אימגו מגזין מאמרים

כתב עת בנושאי תרבות ותוכן

שלום סורי שאי אפשר לסרב לו


תאריך פרסום קודם: 
20/02/2010
מחבר: 
שמעון מנדס

מאז שנודע ברבים שממשלת אולמרט מנהלת שיחות קירבה (proximity talks) עם הסורים באנקרה, העיתונות מחד ופוליטיקאים מאידך מרבים לדבר על הצורך במו"מ לשלום עם הסורים. יש כאלה המצדדים בשיחות עקיפות, ויש כאלה המצדדים בשחיות ישירות - העיקר להשיג שלום עם הסורים. וכמובן שכולם מדברים כל הזמן על ה"מחיר" שהוא ידוע. מאחר שהקול הקובע שהמחיר הוא ידוע הוא קול אמפטי, וכל שלושת הפוליטיקאים המובילים מצדדים במחיר, אביא לכם כאן רעיון בהקשר זה, שהועלה לפני כשלושים שנה.

בשנת 1983 אם אינני טועה, כאשר אהוד ברק שרת בתפקיד ראש אמ"ן, בוקר אחד הוא יצא באזהרה כי יש להיזהר מפני מלחמת פתע מצד הסורים. איש לא ידע מה היתה סיבת האזהרה, כי בתקשורת לא היו שום אינדיקציות כאלה, וגם לא הכרזות מלחמתיות מצד גורמים סורים. גם לא היתה תזוזת כוחות סורית, ומכאן שגם לא היו שום תמרונים צבאיים שירמזו על פעולה צבאית כזו או אחרת מצד הסורים. אזהרתו של ברק נראתה מאד תמוהה. הדבר היחידי שיכול להצביע ההתרעה הזו, אולי יחידת ההאזנות של אמ"ן עלתה על שדר עם גוון מלחמתי, שלא נודע בציבור.

בימים ההם שרתתי בתפקיד קצין קישור לצבא הערבי הירדני. ומאחר שגבולנו עם ירדן השתרע מאל-חמה בצפון ועד אילת בדרום, מכאן שהיתה לי נגיעה בשלושת הפקודים של צה"ל. באותו פרק זמן אלוף פקוד הצפון היה האלוף אורי אור. היתה בינינו היכרות מהתקופה שהיה אלוף פקוד מרכז. ולכן ישבתי וכתבתי לו נייר עמדה ביחס למצב עם הסורים. מעין איפכא מסתברא לאזהרה המלחמתית של ראש אמ"ן.

באותם ימים, לרעיון הירידה מרמת הגולן היתה התנגדות כמעט מוחלטת בציבוריות הישראלית. מאחר שכבר הוכחנו את עצמנו שבנושא השלום, אין לנו את אותו הנסיון כמו בנושא המלחמה; ומאחר שאזהרתו של ראש אמ"ן אז נראתה לי תמוהה, החלטתי להציב תמרור אזהרה על הכביש שעוטף את הכנרת ממזרח, ולהביאו לידיעתו של אלוף פקוד צפון. כדי להאיר היטב את הסוגיה אזכיר כאן את הפרובלמטיקה שלנו בגבול הצפון לפני 1967.בימים הרחוקים ההם היו לנו ארבעה גבולות עם הסורים: הגבול הבינלאומי; גבול שביתת הנשק; גבול המרעה וגבול העיבוד החקלאי. בנוסף על כל אלה הסורים עשו בצפון מזרח הכנרת ככל העולה על רוחם. משל הכנרת היתה ברבונותם. ולא היא.

נייר העמדה שלי לאלוף פקוד צפון היה קצר ביותר, ותמציתו היתה שאלה אחת: האם אנו מוכנים למתקפת פתע של שלום מצד סוריה ? והתרחיש שהצגתי היה כזה. נשיא סוריה, חאפז אל-אסד (אסד האב), מזמין את עצמו לבקור רשמי בפריז. שם הוא מגלה את תכניתו לנשיא הצרפתי (בדומה לביקור סאדאת ברומניה אצל צ'אוצ'סקו). לאחר מכן נשיא צרפת פורש את חסותו על הרעיון, ומארגן לנשיא הסורי מסיבת עיתונאים גדולה בארמון ה"אליזה". וחאפז אל-אסד מצהיר קבל עם ועולם:

"אני מוכן לעשות שלום עם ישראל, ואני אף מוכן לשלם עבורו את המחיר. בניגוד לנשיא סאדאת שלא וויתר על אף שעל, אני אהיה יותר טוב ממנו. אני מציע לישראל גם שלום וגם שטחים. כדי למנוע מריבות עתידיות בינינו על המים והדיג בכנרת, אני מוכן לוותר על כל השטח ממזרח לכנרת. הגבול בין סוריה לבין ישראל יעבור למרגלות רכס ההרים, כך שכל המישור יועבר לריבונות ישראלית.

אבל זה יחייב את ישראל לרדת מכל רמת הגולן."

בהצהרה כזו אסד בא חשבון עם סאדאת, שגייס אותו למלחמה באוקטובר 1973, ולאחר מכן זנח את אותו בהסכם שלום נפרד עם ישראל. ומול הצהרה כזו ישראל תעמוד עם המכנסים למטה, כאשר כל העולם יתן את תמיכתו להצעה הסורית. המסמך הסתיים בשאלה: האם אנו מוכנים למתקפה כזו ?

מאז ועד היום לא נתתי פומבי לרעיון המובע במסמך, מחשש שהרעיון יגיע לשלטונות סוריה בדרך זו או אחרת, והם עלולים לאמץ אותו. היום אני מביע אותו בפעם הראשונה בפרהסיה. כי היום כל המנהיגות הישראלית כבר הסכינה עם הרעיון שיש לעשות הסכם עם הסורים - והמחיר הוא רמת הגולן. הנסיון מראה כי העקשנות הערבית משתלמת להם, וזה לא חשוב כמה זמן זה יקח. הם מתעקשים ואנחנו מוותרים. אצלנו פוחדים להתעקש. הם מתעקשים ואנחנו חייבים להראות לעולם, ולחלק מעצמנו, שאנחנו יצירתיים. בכל פעם שנגיע לאיזה שהוא מכשול אנחנו נדע איך לוותר על מנת לעקוף אותו.

אישית, הייתי ונותרתי נגד הירידה מרמת הגולן משתי סיבות. הראשונה ביטחונית, והשניה בעיית המים. בשנים האחרונות התורכים הרימו סכר ענק על נהר הפרת, שיצר להם אגם גדול שהגדיל להם את רזרבות המים בצורה מדהימה. אבל התוצאה היא שתורכיה יבשה את הנהר לסורים. ולאלה יש היום מחסור גדול במים. זו הסיבה שהתורכים רוצים לתווך בינינו, כדי שיוכלו ללחוץ עלינו לחזור לגבולות 1967, על מנת שהסורים יגיעו חזרה לכנרת, ויוכלו לשאוב ממנה. התורכים גם רוצים להעניק את רמת הגולן לסורים כפיצוי על חבל הטאי שהם לקחו להם בראשית מלחמת העולם השניה.

אכן זו הצעת שלום סורית שאי אפשר יהיה לסרב לה. אבל נשאלת השאלה האם מועילה לישראל בטוח הארוך. אני סבור שלא. הסורים היו ברוגז עם התורכים 60 שנה, על כך שהתורכים לקחו להם את חבל הטאי (אלכסנדרטה) הפורה. זה לא הפריע לתורכים כלל וכלל לא. סוריה היא מצורעת בעיני מדינות ערב בגלל קשריה החמים עם אירן. כך ששלום אתה לא ישנה דבר. מה גם שרעיון "המזרח התיכון החדש" של הנשיא שמעון פרס הבהיל את מדינות ערב.

הוסף תגובה חדשה

CAPTCHA

משהו קטן לוודא שאינך רובוט. משתמשים רשומים מדלגים

ענה לשאלה / השלם את החסר

הנצפים ביותר

מאמרים נוספים מאת שמעון מנדס