אימגו מגזין מאמרים

כתב עת בנושאי תרבות ותוכן

הוי מוטי מוטי הוא לא סתם...


תאריך פרסום קודם: 
14/06/2010
מחבר: 
אהרון חבר

זה עשרות שנים ידוע בעולם, וביחוד בעולם האקדמי, שבאוניברסיטת ברקלי שבקליפורניה תמיד סוערות הרוחות. עוד ידוע שהלך הרוחות בברקלי, הוא במיוחד זה הדוגל בתפיסת עולם שמאלנית. זה אולי יותר דימוי ממציאות, אך זה הדימוי המקובל עוד מאז שנות השישים, מימיה הגדולים של מהפכת הסטודנטים, מימי המאבק על חופש הביטוי, מימי השאיפה הגדולה, הבלתי מציאותית, לשלום עלי אדמות.

איזו מדינה? איזה עם? איזו אמונה? מתאימים יותר מכל מדינה, עם ואמונה לרעיונות האלה מאשר מדינת ישראל, העם היהודי והאמונה היהודית. לא ייפלא איפוא שהאוניברסיטה הזו היתה ועודנה אבן שואבת ליהודים רבים ולישראלים המאמינים (אולי מתוך תמימות) שהאידאולוגיה השמאלנית היא אמונתם הפוליטית, מהם גם כאלה שהיו מהפכנים עוד האירופה (סוציאליסטים, קומוניסטים ובונדיסטים).

אחת המטרות לביקורת, לגינוי ולחרמות אם כן, היא מדינת ישראל, הנתפסת בחלקים גדולים של העולם וברור שגם באוניברסיטת ברקלי, כגורם שלילי בנושאים שונים, ובראש ובראשונה בנושא המאבק הישראלי/פלשתיני. אני לא אכנס כאן לדיון בכל מגוון ה"תארים" הניתנים והמיוחסים לישראל ולישראלים,

לא מכיוון שהם לא קיימים, אלא מכיוון שלדעתי הם ברובם שטות והבל, שקרים ודמגוגיה, הנובעים מקוצר ראייה הגובל בעיוורון ומקוצר הבנה הגובל בטימטום. הדברים נכונים לאדם הממוצע, ועוד יותר מכך לסוג מסויים של אנשי אקדמיה.

למזלה של אוניברסיטת ברקלי, בין אנשיה מצויים כמה מהחוקרים הטובים ביותר בתחום היהדות, הספרות היהודית, הספרות העברית וספרות היידיש. אחת מהם היא הפרופסורית חנה קרונפלד. (אחד אחר הוא הפרופסור אורי אלטר.) חנה קרונפלד מלמדת וחוקרת במחלקה ללימודי המזרח הקרוב ובמחלקה לספרות השוואתית. מחקריה עוסקים באופן נרחב וחדשני בספרות העברית ובספרות היידיש. מחקרים אלה מצאו את ביטויים בפירסומים רבים ברמות האקדמיות הגבוהות ביותר.

אם כך במחקר, הרי שבתחום ההוראה קשה למצוא מילים שאין גדולות מהן. תלמידיה פזורים במוסדות האקדמיים מהשורה הראשונה. לדוגמה: בעולם, אוקספורד, מישיגן ופרינסטון. ובארץ: אוניברסיטות בן גוריון ותל אביב.

אולם, גם בכך לא די לה. עד כה תירגמה שירה ופרסמה את התרגומים. שניים מתירגומיה הבולטים והמדהימים (יחד עם חנה בלוך) הם משיריו של יהודה עמיחי ושיריה של דליה רביקוביץ.

על כל אלה מצאה אוניברסיטת בר אילן לנכון להעניק לה את הפרס על מפעל חיים. איש לא "יאשים" את אוניברסיטת בר אילן בשמאלנות. איש לא "יאשים" אותה באנטי-ישראליות. איש לא "יאשים" אותה בעידוד אנשים ורעיונות פרו-פלשתיניים. אוניברסיטת בר אילן, שגם אני יכול לייחס לה עמדה רעיונית/פוליטית, לא נכנעה לעמדה זו. האוניברסיטה התייחסה רק לתרומתה האקדמית של חנה קרונפלד ומצאה אותה לראויה לקבלת הפרס על מפעל חיים, ועל כך תבורך גם האוניברסיטה.

לא ברורה לי, אם כן, "התנפלותו" של מוטי סגרון כפי שבאה לידי ביטוי בכתבתו שפורסמה באתר רשימות בתאריך 2010 . 6 . 12 תחת הכותרת "בר אילן מצדיעה למחרימה". הכתבה של מוטי סגרון מצטטת במלואה את רשימתו של קלמן ליבסקינד בבלוג של "מעריב", על ביטוייה הדוחים והבוטים. להלן ציטוט מתוך הכתבה של ליבסקינד: "השבוע, בטכס חגיגי, העניקה אוניברסיטת בר אילן לציונית הנלהבת הזו פרס על מפעל חיים. לא פחות ולא יותר. בהנהלת האוניברסיטה היו יכולים לשלוח את קרונפלד לכל הרוחות".

יהיו דעותיה הפוליטיות של חנה קרונפלד אשר יהיו, לא בגללן ולא בזכותן קיבלה את פרס עקביהו. מתן הפרס הוא הכרה בתרומתה הייחודית הן לאקדמיה והן לתרבות היהודית והישראלית.

אכן, חופש הביטוי!

הוסף תגובה חדשה

CAPTCHA

משהו קטן לוודא שאינך רובוט. משתמשים רשומים מדלגים

ענה לשאלה / השלם את החסר

הנצפים ביותר

מאמרים נוספים מאת אהרון חבר