אימגו מגזין מאמרים

כתב עת בנושאי תרבות ותוכן

מה המשמעות של חג החנוכה לנו? - ראיון


התמונה של הרצל חקק
תאריך פרסום קודם: 
14/12/2009
מחבר: 
הרצל חקק

מה המשמעות של חג החנוכה לנו?

ראיון עם הרב אליהו חיים פנחסי, רב קהילת עין חמד.

חג החנוכה מאיר לנו, ואנו חוזרים לספר החשמונאים – לספר הגבורה, ושואלים את עצמנו האם אור החנוכייה בא להאיר את הניצחונות בשדה הקרב או את המאבק על הערכים המקודשים של היהדות. למשל את סיפור חנה ושבעת בניה, ואי הנכונות שלהם להשתחוות לצלם.

בטרם נפנה לרב אליהו חיים פנחסי, רב הקהילה של עין חמד, ואיש רב פעלים, נביא לפניכם את הבסיס לחג, את תיאור העובדות מתוך הפרק המספר את סיפור החשמונאים מתוך מגילת חייהם המקורית:

ספרי המכבים מתעדים את המאבק של החשמונאים ואת ניצחונם על היוונים: וזה היה הסיפור האמיתי. בשנת 167 לפני הספירה הגיעו היוונים לעיר מודיעין ודרשו מן היהודים להקריב חזיר לאלים של היוונים. מתתיהו הכהן קם ועשה מעשה: הוא הכריז שהוא מסרב. יהודי מתיוון קם מולו והקריב את הקרבן בנוכחות שר הצבא היווני. מתתיהו גילה אומץ לב ודקר אותו למוות וגם את השר היווני. מתתיהו וחמשת בניו יצאו למלחמת מגן על זהותו של העם. המצביא היה אחד מבניו של מתתיהו, יהודה המכבי. בסופו של המאבק היהודים כבשן מחדש את ירושלים וטיהרו את המקדש. הם הדליקו את המנורה מחדש וחנכו את בית המקדש.

זה הסיפור ולנו הוא מסמל הרבה, ואת הילדים הוא מרגש כל שנה מחדש. מכאן, מאותה חנוכה של בית המקדש, נפנה אל הרב פנחסי, ונציג בפניו שאלות, כדי להבין את האור המיוחד של החג הזה.

ביום כ"ה בכסלו מתחילים שמונת ימי החנוכה. לכולנו זו חוויה לראות את נרות החנוכה מאירים בחלונות הבתים. מה הערך המרכזי של אותה הדלקה בחלונות, אותה הארה של חשכת הלילה?

הרב אליהו חיים פנחסי: חשוב להדגיש לא את ההארה של החשיכה החיצונית, אלא את ההארה של החשיכה הפנימית. לעצור לרגע ולראות את החיים באור אחר, באור יהודי. להבין מאין באנו, מה עשה עם ישראל לאורך הדורות, כיצד שמר על זהותו עול קיומו ולהבין כי האור האמיתי הוא אותו יהודי שיתגבר על החשיכה של האמונות המתעות, של ההליכה בדרך התועה.

כיצד כל זה מתקשר למאבק של החשמונאים מול היוונים?

הרב פנחסי : זו בדיוק הנקודה, האור שלנו מול החשיכה שלהם. המאבק לא היה פיזי בעיקרו, למרות המאבק הצבאי, המאבק היה על רוח העם. הייתה פה מלחמה בין שתי השקפות חיים נבדלות לחלוטין, בין שתי תרבויות שונות, וכולנו יודעים שהמאבק הזה כמאבק רוחני ממשיך עד היום. יש כאן התנגשות בין יסודות רוחניים שונים, ואנו רואים היום למשל כיצד התרבות האמריקנית אוכלת כל חלקה טובה, ואנו חייבים לשמור על ייחודנו ועל זהותנו. הגל הזה שנמצא בתרבות ובתקשורת שוטף את החינוך והתרבות שלנו, ומה יהא על הדור הבא?

האם לא נדע לשמור על הייחוד היהודי? אורות החנוכייה הם התזכורת. יש ערך רוחני לאור הזה. יש שביל אמיתי שהנרות מסמנים.

מדוע יש לנו מאבק עם התרבות היוונית המדגישה יופי ואסתטיקה, מה רע בזה?

הרב פנחסי: בתורה נאמר: "
יפת אלוקים ליפת, וישכון באוהלי שם" (בראשית ט', כ"ז). נכון הוא שיוונים אלה שניסו למחוק אותנו רוחנית – הציגו לפני העולם את היופי ואת החיצוניות, אבל מטרתם העיקרית הייתה למחוק את העולם שלנו שהיה עולם של אמת, של אמונה, של תכנים מובילים ומכוונים את האדם לדרך הנכונה, לתיקון המידות. להגשמת ייעודו. כשאני רואה את הנרות מתנוצצים ברשות הרבים, וזו חובתנו להדליק נרות בחלונות הבתים, אני יודע. שתי הדרכים האלה עדיין נאבקות זו בזו, וחשוב לנו להביא את האור שלנו לעולם, לא לשכוח את האור של היהדות. לשמור על ילדינו, על הזהות שלנו.

מרבים לדבר גם על הניצחון, על מסירות הנפש. מה החשיבות של ערכים אלה לאור חג החנוכה?

הרב פנחסי: אני רואה את הילדים שמחים, כאשר הם שרים את שירי החנוכה וכאשר הם צופים בשלהבות הנרות והפתילים, ומרוממים את רוחם סיפורי הגבורה של החשמונאים והסיפורים על מסירות הנפש.

ראינו זאת גם בפרשת השבוע בסיפורה של תמר ומסירות הנפש שלה. בימים אלו, כאשר אנו עומדים לפני חג החנוכה, עלינו לדעת שכל הצלחת החשמונאים הייתה בזכות דבר אחד ויחיד והוא מסירות נפש. כדאי לקרוא את הסיפור על בתו של מתתיהו שבאה בטרוניה לאחים שלה שלא יצאו להיאבק עליה כפי שנאבקו שמעון ולוי על אחותם. בתו של מתתיהו העלתה את הסוגיה של הדרך של הערלים לטמא את החיים היהודיים. הבת אומרת לאחים שלה: שימו ביטחונכם על המקום והוא יעזור לכם', הכיוון שלה היה חד משמעי: בזה שתמסרו נפש תהיה לכם האפשרות לנצח במלחמה. מכאן שיסוד היסודות ויסוד הבריאה היא מסירות נפש. הניצחון בקרב היה קודם כל ניצחון רוחני, ואת זה צריך להנחיל לדורות.

סיפור לסיום:

כצליל סיום לריאיון עם הרב, יפה להביא סיפור מן המקורות:

רבי יוסף, אמורא תלמודי היה ידוע כבקיא בתורה, אבל התקשה, לדבריו, להבין פסוק אחד:

"והיית ממשש באפילה כאשר ימשש העיוור בצהריים" . רבי יוסף שאל עצמו כל פעם מחדש:

"מה איכפת לו לעיוור בין אורה ובין אפלה? בכל מקרה הוא שרוי בחשיכה".

ספקותיו של רבי יוסף נפתרו בבת אחת: "עד שבא מעשה לידו. יום אחד היה מהלך באישון לילה וראה סומא אחד מהלך ואבוקה בידו. שאל אותו רבי יוסף: "בני אבוקה זו, למה? "ענה לו: "בני אדם רואים אותי ומצילים אותי מהבורות".

וזה האור הרוחני: רבי יוסף חש שהוא בתוך מבוך של עיוורון לגבי הבנת הכתוב – והבעיה נפתרה בדרך רוחנית מאד: מי שהסיר את העיוורון המנטאלי הזה היה אותו עיוור אמיתי, שהאיר לו באמצעות האבוקה שאחז בידו...

האור הפיזי של העיוור הפך להיות --- להארה הרוחנית של רבי יוסי.

הוסף תגובה חדשה

CAPTCHA

משהו קטן לוודא שאינך רובוט. משתמשים רשומים מדלגים

ענה לשאלה / השלם את החסר