אימגו מגזין מאמרים

כתב עת בנושאי תרבות ותוכן

מכתב גלוי לאנשים מאמינים


התמונה של צביאל רופא
תאריך פרסום קודם: 
18/02/2010
מחבר: 
צביאל רופא

מכתב גלוי לאנשים מאמינים שאותם אני מעריך ואוהב מאוד:

בזמנו, פרסמתי באתר זה את הפרק החמישי מספרי "מישהו מטפל בך" . הפרק מתאר גם את ההשתלשלות הקוגניטיבית במהלך הנפשי הרוגש והסוער שהתרחש בשנת 1993. מאז, עברו הרבה מים בירדן ורגשותיי ומחשבותיי, אפילו בעיתות חולי ותנודות, עברו תמורה משמעותית.

לכן... לפני שתתחילו לדאוג לי, אנא הירגעו, כי כבר שנים רבות לא הרגשתי שבא אני להושיע או אפילו להיות נושא כליו הזוטר ביותר של משיח כלשהו. היום, יותר מתמיד, אני רואה מחשבות חולניות שכאלה כהבל ורעות רוח ובייחוד לנוכח המציאות הישראלית הקשה, שעוברת תהליך של התרוקנות מואצת מערכיה ההומאניים. בהמשך הדברים האלה, תיווכחו שבמציאות השוררת בימינו גם איני רואה כל אפשרות להופעתו של שליח אלוהים כלשהו. ואולי גישתי ועמדתי היא כזו, דווקא מפני שבעבר הייתי חזק בפנים הסרט הזה יותר מפעם אחת במהלך האפיזודות המאניות רבות העוצמה. למעשה, כיום, בעד שום הון שבעולם לא הייתי מוכן להיות בתפקיד תובעני מסוכן, וכפוי טובה שכזה אפילו בקולנוע.

מלבד כל זאת, גם לי עצמי ממש אין שום מושג איזו דמות צריך ללבוש משיח צדקנו, אבל מצאתי - בספר הקדוש ביותר, המודפס ביותר, והמצליח ביותר בתולדות האנושות - את התיאור המפורט של מי שאמור לגאול אותנו מייסורינו. תיאור – שידוע לי שניתנו לו פרשנויות שונות, ובין היתר גם פרשנות מרכזית אשר גורסת שהפסוקים האלה מתארים את דמותו של המשיח על פי ספר הספרים. שימו לב בייחוד לתיאור דמותו בפסוקים ב'-ט' המגיעים לשיאם בפסוק ג':

ספר ישעיה פרק נג

(א) מִי הֶאֱמִין לִשְׁמֻעָתֵנוּ וּזְרוֹעַ יְהֹוָה עַל מִי נִגְלָתָה:

(ב) וַיַּעַל כַּיּוֹנֵק לְפָנָיו וְכַשֹּׁרֶשׁ מֵאֶרֶץ צִיָּה לֹא תֹאַר לוֹ וְלֹא הָדָר וְנִרְאֵהוּ וְלֹא מַרְאֶה וְנֶחְמְדֵהוּ:

(ג) נִבְזֶה וַחֲדַל אִישִׁים אִישׁ מַכְאֹבוֹת וִידוּעַ חֹלִי וּכְמַסְתֵּר פָּנִים מִמֶּנּוּ נִבְזֶה וְלֹא חֲשַׁבְנֻהוּ:

(ד) אָכֵן חֳלָיֵנוּ הוּא נָשָׂא וּמַכְאֹבֵינוּ סְבָלָם וַאֲנַחְנוּ חֲשַׁבְנֻהוּ נָגוּעַ מֻכֵּה אֱלֹהִים וּמְעֻנֶּה:

(ה) וְהוּא מְחֹלָל מִפְּשָׁעֵנוּ מְדֻכָּא מֵעֲוֹנֹתֵינוּ מוּסַר שְׁלוֹמֵנוּ עָלָיו וּבַחֲבֻרָתוֹ נִרְפָּא לָנוּ:

(ו) כֻּלָּנוּ כַּצֹּאן תָּעִינוּ אִישׁ לְדַרְכּוֹ פָּנִינוּ וַיהֹוָה הִפְגִּיעַ בּוֹ אֵת עֲוֹן כֻּלָּנוּ:

(ז) נִגַּשׂ וְהוּא נַעֲנֶה וְלֹא יִפְתַּח פִּיו כַּשֶּׂה לַטֶּבַח יוּבָל וּכְרָחֵל לִפְנֵי גֹזְזֶיהָ נֶאֱלָמָה וְלֹא יִפְתַּח פִּיו:

(ח) מֵעֹצֶר וּמִמִּשְׁפָּט לֻקָּח וְאֶת דּוֹרוֹ מִי יְשׂוֹחֵחַ כִּי נִגְזַר מֵאֶרֶץ חַיִּים מִפֶּשַׁע עַמִּי נֶגַע לָמוֹ:

(ט) וַיִּתֵּן אֶת רְשָׁעִים קִבְרוֹ וְאֶת עָשִׁיר בְּמֹתָיו עַל לֹא חָמָס עָשָׂה וְלֹא מִרְמָה בְּפִיו:

(י) וַיהֹוָה חָפֵץ דַּכְּאוֹ הֶחֱלִי אִם תָּשִׂים אָשָׁם נַפְשׁוֹ יִרְאֶה זֶרַע יַאֲרִיךְ יָמִים וְחֵפֶץ יְהֹוָה בְּיָדוֹ יִצְלָח:

(יא) מֵעֲמַל נַפְשׁוֹ יִרְאֶה יִשְׂבָּע בְּדַעְתּוֹ יַצְדִּיק צַדִּיק עַבְדִּי לָרַבִּים וַעֲוֹנֹתָם הוּא יִסְבֹּל:

(יב) לָכֵן אֲחַלֶּק לוֹ בָרַבִּים וְאֶת עֲצוּמִים יְחַלֵּק שָׁלָל תַּחַת אֲשֶׁר הֶעֱרָה לַמָּוֶת נַפְשׁוֹ וְאֶת פֹּשְׁעִים נִמְנָה וְהוּא חֵטְא רַבִּים נָשָׂא וְלַפֹּשְׁעִים יַפְגִּיעַ:

וכמובן, שמי שאינו אדם מאמין, פטור מלתת הסבר לקטע התנ"כי הזה. אך כלפי אלו המאמינים נשאלת שאלה מהותית: האם אתם ערוכים פסיכולוגית וחברתית לקבל ולאפשר לאדם שכזה תיאורו להופיע ולהושיע אתכם? האם אתם מעלים בדעתכם, שעל פי פירוש מרכזי שכזה לנבואת הנביא ישעיהו, המשיח דומה בתחילת דרכו יותר להומלס מאשר לאולמרט? או שאולי כמו בפסוק ג' אתם במצב של "לא חשבנוהו" - שזה בסדר, אבל בשלב כלשהו תצטרכו להתפכח או לאבד את גואלכם במו ידיכם אם לא תתעשתו. כי אם לא תתחילו להרגיש קצת את מצוקת החלכאים ולהחשיב קצת את עלובי החיים, לא תהיו בשלים לבואו הנכסף. ולו, המוכה החולה הכואב והאומלל, לא יהיה שום צ`אנס להתגלות על ידכם ולממש את ייעודו האלוהי.

ואפרופו בואו של המושיע על פי אמונת המאמינים, קיימת בימינו בעיה שלא הייתה קיימת בעולם העתיק: פסיכיאטר מחוזי הוא האיש אשר אמור "להגן על החברה" מפני משיחים למיניהם והמחלקה הסגורה מחכה בפינה לכל מי שברצינות, או אף מתוך קלות דעת ובצחוק, יכריז על עצמו כמשיח האל. האם, אליבא האדם המאמין, סביר שמאן דהו העונה לתיאור דלעיל יצליח לעבור את המשוכות הגבוהות של החברה הישראלית בת זמננו?

תמהני...

תגובות

צביאל היקר!

"ישנה אמירה (מהתנ"ך, נדמה לי) שאומרת: "ברצות ה' דרכי איש גם אויביו ישלים עמו" ואם הקב"ה החליט שהגואל יהיה איש מדוכא וידוע חולי, אז שום דבר מדרכי חשיבתם של בני האדם לא ימנע ממנו לפלס דרכו.
הנה גם משה רבינו ע"ה היה "כבד פה וכבד לשון", (שמעתי שזה לא גמגום, אלא אי יכולת להציע דברים בצורה פשוטה וקולחת, אלא בצורה "כבדה") והוא אמר על עצמו לא היה "לא איש דברים אנוכי" ובכ"ז הוא זה שגאל את ישראל ממצרים.
ואמרו חז"ל שגאולה אחרונה תהיה דומה לגאולה ראשונה.
בודאי שחובה לכבד כל אדם, גם אלה שנראים"עלובים ומסכנים".
וסיפור קטן שקראתי על הולדתו של הבעש"ט:
אביו רבי אלעזר היה איש צדיק וגם עשיר, אך לא היו להם ילדים.
הוא קיים ככל יכולתו את מצוות הכנסת אורחים.
פעם אחת שמע נקישה בדלת, בפתחו את הדלת ראה לפניו אדם לבוש בלויי סחבות וגם מנעליו היו קרועות ומלאות בוץ.
האיש ביקש להתארח לזמן מה אצלו.
רבי אלעזר הכניסו לבית המפואר אשר שטיחים כיסו את רצפתו, והאורח לא התחשב לא בשטיחים ולא במצעים.
נכנס עם הלכלוך והבוץ להכל אתמלא בוץ ורפש.
רבי אלעזר כיבדו האכילו והשקהו בצורה כנה ואמיתית, ומבלי להעיר לו דבר על "חוסר הנימוס" שלו.
כשרצה האיש ללכת לדרכו אחרי כמה ימי אירוח בצורה מאוד מכובדת, אמר האיש לרבי אלעזר שלמעשה הוא נשלח לנסותו אם הוא ראוי לבן שיזכה לנשמה גבוהה מאוד.
ועכשיו משעמד בנסיון, ייוולד לו בן כעבור שנה ויקרא שמו "ישראל", הוא הבעש"ט הקדוש, וכך היה.
ואת יתר הסיפור אפשר לקרוא בספרים המספרים על הבעש"ט.
אז הנה כי כן שכיבוד האדם באשר הוא, גם אם הוא נראה איש מוזנח ביותר, זו מעלה מאוד גכדולה כי לך תדע מי זה האיש הזה באמת.

הוסף תגובה חדשה

CAPTCHA

משהו קטן לוודא שאינך רובוט. משתמשים רשומים מדלגים

ענה לשאלה / השלם את החסר