אימגו מגזין מאמרים

כתב עת בנושאי תרבות ותוכן

אל תדאג / אמיר אטיאס


תאריך פרסום קודם: 
20/02/2010
מחבר: 
עופרה מצוב-כהן

הדיבור הופך לשיר. השיר הוא דיבור-על "אל תדאג" של אמיר אטיאס/ ד"ר עופרה מצוב-כהן
[1]

בדיבור העכשווי, הפוסטמודרני, במודע ושלא במודע, הדיבור- שיח יום יומי, בצורתו של דיאלוג או מונולוג, במתכונת של תגובה אינטרנטית-יכול בהחלט להפוך לשיר.

כזהו שירו של אמיר אטיאס
אל תדאג שאף הולחן על –ידו ומבוצע על-ידו בלהקת "בית הבובות":

אל תחשוב לא הכל שחור

יכול להיות טוב

מה זה יעזור להיסגר בין קירות

תצא תראה אור יום

בחוץ הציפורים שרות ויפות

הכל

משחקים שלו

רק אני עם עצמי

ומה זה שווה אם אין עם מי

את כל זה לחוות אל תדאג, גם אתה תקבל פרח

גם באופק שלך יש ספינה

אל תדאג, גם אתה תקבל פרח

כמה נפלא שגם באופק שלך יש ספינה

השיר מושח לנמען נוכח, חבר או אדם קרוב לדובר השירי. הדובר מדבר אליו באופן בלתי אמצעי, פשוט וישיר. בינו לבין הנמען המדוכא, אין מחיצות וגם קודים של "שמירת מרחק" ואי–כניסה לגבולות עולמו של הנמען, אינם רלבנטיים. הדיבור הוא רצוף, נטול שהיות וסימני פסוק ולהוציא פסיק אחד (המופיע בהקשר מסוים) הטקסט נקרא ברצף אחד ארוך. האם הדובר שח לעצמו, הוא מוצף רגשית ומדבר ללא הפוגה? האם הוא מנהל שיחת אימון ביו לבינו כדי להרים את רוחו שלו?

*

הדובר פותח בהכללה קיצונית, בה הוא משתמש בצבע "שחור" המציין סוף, גולל שנסתם שאין אפשרות לפותחו. בשימוש בצבע השחור הוא דווקא מבקש לעודד את הנמען: לא הכל שחור" ומוסיף "יכול להיות טוב". גם התקווה נאמרת באופן ריאלי, מפוכח. הדובר אינו מבקש להשלות את הנמען, שמצבו ירוד ממילא, ולכן אינו משתמש בסופרלטיבים כמו נהדר/מעולה/אחלה.

הוא משתמש בפראזה יום יומית, מוכרת "מה זה יעזור" ומההמשך אנו למדים על נמען מסתגר, שאינו יוצא את גבולות חדרו, אינו מקיים אינטראקציות עם סביבתו.

הוא ממשיך בדברי העידוד, ומכוון את הנמען להפעלה פרקטית קונקרטית: "תצא תראה אור יום", השימוש הבלתי קונבנציונאלי מבחינה תחבירית בשני פעלים רצופים, מחזק את התחושה כי הדובר מבקש לסייע לנמען עקב בצד אגודל, ומחזק את ההנחה כי הנמען חסר אונים ופסיבי והדרכתו של הדובר, המפעילה אותו, נחוצה ומתבקשת.

בדברי העידוד אין משום תגלית, בצאתו מחדרו, לא יגלה הנמען מראות חדשים שאינו מכיר. נהפוך הוא: הוא יראה "אור יום", אור טריוויאלי, חלק ממשחק מחזורי קבוע של היום והלילה, של האור והשחור.

בנוסף, יראה בחוץ "ציפורים שרות ויפות", מראה שאין באנלי ממנו, וודאי שהנמען היה חשוף אליו ומכירו כחלק מראות השגרה, כאלמנט מנוף סביבתי שלרוב אין מתייחסים אליו. הציפורים דומיננטיות ומשרות מראה אסתטי, הן יפות והן שרות. כלומר, הדובר מבקש להעיר את חושיו הבסיסיים של הנמען המדוכדך, כדי שיראה וכדי שישמע. מסתבר שגם לחושים הטבעיים יש צורך בהכוונה, בחידודם של האינסטינקטים הכבויים.

הפנייתו של הדובר אל המראה הזה, הצפייה בציפורים "שרות ויפות" והאזנה להן היא חכמה והדרגתית: בשלב ההתחלתי, הוא מבקש למעשה את המינימום הפיסיולוגי הנדרש מהנמען השפוף.

מדברי העידוד עובר הנמען לאמירה תלושת קונטקסט תחבירי לכאורה:

הכל

משחקים שלו

למי מתכוון הדובר? האם למשחקים של יישות –עליונה ? האם מראות הטבע הם כלי משחק תרפויטי "שלו", של האלוהים, כדי לעודד אדם מדוכא ושחוח?

או שמא יש לראות באמירה זו את דיבורו של הנמען העונה לחברו
הכל/ משחקים שלו ומכוון להתעוררות מצידו, אמנם במצב-רוח מאשים, המסית את כובד האחריות למצבו ממנו אל ישות אחרת, גדולה ממנו. אם כך, אפשר לראות בדבריו גם הצטדקות ודברי התנצלות, בבחינת "איני אשם במצבי...
הכל/ משחקים שלו.

נראה כי אמירה כללית זו, המסיתה את האחריות מהסובייקט אל העל-אנושי מזרימה בנמען כוחות והוא ממשיך לתאר את מצבו ומלין:

רק אני עם עצמי

ומה זה שווה אם אין עם מי

את כל זה לחוות

בלשון ישירה וכנה, בשפה עממית, מודה הנמען בבדידותו. לטענתו, מראות נוף מיוחדים כמו ציפורים שרות ויפות, הם מראות שיש לחלוק עם אדם נוסף "ומה זה שווה אם אין ..."

והדובר אינו מרפה וממשיך בדברי העידוד, ושוב כמיטב המסורת הפוסטמודרנית, משתמש במטפורות שחוקות "פרח" ,
, גם אתה תקבל פרח.

קבלת פרח מסובייקט אחר היא מחווה של תשומת –לב, מחווה של רצון טוב, של אהבה, של רצון ליצירתו של קשר.

מכאן ממשיך הדובר לדברי עידוד מטפוריים נוספים, ופעם הוא משתמש בספינה המשייטת בים על רקע אופק.

גם באופק שלך יש ספינה

אל תדאג, גם אתה תקבל פרח

כמה נפלא שגם באופק שלך יש ספינה

"האופק שלך" הוא האופק של הנמען, האופק הפילוסופי שעליו דיבר האנס גיאורג , כסך מטעניו התרבותיים והרגשיים של הסובייקט, של הנמען והמוען במקרה זה. גם בחייו של הנמען המדוכדך יש סיכוי, שאין לדעת מה הוא מכיל, האם זו ספינת שודדים, ספינת תענוגות , או שמא ספינת דייגים עמלים השבים מליל עבודה מפרך, שכמוה מתבקש הנמען להתאמץ כדי לראות את הפירות שיניבו מאמציו. האופק הוא גם מטפורה שחוקה לתקווה, הוא רחוק-קרוב, מתעתע, נוגע לא נוגע בשמיים הנשגבים ו/או בים, מטפורה מתבקשת נוספת, המובלעת בתוך המטפורה המורחבת השבלונית שמצייר הדובר.

"כמה נפלא", מסיים הדובר את דבריו בביטוי לשוני נשגב אך שבלוני של הגזמה, מברך על הקיים אצל הנמען, מתפעל מן העובדה הבנאלית כי
שגם באופק שלך יש ספינה.

במצב שבו רוחו של הנמען שפופה אין מקום ללשון גבוהה וחתרנית. הדובר החכם, ויש להניח שחכמתו באה לו כבעל ניסיון, מיטיב להשתמש בלשון רזה, מדוברת,ישירה ולא מתוחכמת שפתו היא כמעט סלנג. אם יעשה אחרת-ייאבד את הקשר עם הנמען, והרי הראייה להצלחתו היא בקיטוע החל באמצע דבריו בו מודיע לו הנמען

רק אני עם עצמי

ומה זה שווה אם אין עם מי

את כל זה לחוות
.

תגובתו של החבר, באמצעם של דברי העידוד הם משוב מצוין לדובר, הממשיך את דבריו ומרומם למטפורה המורחבת, שאף שהיא שבלונית, היא מצליחה לרגש ואולי אף לרפא את הנפש הדואבת של הנמען.

[1] הכותבת היא חוקרת ספרות ותרבות ישראלית, מרצה במרכז האוניברסיטאי אריאל בשומרון.

תגובות

לד"ר עופרה מצוב-כהן

תודה על שהבאת את השיר היפה בליווי ניתוחך המרתק. בזכות מאמרך התוודעתי אל השיר ואל הלהקה בית הבובות.
בנוסף רציתי להסב את לבך לעובדה שבאתר שירונט לא כתוב
הכול משחקים שלו
אלא
הכול משחקים של אור

כיף שיש אנשים כמוך

תודה רבה על הניתוח של השיר, שמעתי אותו בנסיעה והחלטתי לחפש את משמעות השיר. הייתי בספק גדול אם אמצא משהו ולפתע נגליתי לניתוח המדהים הזה.
תודה תודה תודה! עשית לי את היום:)

הוסף תגובה חדשה

CAPTCHA

משהו קטן לוודא שאינך רובוט. משתמשים רשומים מדלגים

ענה לשאלה / השלם את החסר

הנצפים ביותר

מאמרים נוספים מאת עופרה מצוב-כהן