אימגו מגזין מאמרים

כתב עת בנושאי תרבות ותוכן

חוק סוציאליסטי: מסתבר שעדיף לא לדון בזה


תאריך פרסום קודם: 
01/05/2010
מחבר: 
רז קולר

בשקט בשקט, כמעט מבלי שאף אחד שם לב, ראש הממשלה הצליח להרחיק אותנו עוד קצת מהדמוקרטיה ולקרב אותנו אל השתקת פיות. ייתכן שנתקלתם בידיעה וייתכן שלא, זו לא הייתה כותרת ראשית בשום מהדורה שצפיתי בה, למרות שמן הראוי שסיפור כזה יקים רעש וצלצולים. והסיפור הוא כדלקמן:

חברי הכנסת שלי יחימוביץ' מהעבודה וחיים כץ מהליכוד מעוניינים להעביר חוק סוציאליסטי שעניינו הגבלת הפער שבין שכר העובדים הבכירים ושכר העובדים הפשוטים. האם ראש הממשלה בנימין נתניהו חשב שמן הראוי להביא חוק חשוב שכזה לדיון ולהצביע עליו כמו במשטר דמוקרטי אמיתי? ברור שלא. נתניהו השתמש בכל תרגיל ולחץ פוליטי כדי למנוע דיון ראשוני על החוק בוועדת השרים. אם זו אינה השתקת פיות, אינני יודע השתקת פיות מהי.

רפי השכל שמתנגדים לחוקים סוציאליסטיים צריכים גם כן להבין שאין זו שאלה לגבי טיבו של החוק. היה לנו טוב אם היינו מגיעים לשלב שבו אנחנו בוחנים את החוק עצמו. יש פה עיקרון מוקדם יותר והוא הזכות של הציבור ושל המחוקקים שנבחרו על ידי הציבור, להציע ולדון בכל חוק באשר הוא. מר נתניהו, הנחש הראשי בגן הזוחלים נכון לעכשיו, חושב אחרת. הסיבה שהוא חושב אחרת היא בגלל שיש לו חברים שהחוק עלול "לפגוע" בהם.

למען הבנת האבסורדיות אולי מוטב שנבהיר מהי ההצעה שעולה מן החוק הזה: החוק קובע שהעובד הבכיר ביותר בחברה לא יכול להרוויח יותר מפי 50 מהעובד הכי זוטר בחברה. כלומר, בחישוב מהיר, אם העובד הכי זוטר (נגיד עובד הניקיון) מרוויח 4000 שקלים בחודש, הרי שהעובד הבכיר ביותר (נגיד המנכ"ל) לא יכול להשתכר בסכום גבוה יותר מ200,000 שקל בחודש. אני יודע, גם הלב שלי נשבר ששמעתי מה שרוצים לעשות למנכ"לים המסכנים האלה...

מטרת החוק היא כמובן לא באמת להגביל את השכר של הבכירים, אלא לשפר את מצבם של העובדים הפשוטים. כדי להגדיל את שכרו מעבר לנקודת ה200,000 (שוב, הלב נשבר), יצטרך העובד הבכיר להגדיל גם את שכרו של העובד הזוטר. במילים אחרות, הצלחת חברה הופכת לשם שינוי להצלחת כל עובדיה בכל הדרגים וכולם נהנים מכך, ויותר לא יכול אדם אחד בצמרת "להתחזר" על חשבון זיעת העובדים שמתחתיו.

יש רק שתי סיבות להתנגד לחוק כזה: אם אתה רפה שכל, או אם אתה מרוויח סכומים דמיוניים שכאלה ולא רוצה להתחלק בעושרך עם הפועלים הפשוטים. האנשים שגורמים לכך שראש הממשלה שלנו יטרפד אפילו את הדיון בחוק – לא ינסה לשכנע אחרים להצביע נגד אלא יטרפד את הדיון בחוק מלכתחילה – הם אנשים שנופלים לקטגוריה השנייה.

אותם אנשים, אגב, גם גורמים לכך שידיעות כאלה לא יעשו רעש וצלצולים בתקשורת, שכן אלו הם אותם אנשים שכל כלי התקשורת שייכים להם. יש כאלה שטוענים שאני מגזים ושאני פרנואיד (או נאיבי, תלוי במה עוסק המאמר...), כי הם מדמיינים שאני מדבר על חדר חשוך אי שם בלב הארץ, ובו כל אנשי העשירון העליון מכונסים מסביב לשולחן מנהלים ארוך. הדלת לפתע נפתחת וראש הממשלה נכנס בראש מורכן, כורע ברך ואומר "מהם הוראותיכם, אדוניי?". אני כמובן לא חושב שזה מה שקורה. אני לא מאמין שמכריחים אותו לכרוע ברך...

אבל ברצינות ניתן לומר שהמערכת הזאת של "יד רוחצת יד" כל כך משומנת, שנתניהו לא באמת היה צריך שמישהו יגיד לו שזה חוק שבעלי האינטרסים הללו אינם מעוניינים לראות. והבעלים של תחנות הרדיו ואתרי האינטרנט הגדולים לא היו צריכים שמישהו יגיד להם שזה משהו שמן הראוי להצניע, כי זה הרי נוגע גם להם. הם לא יכלו שלא לדווח על זה בכלל, כמובן, זה היה עלול לעורר חשד להשתקת פיות בוטה וצנזורה. אז הם דאגו שזה יוזכר פה ושם ויעלם בין אינספור הידיעות האחרות שמפציצות את האדם הממוצע להחריד בכל רגע נתון. יש הסכמה שבשתיקה (ולפעמים אגב, גם שלא בשתיקה) בקרב העשירון העליון או האלפיון העליון לגבי מה צריך לעשות ויש להחצינו, ומה לא צריך לעשות ויש להצניעו.

אילו מישהו היה מנסה להעביר חוק שעוסק במלחמה עם העולם הערבי, או בנושא טפל, טיפשי ונמוך כמו "שלמותה הנצחית של ירושלים" או סיסמא כלשהי מסוג אחר, הרי שלא היינו מפסיקים לשמוע על כך במשך ימים, וחברי כנסת משמאל וימין היו נואמים סיסמאות לעדר הכבשים שלהם והכבשים היו פועות בחדווה. אך כשמדובר בראש ממשלה שנוהג כמו פאשיסט ומנסה למנוע דיון בחוק (ואני לא יכול להדגיש זאת די כדי שתבינו את הזוועה – הוא מונע את הדיון בחוק!) כי חבריו בעלי האינטרסים והוא עצמו לא מעוניינים לראות חוק שכזה עובר, וכל זאת למרות שישראל מגדירה את עצמה כ"דמוקרטיה" ובתחילת דרכה גם הגדירה עצמה כמדינה "סוציאליסטית", מזה אפשר להתעלם. ידיעה קטנה פה, ידיעה קטנה שם והופ! זה נעלם. והם, בעלי האינטרסים, אומרים לכם "הכל בסדר, עם ישראל! המערכת עובדת כמו שצריך! אל תשאלו שאלות, לכו להפגין נגד או בעד מדינה פלסטינית! תדאגו לעצמכם, למשרה שלכם, למינוס בבנק, תנו לנו להתעסק בנושאים המסובכים האלה! אתם לא רוצים להטריד את עצמכם! הנה, קחו עוד עונה של האח הגדול וסתמו את הפה!"
והכבשים פועות.

כשהעם המטומטם עוסק בפוליטיקה הנמוכה, בתורת השנאה ובחייו הקטנים, זה טוב לעסקים. אם הוא יתחיל לשאול שאלות על מעמד הפועל וכו', הכיס של בעלי האינטרסים עלול להיפגע. מבחינתם הכי טוב שאתם תמשיכו להתעסק רק בפועל אחד, הפועל תל אביב.

תגיות: 

הוסף תגובה חדשה

CAPTCHA

משהו קטן לוודא שאינך רובוט. משתמשים רשומים מדלגים

ענה לשאלה / השלם את החסר

הנצפים ביותר

מאמרים נוספים מאת רז קולר