אימגו מגזין מאמרים

כתב עת בנושאי תרבות ותוכן

חג קבלת התורה


תאריך פרסום קודם: 
18/05/2010
מחבר: 
אורנה רב-הון

לקראת שבועות, חג מתן תורה, שיתרחש בליל שלישי, אנו אמורים לחזור למצב בו היינו עם מתן תורה, והפעם, סוף סוף, לקבל את התורה. כי הרי כבר אמרו חכמינו, שהתורה אמנם ניתנה לנו, אבל אנו מעולם לא קיבלנו אותה. לכן נקרא חג השבועות חג מתן תורה, ולא חג קבלת תורה.

בהקשר לכך, אני חייבת להביא כאן את דברי רבי שמעון, על משמעות התורה. הדברים לקוחים מספר הזוהר, והם צריכים להיות חקוקים על לבו של כל אדם:

"רבי שמעון אמר, או לאותו אדם שאומר, כי התורה באה לספר סיפורים בפשטות, ודברי הדיוט של עשו ולבן וכדומה. כי אם כן, אפילו בזמן הזה אנו יכולים לעשות תורה מדברי הדיוט, ועוד יותר יפים מהם, ואם התורה באה להראות דברי העולם, אפילו שליטי העולם יש ביניהם דברים מעולים יותר. אם כן, נלך אחריהם ונעשה מהם תורה, באותו האופן. אלא שכל דברי התורה, הם דברים עליונים, וסודות עליונים.

בוא וראה, עולם התחתון ועולם העליון במשקל אחד נשקלו. ישראל למטה כנגד מלאכים עליונים למעלה. מלאכים עליונים כתוב בהם "עושה מלאכיו רוחות." [תהלים קד' ד']. ובשעה שיורדים למטה מתלבשים בלבוש של עולם הזה, ואם לא היו מתלבשים בלבוש כעין עולם הזה, לא היו יכולים לעמוד בעולם הזה, והעולם לא סבל אותם. ואם במלאכים כך, התורה שבראה את המלאכים ואת כל העולמות, והם מתקיימים בשבילה, על אחת כמה וכמה, כיוון שירדה לעולם הזה, אם לא הייתה מתלבשת באלו הלבושים שבעולם הזה, שהם הסיפורים ודברי הדיוט, לא היה יכול העולם לסבול.

ועל כן סיפור הזה שבתורה הוא לבושה של התורה, מי שחושב שאותו הלבוש הוא תורה ממש ואין בו דבר אחר, תיפח רוחו, ולא יהי לו חלק בעולם הבא. משום זה, אמר דוד, "גל עיני ואביטה נפלאות מתורתך" [תהלים קיט], דהיינו להביט מה שמתחת לבושה של התורה.

בוא וראה, יש לבוש הנראה לכל, ואלו הטפשים, כשרואים אדם לבוש יפה, שנראה להם הדור בלבושו, אין מסתכלים יותר, ודנים אותו על פי לבושו ההדור. וחושבים את הלבוש כגוף האדם. וחושבים גוף האדם כמו נשמתו.

כעין זה היא התורה. יש לה גוף, והיא מצוות התורה הנקראות גופי תורה. גוף הזה מתלבש בסיפורים על עולם הזה. הטיפשים שבעולם אינם מסתכלים אלא בלבוש ההוא, שהוא סיפור התורה ואינם יודעים יותר, ואינם מסתכלים במה שיש מתחת ללבוש ההוא. אלו שיודעים יותר, אינם מסתכלים בלבוש, אלא בגוף שהוא תחת הלבוש ההוא. החכמים, עבדי המלך העליון, אותם שעמדו בהר סיני, אינם מסתכלים אלא בנשמה שבתורה, שהיא עיקר הכל, תורה ממש. ולעתיד לבוא, עתידים להסתכל בנשמה של הנשמה של התורה.

בוא וראה, אף כך הוא למעלה, שיש לבוש, גוף, נשמה, ונשמה לנשמה. השמים וצבאם, אלו הם לבוש. וכנסת ישראל, שהיא המלכות, היא גוף, המקבל הנשמה, שהיא תפארת ישראל. דהיינו זעיר אנפין. על כן המלכות היא גוף לנשמה. כי זעיר אנפין מתלבש בה כמו נשמה בגוף. הנשמה שאמרנו שזו תפארת ישראל, היא התורה ממש, דהיינו נשמת התורה הנ"ל בדיבור הסמוך, שבה מסתכלים החכמים. ונשמה לנשמה, זה הוא עתיקא קדישא. שבו יסתכלו לעתיד לבוא כנ"ל בסמוך. הכל אחוז זה בזה, שעתיקא קדישא מתלבש בזעיר אנפין, וזעיר אנפין מתלבש במלכות, ומלכות בעולמות בריאה יצירה עשיה וכל צבאם.

או לאלו הרשעים האומרים שהתורה אינה יותר מסיפור בלבד, והם מסתכלים בלבוש ולא יותר, אשרי הם הצדיקים המסתכלים בתורה כראוי, יין אינו יושב אלא בכד, כך התורה אינה יושבת אלא בלבוש זה. ועל כן לא צריכים להסתכל אלא במה שיש תחת הלבוש. ועל כן כל אלו הדברים וכל אלו הסיפורים הם לבושים."

הזוהר, בהעלותך, נח'-סד'

מי יתן ודברים עמוקים וקדושים אלה יחקקו בלבו של כל מי שתהיה לו הזכות לקרוא אותם, והוא ינצור אותם בלבו כאש קדושה, הבוערת בוערת על המזבח, ואינה כבה.

הוסף תגובה חדשה

CAPTCHA

משהו קטן לוודא שאינך רובוט. משתמשים רשומים מדלגים

ענה לשאלה / השלם את החסר

הנצפים ביותר

מאמרים נוספים מאת אורנה רב-הון