אימגו מגזין מאמרים

כתב עת בנושאי תרבות ותוכן

הפלסטינים מספרים לעולם מהי האסטרטגיה שלהם


התמונה של רבקה שפק ליסק
תאריך פרסום קודם: 
15/12/2009
מחבר: 
רבקה שפק ליסק

הפלסטינים מספרים לעולם מהי האיסטרטגיה שלהם: מדוע לעשות שלום עם ושראל כשאפשר לקבל הכל מכם?/

זוהי כותרת מאמר שפורסם ע"י פרופ' בארי רובין, ראש מרכז גלוריה, מכון מחקר בנושאים בינלאומיים. פרום' רובין הוא עורך כתב העת Middle East Review of International Affairs ומחבר מחקרים בנושאי המזרח התיכון.

זהו סיכום מאמרו בנדון:

לדעת פרופ' רובין המנהיגות הפלסטינית איננה מעוניינת במו"מ עם ישראל מפני שהיא פיתחה איסטרטגיה שונה: לקבל את כל מה שהיא רוצה מבלי לעשות ויתורים כלשהם.

הפלסטינים פנו לאיחוד האירופי בעניין הכרזת ירושלים כבירתם והיו קרובים מאוד לקבל החלטה כזאת מהאיחוד האירופי. המתונים באיחוד האירופי הכשילו את הצעת שבדיה, שהיא נשיאת האיחוד האירופי, וגם הודעת ארה"ב שאת הנושא יש לפתור במו"מ השפיעה על ההחלטה.

אבל, לדעת פרופ' רובין, הפלסטינים עדין מקווים לשכנע את האיחוד האירופי.

ב- 15 לדצמבר תתכנס מנהיגות הפת"ח כדי לדון בפנייה לאו"ם שיכיר במדינה הפלסטינית ללא תנאים מוקדמים. הכוונה לבקש ממועצת הביטחון לאשר פיתרון של 2 מדינות עם ירושלים המזרחית כבירת המדינה הפלסטינית, לפצות את הפליטים הפלסטינים ולאשר את זכותם לחזור למולדתם.

הפנייה תכלול, כותב פרופ' רובין, עפ"י ציטוט מדברי חבר מועצת הפת"ח מוניב מאסרי, דרישה שכל הפליטים וצאצאיהם יוכלו לחיות בישראל, אם ירצו. לדעת רובין זהו מתכון בטוח לאלימות גדולה, אנרכיה ומלחמת אזרחים בישראל.

פרופ' רובין מנתח את האיסטרטגיה הפלסטינית ומגיע למסקנה שפיתרון 2 המדינות זהו רק שלב זמני בתוכנית למחוק את ישראל מהמפה, וזוהי הסיבה שהם אינם מעוניינים בשלום.

מאסרי, אומר פרופ' רובין, מגדיר את ישראל כמולדתם של הפלסטינים. לו הייתה המטרה באמת 2 מדינות, היה מאסרי אומר שהגדה המערבית ורצועת עזה היא המולדת.

פרופ' רובין מביא את המשך דבריו של מאסרי, שקבע, שאם ישראל תמשיך לבנות התנחלויות הם ידרשו פיתרון של מדינה אחת. הפלסטינים אינם מאמינים בהכרזת ראש ממשלת ישראל על הקפאת הבנייה, וטוענים שההקפאה אינה מספיקה( ודורשים הקפאה בירושלים). אין סיכוי, אומר פרופ' רובין, לאיזו מחווה פלסטינית.

לדעת פרופ' רובין, מאסרי שייך לסיעה של "ידידי ערפאת", שהיא עדיין הסיעה הדומיננטית בפת"ח, וגם אבו מאזן, והזרם המרכזי באותה דעה.

האיסטרטגיה הפלסטינית מבוססת, לדעת פרופ' רובין על ההנחה שלא כדאי לעשות עיסקה עם ישראל, הכוללת הכרה במדינה היהודית ושטח שאינו כולל את כל הגדה המערבית עם פיצוי משטח ישראל, לתת לישראל ערבויות על ביטחונה ולוותר על החלום לחסל את ישראל, ולהסכים לפירוז, בשעה שניתן לקבל מהקהיליה הבינלאומית את כל הדרישות הפלסטיניות.

למותר לציין, קובע פקופ' רובין, שאם הפת"ח מקווה להסכם עם החמאס, שום ויתורים אינם אפשריים, מאחר שהחמאס ינצל לטובתו כל מתינות כבגידה.

משמעות האיסטרטגיה של הפת"ח, אומר פרופ' רובין, היא שהקונפליקט ימשך, אנשים ימשיכו למות , הפלסטינים ימשיכו לסבול ובהכל יאשימו את ישראל.

לדעת פרופ' רובין, כל הויתורים שתעשה ישראל ע"י הקפאת הבנייה בגדה ובירושלים, והכרה בירושלים המזרחית כבירת המדינה הפלסטינית, כל אלה לא יועילו.

לסיכום, לדעת פרופ' רובין, משלים עצמם אלה המקווים שיהיה שלום.

היום, 15 בדצמבר 2009 , התכנסה המועצה המרכזית של אש"ף, ברמאללה, כדי לדון במדיניות של הרשות הפלסטינית.

המועצה דחתה את החלטת ממשלת ישראל על הקפאת הבנייה התנחלויות כבלתי מספקת. המועצה דורשת הפסקת ההתנחלויות.

כמו כן, מתברר שהמועצה מעמידה תנאי נוסף למו"מ עם ישראל, נוסף על הדרישה להפסקה מוחלטת של ההתנחלויות. התנאי הנוסף הוא הכרה בינלאומית בקווי 1967 כבסיס ומו"מ עם ישראל.

במלים אחרות, הרשות הפלסטינית קובעת שסעיפים שהיה עליהם לדון במו"מ הם תנאים להסכמתה להתחיל במו"מ.

לאור החלטות אלה, אין מנוס מהמסקנה שפרופ' בארי רובין צודק בהערכותיו לגבי האינטרס של הפלסטינים לפתוח במו"מ ולגבי סיכויי המו"מ.

נראה שהרשות הפלסטינית קיבלה החלטה על שינוי האיסטרטגיה שלה. היא איננה מעוניינת במו"מ אלא בכיפוף ידיה של ישראל והכתבת פיתרון הסכסוך ע"י ארגון האו"ם.

 

ד"ר רבקה שפק ליסק

תגובות

"פיתרון 2 המדינות זהו רק שלב זמני בתוכנית למחוק את ישראל מהמפה".

מאז 1967 הפלשיתנים שאפו לפיתרון המדינה האחת מתוך הבנה שכעת לא יוכלו לנצח את ישראל צבאית, ולכן פועלים להכריע אותה בדרך דמוגרפית ובדרך פוליטית-כלכלית-חברתית.
כל האמירות של מנהיגים "מתונים" בצמרת אש"ף על שתי מדינות - חס וחלילה לא שתי מדינות לשני עמים- הן הונאה שמכוונת לאוזניים ישראליות ובמיוחד מערביות. עובדה היא שבתקשורת הפלשתינית הם מדברים אחרת לגמרי, והמעשים שלהם עומדים בסתירה לאמירות היפות. הם לא פועלים להכשיר את העם שלהם לשלום, אלא לשנאה ולמלחמה בשם המאבק וההתנגדות לכובש הקולוניאלי.

שורש הסכסוך הוא השנאה השורשית-תהומית בבסיס התרבות הערבית-מוסלמית כלפי היהודים, והרצון לעקור את היהודים ממולדתם על מנת לערער את יכולת הישרדותם כעם. כמו לפני אלפיים שנה.

לכן הם מסרבים להכיר במדינת ישראל כמדינה יהודית, לא מוכנים לקיים שום הסכם, ומתעקשים על שיבת צאצאי הפליטים הערבים לתוך מדינת ישראל.
הפלשתינים מחונכים לסבול בסבלנות ושמי שמתעקש- ינצח. הם רק לא לוקחים בחשבון שגם היהודי עיקש וסבלני מאין כמוהו. הרי חיכינו אלפיים שנה, מה זה לעומת מאבק בן פחות מ 150 שנה?
האיום "שאם ישראל תמשיך לבנות התנחלויות הם ידרשו פיתרון של מדינה אחת" הוא איום מבורך שרק יחשוף את כוונתם האמיתית של הפלשתינים. השאיפה שלהם לא תתממש. בטווח הארוך הם עשויים לספוג מפלות נוספות ולהתייאש, מה שיותיר את המאבק הפלשתיני ככישלון מהדהד בהיסטוריה.
העקשנות הג'נוסיידית שלהם תחרוץ את גורלם- להיעלם כישות כשם שנוצרו יש מאין.

הוסף תגובה חדשה

CAPTCHA

משהו קטן לוודא שאינך רובוט. משתמשים רשומים מדלגים

ענה לשאלה / השלם את החסר

הנצפים ביותר

מאמרים נוספים מאת רבקה שפק ליסק