אימגו מגזין מאמרים

כתב עת בנושאי תרבות ותוכן

מעשה נכון


תאריך פרסום קודם: 
19/04/2010
מחבר: 
דני רשף

לפני שבוע חתמה ארה"ב עם רוסיה בפראג, בירת צכיה, הסכם לצימצום הדדי של ראשי הנפץ הגרעיניים האסטרטגיי ב 30% לרמה של 1550 ראשי נפץ לכול מעצמה ( רכלנים אומרים שלרוסיה יש בקושי את המספר הזה של ראשים גרעיניים אסטרטגיים ממילא וכי ההסכם בעצם מגביל בעיקר את ארה"ב), ההסכם לא נוגע לנשק הגרעיני הטקטי שברשות המעצמות המונה כמה אלפים של ראשי חץ לכול מעצמה.

היום מתכנסת בוושינגטון הוועידה לפיקוח על חומרי הגרעין בעולם במגמה למנוע זליגה של חומרים גרעיניים לאירגוני טרור. בוועידה משתתפים 47 מדינות בראשות נשיא ארה"ב ברק אובאמה. הוועידה לכשעצמה, בניגוד למלגלגים, כבר צברה הצלחות ראשוניות כאשר אוקראינה (כניראה בהרשאה מרוסיה) וקנדה הסכימו לאכסן בארה"ב את הדלק הגרעיני שברשותם וסין התקרבה עוד צעד לכיוון המעצמות האחרות בנכונות להטיל סנקציות על איראן. למרות שהדבר לא הוזכר רישמית היה ברור מדוחות שהוגשו לוועידה שעיקר הסכנה מצוי באפגניסטן הגרעינית שבה הצבא והמודיעין מנהלים מדינה בתוך מדינה וגורמים מוסלמים רדיקלים שזורים בתוך הממסד ושלוחותיו. הוועידה ניחשבת הישג לאובאמה בבנית מערכת של בידוד בין לאומי על איראן וביצירת תהליך של צימצום והכלת הגרעין בעולם.

העמימות הגרעינית הישראלית לא הוזכרה וישרל עשתה נכון שלא שלחה לוועידה את ראש הממשלה. מכאן צריך הדיון לעבור למדיניות ישראל בשני תחומים כלפי איראן וכלפי הגרעין שהעולם מאמין שיש לה עצמה. למרות כול המקטרגים מדיניות העמימות הגרעינית שבה ישראל מתחייבת לא להיות הראשונה להפעיל נשק גרעיני במזה"ת היא הצלחה מסחררת שראוי להמשיך בה גם אם היא מותקפת או תחת לחץ מפעם לפעם בעיקר על ידי דורשי רעת ישראל.

לגבי איראן למרות שישראל צריכה להשקיע המון במגננה אקטיבית (טילי חץ וכדומה), במגננה פסיבית (מנהרות, כבישים ופריסת אוכלוסין), ביכולת מכה שניה, בין השאר מצוללות ואוניות, וביכולת מכה מקדימה על איראן - ישראל עושה טוב שהיא מורידה פרופיל בנושא הגרעין העולמי על כול צורותיו והשאיפה שלה צריכה להיות לא להיות צד במאבק בין אירופה, ארה"ב ואיראן. היא לא צריכה לקפוץ בראש, לנפנף באחמדינג'אד מפני שאז באים אליה שתשלם את המחיר של הנחישות העולמית, כביכול, מול אחמדינג'אד. ככול שנזכיר אותו פחות בהקשר הגרעיני, להבדיל מההקשר האנטישמי, כן יטב לנו. איראן חייבת להיות בעיה של העולם ואנחנו צריכים להתנהג בהתאם למרות שזה בעיקר בעיה שלנו (כן יש סתירה בין הדברים ולפעמים צריך לדעת לחיות עם סתירות).

באשר לתקיפה מקדימה של איראן. אירן שונה מסוריה של 2007 ועיראק של 1982 בכך שהידע כולו מוכמן ומוטמע באיראן ונישען על סגל רחב של טכנאים ומדענים מקומיים. הפרויקטים בעיראק ובסוריה הופעלו על ידי טכנאים ומדענים זרים, צורפתים וצפון קוראנים מבלי שבעיראק ובסוריה הייה הידע והתשתית הטכנית והמדעית העצמאית להרים פרויקטים גרעיניים. לכן איראן, בניגוד לסוריה ועיראק יכולה להתאושש במהירות יחסית מכול רמה של השמדה ונזק שישראל יכולה לגרום לאיראן – כי יש לה את הידע המצטבר ואת הרצון. ברור שתקיפה ישראלית על מתקני הגרעין של איראן תחולל מאבק אזורי שיכלול ירי רקטות רחב היקף על ישראל, סעודיה ומתקני האנרגיה באזור ומשבר בין לאומי קשה שבו הרבה ימשיכו להאשים את ישראל בכול צרות העולם (גם אם בלב יישמחו לתקיפה עצמה). התקיפה יכולה להיות מוצדקת רק אם היא באמת תשים סוף לפרויקט הגרעיני האיראני גם נוכח הידע שכבר הצטבר באיראן עצמה – מה שנראה כמעט בלתי אפשרי. יתכן שמחורבות התקיפה הישראלית האפשרית יצוץ באיראן משטר מתון אבל הסבירות שהאירנים יפגעו בגאווה הלאומית שלהם ויתלכדו מאחורי המשטר שואף הנקם היא גבוהה ביותר.

אם תקיפה ישראלית לא תביא אלא לדחיה זמנית, אפילו של כמה שנים, בפרויקט הגרעיני האיראני, שלאחריו יקום באירן, בסבירות לא קטנה, משטר שואף נקם ושיש לו את ההצדקה המוסרית כי ישראל תקפה ראשונה, את השאיפה לעשות כן ולגמול לישראל וגם את היכולת כי אז בסופו של יום מצבנו יהיה גרוע הרבה יותר וזה כנראה התסריט היותר סביר. לכן, כפי שזה נראה כרגע, אין לישראל השפויה אופציה צבאית למכה מקדימה והמון סיבות לא לקפוץ בראש. יתכן שהחיים אם פצצה גרעינית איראנית ולצילההיא האופציה הכי סבירה בסופו של יום היה והמעצמות יכשלו

הוסף תגובה חדשה

CAPTCHA

משהו קטן לוודא שאינך רובוט. משתמשים רשומים מדלגים

ענה לשאלה / השלם את החסר

הנצפים ביותר

מאמרים נוספים מאת דני רשף