אימגו מגזין מאמרים

כתב עת בנושאי תרבות ותוכן

מה שנאמר הוא שיהיה / רינה לוינזון


התמונה של אדלינה קליין
תאריך פרסום קודם: 
14/06/2008
מחבר: 
אדלינה קליין

מה שנאמר הוא שיהיה/מאת רינה לוינזון ספר שירים
הוצאת "בת-קול", ת"א ( תשס"ב – 2002)

"לקובעי לאו – להשיבם הן"

המשוררת רינה לוינזון שמאחוריה עושר רוחני החולש על פני 18 ספרי שירה לקטנים ולגדולים הוציאה זה עתה ספר שירים חדש. שיריה הליריים בעלי מסרים עזים שיש בהן עמקות ומובנות כאחד.

המשוררת חיה במציאות חצויה נעה בין עבר להווה ונושמת את השירה בכל רמח עבריה. פועלה למען היוצרים העולים מחבר העמים, הפך לשם דבר בירושלים. בבימה אותה יסדה: "בית המשורר", היא מזמנת כותבים מהתרבות הישראלית ומפגישה אותם עם התרבות והיוצרים שעלו מבריה"מ.

דביקות והתמדה ואומץ רב נדרש לה לפעול בקרב ציבור היוצרים במגמת שילוב התרבויות הלזה עד להפיכתם לשלם אחד. קבוצה מאוחדת הדורשת זה את קירבתו של זה. בפועל, בקבוצות קטנות זה קורה. אך 'בגדול' – אין כל-כך היענות. אך חזון למועד - אנו עוד נופתע לטובה…

לוינזון, אינה מהנסוגות כשרואה אבן נגף עומד בדרכה. היא פועלת בנחישות וללא לאות ועושה לילות כימים לגישור הפערים החברתיים והתרבותיים הללו (אשר ככל הנראה עולים לא פעם על שרטון). וככל שהיא חשה כי השיגה יעד אחד, כך הולכים ונפערים פערים אחרים. ויש הרבה משקעים שהיא חוששת כי באם לא יקבלו כעת את מלוא תשומת הלב, לא יהא ניתן לאחות הקרע מאוחר יותר.

מחד – בחברה הישראלית 'הצברית' היא חשה באי- רצון בולט להבין את 'העולים החדשים'. אך מאידך – מצידם של אלו האחרונים, קיים חוסר רצון לשתף פעולה. ההסתגרות של עולי חבר העמים בדלת אמות – יוצרת מצב של 'התבדלות'. אשר הופך בהכרח המציאות, לענן מעיב.

לפי סברתה של לוינזון 'הפתרון' נתון כמובן בידי בעלי ההשפעה וקובעי המדיניות - היכולים לפעול מיידית לתיקון המצב הנתון.  חשיבה זאת באה לביטוי בספרה זה, באופן גלוי:

ע' 16 …"כמה מעט, רק חצי שורה,/ יש לי 'כדי להגן'/להגן על הטוב נגד הרע/ולקובעי לאו -/ להשיבם הן"…

במשפט שלפנינו , שלושה מסרים עיקריים:
הראשון – מדבר על דלות 'הרוח' או דלות 'החומר' הקיים. שאין בהן די כדי להגן על 'הטוב' –שמאליו הוא נתון בין הפטיש לבין הסדן. דהיינו: אותם היוצרים והאמנים 'הטובים' הרוצים בהידוק הקשר בתחום הרב-תרבותיות בין 'העולה' ל'ותיק' - נעצרים על הסף, ללא יכולת נסיקה.

המסר השני אומר: שיני הצדק פועלים בין הרע (הנגזר) בהכרח המציאות לבין 'קובעי הלאו' (הנתונים להשפעה) ואשר חורצים גזרי דין. בעוד הם עצמם  ('קובעי הלאו') גם השופטים וגם הדיינים.

כך, יוצא שלא זה. אף לא זה, יכולים לסייע 'לטוב' ולהביא לו תוחלת.

במסר זה, טמונה סכנה. שכן, הוא מאלץ אותנו להיכנס למבוי סתום ולתהות מי או מה הוא אותו 'הרע' (הנגזר)?! איפה הוא שוכן?! מאין הוא נלקח?!

ומה עניינו ותפקידו לטקסט שכאן?!

ובכן, נמצאתי למדה כי 'הרע' הזה, היא 'הגולה'. תקופת השואה התוהו ווהו והחושך בו היו נתונים היהודים מפני הצוררים ורודפיהם. וכאן, מגיע תיאורה הנוקב וזועק חמס של המשוררת:

ע' 47 …"לא לגעת באדמה הזאת/לא להתקרב./התנורים עודם חמים/ המדורות עוד לא כבו./ צלב הקרס/עודו מטבע/ שם. /יערות מוריקים - / לא לגעת,/לא להתקרב"…

בעקבות כך, ממשיכה ומתריעה לוינזון ואומרת:

ע' 45…"מאות שנים נרצח עמי/כמה פעמים עלי למות עוד,/ שלא אאלץ/להתנצל על קיומי"?…
והמסר השלישי המשתמע (ממשפט הפתיח) מביא אותנו להביט מזווית חדשה בכתוב ולשאול מאין 'הכוח' במשפט - …"
להשיבם: הן"?! במילותיה אלו, היא קמה. מתחיה. מתחזקת. ומוצאת כוח - להשיב מלחמה שערה. ואם נקרא משפט זה מתחילתו, נבין שהפתרון בולט וצף ממש מול עיננו. ואין צורך 'בעדויות' מרחיקות לכת.

די לה למשוררת: …ב
"חצי שורה" כדי לאמר: "הן"… ו'הצדק', בסופו מנצח!

רינה לוינזון בהחלט יודעת את מטרתה המוגדרת ושומרת איפוק במילותיה:

ע' 53 …"הו אלוהים,/למה הפך האפר/לאן הגיע העשן, לאן נעלם?/ עמי נשרף ומה נשאר?/ רק ספר,/אשר נשבע לתת חיי עולם"…

אכן 'הספר' הוא עולם ומלואו עבורה. הוא התקווה. ממנו היא שואבת כוחות. והיא יודעת שבעלותה לארץ ישראל היא הגיעה אל הנחלה. משום כך היא כותבת יצירותיה בשפה העברית. היא מגשימה חלום.

לפיכך, יש לה זכות לומר בביטחון: ע' 36 …"אורזת רסיסים/עושה מהם חבילות,/הופכת אותם לניסים,/יוצרת מהם נפלאות"… כי כך אכן היא פועלת ומיישמת 'דבריה' הכתובים – שנוצרו מדם ליבה. ר' שורותיה ע' 19:

…"העולם שותק – אני שרה// העולם כועס – אני שולחת עדנה"…

ואני מוסיפה השורות: ו"מה שנאמר הוא שיהיה"!  והלא פסוק זה נושא את שם ספרה הנוכחי.

המשוררת רינה לוינזון עוד תגשים את יתרת חלומותיה –'ברוח' ו'בחומר'.

וכל מה שאנו הקוראים נצרכים לעשות כעת, פשוט לתת לה מרווח נשימה ולעקוב בעניין אחר ספריה הבאים.

C כל הזכויות למאמר זה, שמורות למבקרת אדלינה קליין, מייסדת ועורכת בימת הספרות "על חוד העט" ת.ד. 9516, ירושלים 91094

הוסף תגובה חדשה

CAPTCHA

משהו קטן לוודא שאינך רובוט. משתמשים רשומים מדלגים

ענה לשאלה / השלם את החסר