אימגו מגזין מאמרים

כתב עת בנושאי תרבות ותוכן

האינטרנט כתקשורת חלופית לנוכח קריסת כוהני הדפוס


תאריך פרסום קודם: 
27/01/2010
מחבר: 
הרצל ובלפור חקק

במאה החמש עשרה אירעה המהפכה המשמעותית ביותר בתולדות האדם, עם המצאת מכונת הדפוס על ידי יוהאן גוטנברג ב-1453. עד אז הייתה הפצת המידע נתונה בידיהם של כוהני המידע: ראשי מדינות, ראשי ערים, ראשי כפרים ואנשי דת. הם אלה שיכולים היו להחליט אלו ספרים יועתקו ויופצו ואיזה מידע יועבר לציבור. כידוע מלאכת ההעתקה של ספרים הייתה יקרה. האוכלוסייה ברובה הייתה ללא מיומנות של קריאה וכתיבה והייתה תלויה בכוהני המידע. המהפכה של גוטנברג יצרה זעזוע של הכללים הישנים, ומרגע שהמידע היה נגיש וקל להפצה גדל הצורך לדעת ולהשיג מידע ללא תלות בסוכני מידע למיניהם.

איך כל זה התחיל?

המהפכה של האינטרנט משולה להמצאת הדפוס מחדש. הכול קרה כמובן בצורה מקרית, ותמיד טוב לזכור איך הכול התחיל: ב-1969 הקים משרד ההגנה האמריקאי רשת תקשורת מחשבים נסיונית של אתרים צבאיים אמריקאים. כעבור זמן הרשת שנוצרה (Arpanet) שימשה את האוניברסיטאות בארה"ב, שגם הם הקימו רשת תקשורת. עם הזמן כל המחוברים למחשב עברו לעבוד החל מ-1983 לפי פרוטוקול אחד וכך נולד האינטרנט...בשנות התשעים נכנסו גם גופים פרטיים ומסחריים לרשת האינטרנט, ונפתחה הדלת גם בפני אנשים פרטיים. תחילה זה נראה לכולנו כסיפור ביזארי של קבוצה קטנה שמדברת בינה לבין עצמה. אך התהליך הואץ, וכמובן גם הציבור הישראלי התחבר לזה, ומאז הכול היסטוריה. מי שאינו מחובר לתרבות הדיגיטלית, נותר מחוץ לחללית. לא פלא, שיש המכנים את מי שנותר ללא התרבות הדיגיטלית – "עגלון בחללית".

אפשר לומר שהיו מי שחזו את מהפכת האינטרנט עשרות שנים קודם לכן:

בספרו של ג'ורג' אורוול "1984" שנכתב בשנת 1949, כבר ראינו כיצד מסכי טלוויזיה מעבירים מידע על כל פני שעות היממה, ואצל אורוול מדובר בשטיפת מוח, תוך שימוש בטכניקות אינטראקטיביות. החזון שם מבעית: התקשורת חודרת ממש לחייהם של הצופים. כשמשווים זאת לפחד מן האינטרנט בעיתונות החרדית, אולי מבינים מה הכוח של התקשורת והאינטרנט...

אורוול לא היה היחיד. אלדוס האקסלי, פרסם ב-1932 את נבואותיו ואפשר לראות בכתביו חיזוי של הגלובליזציה: בספרו "עולם חדש מופלא" כבר ניתן למצוא כיצד תקשורת שמקהה את החושים משתלטת על האנושות, כיצד שידורי פרסומות מתעתעים בחשיבה האנושית, בטכניקות שגורמות לאדם להפסיק לחשוב.

היה מי שטבע בעבר את המושג "קללת הברכה". וגם כיום בתופעת האינטרנט – חשוב לדעת לראות את הסייגים, הסכנות – כיצד לצרוך תקשורת זו בצורה מבוקרת ונכונה. זה בעיקר חשוב כשאנו מדברים על חינוך הדור הצעיר.

תמיד יש פחד שתקשורת דרך צגי מחשב ומסכים תגיע לכל מקום ותגרום לשליטה מרחוק בהמונים – וראינו זאת ביצירתו של פריץ לאנג, "מטרופוליס" – ומדובר בקולנוע שנוצר לפני 83 שנים!

מה קרה לאחר שהסכר נפרץ?

אורוול והחוזים שחורות אכן ידעו שההצפה תגיע לכל בית, וכשהאינטרנט פרץ, עלו הנחלים על גדותיהם, ונשאר רק לראות כיצד אנו מצליחים לשמור על הגבולות ולדעת להוציא מתוק מן העז...

מרגע שהאינטרנט הציף את הכפר הגלובאלי, דומה היה שהסכר נפרץ. שטחים לאתרים (דומיינים) הוצעו לצרכנים, והטפטוף הפך לסמבטיון שעלה על גדותיו. מאז הגאות אינה פוסקת. כניסת האינטרנט לתרבותנו שינתה את כללי המשחק הישנים, ומהפכת המידע אכן עברה מפנה בדומה למהפכה הגוטנברגית. בהדרגה היה האינטרנט לארץ האפשרויות הבלתי מוגבלות, והוא מציע היום תחומי תוכן רבים ומגוונים. אתרי תוכן מוקמים כל הזמן, ולא פלא שכל מי שמקים אתר תוכן חדש או אתר שיווקי זקוק לאנשי תוכן, כדי לתפוס מקום טוב באמצע במרחב האינסופי של האינטרנט.

פריצת האינטרנט לחיינו שמה קץ לשליטתם של כוהני המידע הישנים של העיתונות המודפסת. תקופה ארוכה חשו רבים בציבור מחנק לנוכח המצור ששמו כוהני המידע: הם אלה שקבעו איזה מידע יימסר, איך יימסר המידע ואילו דעות תובענה בתקשורת הכתובה. לכל עיתון היו בעלי חזקה והם נחשבו "בעלי הדעה". הם אלו שהביעו דעות וכולם השכימו קום לקרוא מה אמרו היום "בעלי הטורים" הממונים על החשיבה של כולנו. האינטרנט יצר עם הזמן רשת תקשורת חלופית פתוחה לכולם. הפלוראליזם הרב יצר איום על כוהני הדפוס.

אך לא רק עליהם. הוא יצר איום גם על קבוצות קטנות שהנחילו עד כה את המידע הקבוצתי דרך עיתונים קהילתיים, והם חשו מאוימים שאנשי הקהילה מותרים גם הם לבוא בקהל צרכני התרבות הדיגיטלית והם מקבלים את המידע ללא תיווך של כוהני הקהילה. מי שמטייל בשכונת "מאה שערים" בירושלים נתקל לא אחת בפשקוילים הקוראים להחרים את האינטרנט. בפועל, מוטב גם להם לרתום את הכלי החדש להפצת המסרים הקהילתיים, כי המלחמה בחללית החדשה קשה למימוש.

פריצת הסכרים אכן גרמה לפחד, שכן היא מאיימת על חברות שמטבען בנויות על הרצון לשמור על בני הקהילה שלהם, על ערכיהם, על הקודים המיוחדים להם: החברה החרדית הבינה די מהר שיש כאן סכנה.

פשקויל-נגד-האינטרנט-צילום הרצל חקק

קראו, למשל, בעיתונות החרדית את המאמרים הרבים הנכתבים היום להחרמת האינטרנט, ובחלק מן המאמרים הוא מוצג כשטן. ב"המודיע" מיום ששי, 22 בינואר 2010, ז' בשבט, מוצג האינטרנט כ"תקשורת טמאה", כפריצה של גדרות. לכותב המאמר, יצחק מתתיהו טננבוים, ברור שיש אנשי תקשורת חרדיים הנזקקים לאינטרנט כדי למלא את תפקידם, להתעדכן, להגיב – ולכן הוא כותב: "הנחיצות והצורך וההכרחיות לתקשר אלקטרונית באמצעות המחשב לצורכי פרנסה הוא עניין שגם על כך עמדו רבותינו שליט"א. ההתפתחויות הטכנולוגיות עורכות מרוץ עם הזמן, והן עלולות לגרור את הצריך לעסקיו לשאול תחתית, רחמנא יצילנו. תקשורת אינטרנטית בבית או בעבודה היא מושכת וגוררת את הנזקק לה למחוזות גיהינומיים...יש להודיע למי שלצורך פרנסתו אין לו כל ברירה ואפשרות אחרת, שעליו לשאול מורה הוראה המתמצא בנושא ולהתחבר לרשת מידע והעברת המסוננת והחסומה מכל רע"...

פשקויל-נגד-האינטרנט-צילום הרצל חקק האם האינטרנט יפרוץ גם את גבולות הספר והכתב?

לנו כסופרים ומשוררים יש,כמובן, איום מסוים בהפצת הספרות דרך האינטרנט, כי תמיד קיים החשש שהספר הכתוב נמצא בסכנה (גם כיום מאיים על כולנו ה"נט בוק",

וגם ה- ebook ואנו מקווים שהספר הכתוב וה"נט בוק" יעמדו זה לצד זה).

אבל צריך לראות את הברכה באותו מעיין מתגבר: מדובר הרי בנתיבי רוח שנוספים לנתיבים הקיימים, וכמי שאמורים לברך על כל הפריה מחשבתית ויצירתית, צריך לראות את השפע ולדעת כיצד למצוא בו את הטוב והמועיל.

לטעמנו, צריך לראות את הברכה באינטרנט כתקשורת אלטרנטיבית: יוצרים רבים בכל תחומי האמנות שהודרו מן השיח הציבורי, השתלבו בתוך אתרי האינטרנט ועם הזמן פרצו לתודעה הציבורית, ללא תלות בכוהני הדפוס. היו מי שלגלגו בתחילה שהיוצרים המפרסמים בבימות האמנות באינטרנט אינם עוברים בהכרח את המסננת של הטעם הטוב, אך המציאות הוכיחה שקהל הקוראים הוא המסננת הטובה ביותר, ומבחן הזמן קובע אלו יוצרות שורדות ואלו יוצרות טובעות בתהום הנשייה. האינטרנט התברר ככלי מחזיק ברכה כיוון שמאז לידתו הוא נותן סיכוי לכל יוצר להיכנס להייד פארק הציבורי ולעמוד למבחן הציבור. כוהני הדפוס ששלטו בעיתונות טרם שנות התשעים חסמו בקלות יוצרים שלא היו לטעמם, והתברר לא פעם שהיו גם מפגשים של בעלי דעה בעיתונים שונים שתיאמו יחד את מי לקדם ואת מי למחוק מן המפה. האינטרנט שם קץ לטרור התרבותי הזה ולמונופול של כוהני הדפוס.

ובכל זאת אין טוב בלא רע: כניסת אתרי תוכן רבים לאינטרנט יצרה לפעמים זילות של מסירת המידע ולא פעם לקו האתרים במסירת מידע מניפולטיבי. מכאן מתבקשת קריאה לכל אתרי התוכן באינטרנט לשמור על כתיבה נקייה ובדוקה, להישען על כותבים אמינים ולשמור על האתיקה העיתונאית של העיתונות המודפסת, שבה הם רוצים לנגוס. קיימת גם הסכנה של התגובנים (הטוקבקיסטים), שמפרים כל כלל ובחסות האנונימיות מסכנים את המרחב האינטרנטי. על אתרי התוכן לשמור על אותם כללים של עיתונות ביקורתית שמוסרת מידע בדוק ולא נגוע. על האתרים המסייעים לאתרי התוכן גם הם לראות עצמם שליחים. כולנו, כל הכותבים באינטרנט, חייבים לראות עצמנו נושאי שליחות חברתית להקים תקשורת אלטרנטיבית אמיתית שתהיה בת תחרות אמיתית לעיתונות הכתובה. יש להנחיל את המידע באמת וביושרה על אף שמטרת התוכן היא גם עבור קידום אתרים בגוגל ובמנועי החיפוש.. כדי שעכבר המחשב יוביל לשינוי משמעותי בהפצת המידע, חשוב שאתרי התוכן ישמרו על מהימנות ולו כדי לשמור על שמו הטוב של העכבר...

החששות שהובעו בכתבי אורוול ובסרטים העתידניים שדיברו על זילות המבע האנושי, על טכניקות של שטיפת מוח, היפנוט המונים, הטפשה מתמדת של החומר הכתוב וההבעה האנושית, החששות האלה החלו להפוך למציאות.

הכפר הגלובאלי – הסכנה והברכה

באנו לומר דברים בשבח האינטרנט, אך עלינו לומר גם דברי ביקורת כלפי המציאות הוירטואלית שכולנו חיים בה: נכון, יש חשש שהמציאות הווירטואלית תמוסס ערכים אנושיים, תסחף אותנו להישאב לעולמות תוכן גלובליים תוך איבוד הייחודי לנו, תוך התרחקות מן החברה האינטימית והחברות האמיתית. עלינו להיות מודעים לטוב ולרע, ולדעת לשמור על גבולות ועל חיזוק הערכים האנושיים: על שמירת כל הטוב שנוצר בחברה לפני עידן האינטרנט. פייסבוק, לדוגמה, זה טוב, אבל בואו לא נאבד פרופורציות ונזכור מהי חברות אמיתית, מה הם מעגלים חברתיים של קרבה ומפגשים אמיתיים. נזכור תמיד: המחשב הוא קר מזג ומרוחק, האינטרנט כל עיקרו נטול רגשות. נדע תמיד שאנו חיים בעולם האמיתי, בחברה הקרובה, במשפחה החמה. היסחפות לעולם וירטואלי ולחברויות וירטואליות ללא גבולות, כמוה כהיסחפות למערת האידיאות של אפלטון: אלה חיים בתוך בועה, בתוך מצבים תיאורטיים. ראינו לאן זה הוביל בסרטו של סטנלי קובריק "אודיסיאה בחלל"...אנו רואים זאת, להבדיל, בתכניות הריאליטי למיניהן, שבהן יצרנו מעין התנהגות אנושית מתוכנתת ( הכללים כתובים מראש, הערכים האנושיים מאבדים מערכם). העיקר בריאליטי הוא ההצגה...יש אפילו פרס לשורדים הבועטים בכללים המקובלים ומנצחים באמצעות מניפולציות....המדיום התקשורתי מלמד אותנו שאפשר לשטוף מוחות עד כדי העברת התנהגויות חולניות כהתנהגויות הראויות לצל"ש..

דוגמאות כאלה מלמדות ששליטה תקשורתית על ההמון היא אכן סכנה האורבת לפתחנו. עלינו כבני אדם לזכור מה תכליתנו כבני אדם, מה תכליתה האמיתית של חברה אנושית. ללא כללי משחק אנושיים, ללא ערכים, אנו מאבדים את הטעם האמיתי של החיים.

לכאורה הכפר הגלובאלי (וכמובן, האינטרנט) מאיים על זהותנו כיהודים, כישראלים, כדוברי עברית. חשוב מאד לנו כיהודים וכישראלים לשמור על התכנים המיוחדים לנו, לשמור על העברית מכל משמר, כדי שההוריקן של הכפר הגלובלי לא ימחק את היצירה הייחודית לנו. זו הסיבה,למשל, שאנו בעד חיזוק העברית גם בעידן האינטרנט.

הכפר הגדול מאיים ממילא על כל התרבויות הקטנות. אך יש לדעת להשתמש בכלי הזה ככלי נושא ברכה, וזה תלוי בנו. אתרי התוכן השונים יכולים באמצעות תכנים מתאימים לחזק את זהותנו כיהודים וכישראלים. הברירה בידינו!!!

האינטרנט הרחיב את ההיצע התקשורתי, ולמרות מגרעותיו הוא נושא ברכה רבה ומציע שפע של אתרים שונים ומידע מגוון.

צריך לעמוד על המשמר ולדאוג שעולם התקשורת המסורתי לא יקרוס – לא העיתונות ולא הספרות. המבע האנושי באמצעות ספרות ועיתונות מסורתיים הוא מיושן, אבל יש בו משהו חם יותר ואינטימי. עם זאת חשוב לפתוח את הערוצים לתקשורת נוספת, לאינטרנט. אך קיומו של האינטרנט מבטיח את הפלוראליזם ואת חופש הבעת הדעה.

המציאות הכלכלית מוכיחה גם שבכל המשברים הכלכליים האינטרנט לא ניזוק, ואולי נסרט קלות. מול הנבואות האפוקליפטית של קריסת העיתונות המודפסת והצורך להכריז בעתיד על העיתונות הכתובה כזן ראוי לשימור ולסבסוד, חשוב לשמור ולהרחיב את ההיצע הגדול של אתרי התוכן ושל העיתונות המקוונת, כי המציאות מוכיחה שהתחרות פועלת לטובת הצרכנים, וקריסה של מונופולים פועלת תמיד לטובתנו כצרכנים ולפריחה של תרבות חפשית יותר ללא שומרי סף וללא טרור תרבותי ותקשורתי. על דעת המקום והזמן

הוסף תגובה חדשה

CAPTCHA

משהו קטן לוודא שאינך רובוט. משתמשים רשומים מדלגים

ענה לשאלה / השלם את החסר

הנצפים ביותר

מאמרים נוספים מאת הרצל ובלפור חקק