אימגו מגזין מאמרים

כתב עת בנושאי תרבות ותוכן

השאננות לציון בסיפורת הישראלית / יוסף אורן


התמונה של יוסף אורן
תאריך פרסום קודם: 
18/05/2010
מחבר: 
יוסף אורן

א.
תמונת מצב

קיצור תולדות הספרות הישראלית

האמת על מצב הספרות בישראל

הצעה להצלת הספרות הישראלית

ב.
השאננות לציון

השאננים לציון בספרות הישראלית

ממרדנות לאנרכיזם ביצירת א. ב. יהושע

ג.
פרקי ביקורת

"תמונות מחיי הכפר" – עמוס עוז

"המפץ הקטן" – בני ברבש

"הדבר היה ככה" – מאיר שלו

"ספר הפרידות הגדול" – שושי בריינר

"פצע" – עדי אבלס

"ברוריה הפקות" – שרי שביט

"בנים חוזרים" – יריב דומני

ד.
חלקת הביקורת

"אני מאמין" של מבקר-ספרות עברי

3) ייחודו של הספר

בתקופה שבה כמעט ואין מפרסמים ספרי ביקורת, מתמיד מבקר-הספרות הוותיק יוסף אורן לפרסם אותם.

הספר החדש הוא הכרך ה-20 בסדרה המחקרית-ביקורתית "תולדות הסיפורת הישראלית" שבה עוקב המחבר אחרי התפתחות הספרות העברית בשנות המדינה ואחרי התפתחות יצירתם של סופרי הדור – "דור המדינה". וכמעט אין סופר חשוב או רומאן מעניין שאיננו נדון בכרכי הסדרה המיוחדת הזו, כפי שניתן להתרשם מפירוט התוכן של הכרך הנוכחי (ראה להלן).

בכרך החדש הורחב הדיון ביצירתם של שלושה סופרים : א. ב. יהושע, עמוס עוז ומאיר שלו, ולכן צורפה לביקורת על ספריהם החדשים הפניה לכרכים הקודמים של הסדרה שבה נכללו פירושים ליצירותיהם.

פירושיו של יוסף אורן ליצירות המספרים הישראלים הם מקוריים, ולכן לעיתים קרובות הם שונים מאוד ואפילו סותרים בהיקפם, בתוכנם ובפסקי-הטעם שלהם מאלה שכתבו מבקרים אחרים.

בניגוד לרצנזיות המתפרסמות על ספרים חדשים במוספי הספרות של העיתונים, המופנות בעיקר אל קוראים שטרם קראו את היצירה, מפנה יוסף אורן את מסות הביקורת שלו בעיקר לאלה שכבר קראו אותה והם מחפשים העמקה בענייניה השונים ושיפוט מנומק ומוכח היטב.

בה-בעת יכולים גם קוראים, שטרם התוודעו לתוכנו, נושאו וסגולותיו של רומאן או קובץ סיפורים חדש ואין להם התמצאות במדף הכתיבה של הסופר, להפיק תועלת מקריאת הפרק על היצירה ועל מחברה באחד מכרכי הסדרה. פירוט תוכנם של כל כרכי הסדרה מופיע תחת שמו של המחבר באתר
read4free.co.il
וגם באתר "לקסיקון הספרות העברית החדשה".

על תכונותיה המיוחדות של כתיבתו ניתן ללמוד מהציטוט הבא, הלקוח מתוך ה"אני מאמין של מבקר ספרות עברי", שבו חתם יוסף אורן את ספרו החדש :

"החובה היחידה שחלה על מבקר-הספרות העברי – ושגם אותה הוא עצמו צריך להגדיר לכתיבתו – היא החובה להגיש לקוראיו מסת ביקורת המפרשת את יצירת הספרות העברית באופן מרתק, מציגה אותה במיטבה וגם שופטת את ערכה ביושר אינטלקטואלי, באומץ-לב, בניסוח ממוקד ונוקב, בשפה עשירה ובהירה ובכוח שיכנוע מירבי – כי אלה הם אמצעיו הספרותיים להשפיע על ההתפתחות התקינה של התרבות הלאומית בדורו".

4) טעימון מפרקי הספר

מתוך הפרק המוקדש לרומאן
"בנים חוזרים" – ספר הביכורים של
יריב דומני.

הגעגועים לחבֵרוּת מהקיבוץ

העשור הראשון של המאה החדשה לא ייזכר, כנראה, כמוצלח במיוחד בתולדות התקופה הישראלית בספרות העברית. אף שסופרי חמש המשמרות השתדלו בעשור הזה להתמודד עם נושאים חדשים וגם התאמצו להפתיע בדרכי-סיפר נועזות יותר – רובם לא הרגישו שציבור הקוראים מקדם בשמחה ובהתרגשות את הופעת ספריהם כבעבר. ולהוציא ספרי מקור בודדים, זכו בעיקר ספריהם המתורגמים של סופרי העולם לתשומת-לב הקוראים וגם תפוצתם עלתה על תפוצת ספרי המקור. ומרגע שבתי-ההוצאה החלו לכלול את ספריהם של הסופרים הישראליים במבצעים, שהוזילו את מחירם, כמעט בגובה העלות של הפקתם, התווסף יחס של זלזול לאדישות שקידמה את פניהם עד אז. ככל שזכור לי, מעולם לא היתה אווירה כל כך בלתי-נעימה בחיי הספרות בארץ. בעשור שהסתיים הפסיקה הופעת ספר מקור חדש להיות אירוע תרבותי-חדשותי משמח כבעבר, ולכן לא רק שרוב ספרי המקור שהופיעו בעשור הזה הודחו מוקדם מדי ממדפי החנויות, אלא הם גם נשכחו לחלוטין.

מכל הסופרים ניזוקו ביותר ממצב עגום זה הסופרים החדשים, שהם עתודת הכותבים של הספרות העברית. היקלטות יצירה של כותב חדש קשה תמיד לאין ערוך מזו של סופר ותיק וידוע, אך באווירה שתוארה קודם סיכוייה לזכות בתשומת-לב פוחתים עוד יותר. לכן, חובתם של מבקרי-הספרות להיאבק למען סופרים אלה, כי אם לא יזכו לעידוד בתחילת הדרך ייתכן שיפנו את כישרונם לאפיקים אחרים, שהם מסבירי-פנים יותר. אין כוונת הדברים שצריך לטפח כותבים חסרי-כשרון רק משום שהם בתחילת דרכם, אך אסור לדלג על סופרים שכבר בספר הביכורים שלהם ניכר, שאם יטופח כישרונם, יינתן להם העידוד הראוי וגם הליווי הצמוד של עורך טוב מבית-הוצאה רציני ומבוסס, יתמסרו לעיסוק הכתיבה גם להבא ויוסיפו בעתיד כרכים בעלי ערך לספרות העברית.

יצירת הביכורים של יריב דומני – "בנים חוזרים" (הוצאת זמורה ביתן, 2009, 271 עמ') – היא עוד דוגמא בעשור שהסתיים, אחרי "ברוריה הפקות" ספרה של שרי שביט, לספר ראשון של כותב המצדיק התייחסות הביקורת אליו.

*

שם הרומאן רומז על הנושא החריג שלו. "בן חוזר" הוא מונח שכיח בשיח התנועה הקיבוצית. הקיבוץ אינו טורק את הדלת בפני בן-קיבוץ שעזב, אלא מכיר במעמד של "בן חוזר" (93) ומאפשר לו להיקלט מחדש בתוכו. מהטבה זו, שבצידה לפעמים תוספת נטל כלכלי לא מבוטל לקיבוץ, נהנה גם אחד מגיבורי הרומאן, ארז, שקיבוצו חזר וקלט אותו כעשרים שנה אחרי שעזב לעבוד בניו-יורק. משנודע בקיבוץ שלאחרונה שב לארץ, עבר משבר נפשי והתאשפז במחלקה הפסיכיאטרית של בית-החולים, הזעיקה דורה, מקבוצת הגיל של ארז – קבוצת "צבר" – את חבריו לעזרתו ופעלה גם בתחומי הקיבוץ להוציא אותו מבית-החולים ולקלוט אותו מחדש כ"בן חוזר" בקיבוץ. בין היתר היא גייסה לעזרתו של ארז את חברו הטוב ביותר – דביר, אף הוא מעוזבי הקיבוץ. דורה הפתיעה את דביר כאשר הזעיקה אותו לבקר את ארז במחלקה הפסיכיאטרית ולבדוק מה מצבו. את בקשתה תמכה בנימוק הצפוי: "שכחת אולי אבל זה מה שחברים עושים אחד בשביל השני – עוזרים במצבים קשים" (17). באי-רצון ובהיסוס מְפַנה דביר זמן לביקור קצר אצל ארז, אך עד מהרה מוצא עצמו מעורב בגורלו בשם החבֵרות שהיתה ביניהם מילדות ועד שנפרדו דרכיהם לפני חמש-עשרה שנה.

כאן המקום להזכיר שערך החברות היה תמיד נושא מרכזי בספרות הישראלית. לרוב התברר הנושא בעלילות שהגיבו על המלחמות שפקדו את המדינה בכל שנותיה, החל מהרֵעוּת המפורסמת מימי הפלמ"ח, המחתרות ומלחמת השיחרור (ס. יזהר : "ימי צקלג", 1958) וכלה בתיאורי החברות שהתפתחה ביחידות השונות של צה"ל מאז ואילך. החשוב מבין הרומאנים המאוחרים, שהתעמקו בנושא החברות על רקע השירות בצבא, הוא הרומאן המאז'ורי של יהושע קנז "התגנבות יחידים" (1986). קנז לא בחר כאחרים להלל את החברות, אלא הפגיש ייצוג ממוזער מכל הניגודים האפשריים בחברה הישראלית במחלקה אחת של טירונים בעלי כושר קרבי לקוי בבה"ד 4 בצריפין. בדרך זו ביטא את יחסו האמביוולנטי לעוצמתה של החברות הנרקמת בין טירונים, שאולצו לשהות יחד וגם להתחכך זה בזה במהלך אימוני הטירונות שלהם (ראה מאמר-ביקורת על הרומאן בספרי "הצדעה לספרות הישראלית", 1991).

הטיפול בנושא החברות בשלב הבא היה כבר צפוי. ברוח השאננות לציון הוסב מאוחר יותר הטיפול בנושא מהרקע המשותף בצבא, המקל על החברות להתרקם, לרקע האזרחי, שבו "כל איש לנפשו". בעשור האחרון התבלטו שני כותבים במיוחד בכתיבה על הנושא ברוח זו: אשכול נבו ברומאנים "ארבעה בתים וגעגוע" (2004) ו"משאלה אחת ימינה" (2007) ואמיר גוטפרוינד ברומאן "בשבילה גיבורים עפים" (ראה מאמרי-ביקורת על ספריהם בספרי "צו קריאה לספרות הישראלית", 2009).

5) מידע מסחרי

מחיר הספר : 88 ₪ (כולל מע"מ ודמי-משלוח בדואר) וניתן להשיגו ישירות מהוצאת "יחד" או בבתי-המסחר המובחרים לספרים ברחבי הארץ.

המעוניינים לרכוש את הספר ישירות מההוצאה או לקבל פרוספקט המפרט את כל ספריו של יוסף אורן מתבקשים לפנות להוצאת "יחד" – טל'

03-9656887, אימייל
yoseforen@bezeqint.net
, או במכתב לכתובת ההוצאה: ת.ד. 87, ראשון לציון 75100.

הוצאת "יחד"
ת.ד. 87 ראשון לציון, מיקוד : 75100

טל': 03-9656887 אימייל:
yoseforen@bezeqint.net

הודעה לעיתונות מטעם יחסי הציבור

של ההוצאה
לרגל הופעת הספר החדש של מבקר-הספרות הוותיק – יוסף אורן

הוסף תגובה חדשה

CAPTCHA

משהו קטן לוודא שאינך רובוט. משתמשים רשומים מדלגים

ענה לשאלה / השלם את החסר

הנצפים ביותר

מאמרים נוספים מאת יוסף אורן