

הנצפים ביותר

מאמרים נוספים מאת דני רשף