אימגו מגזין מאמרים

כתב עת בנושאי תרבות ותוכן

גופי הקרוע מלבלב / עורכת יהושבע בנטוב


תאריך פרסום קודם: 
29/10/2009
מחבר: 
לימור שריר

גופי הקרוע מלבלב עורכת יהושבע בנטוב, הוצאת כרמל
מוקדש לזכרו של ד"ר צחי בנטוב
ביקורת מאת לימור שריר

אני מברכת מכל ליבי על צאת הספר החשוב הזה לאור וזאת מכמה סיבות. ראשית, נושאו של הספר קרוב אלי. הספר מורכב מקובץ של מאמרים, שירים וקטעי ספרות העוסקים כולם ברפואה ומחלה מאספקטים שונים ומגוונים. בשער הראשון: "על רפואה כממש וכמשל בספרות" מופיעים מאמרים על מחלה ורפואה בספרות ימי הביניים, בספרות העברית החדשה ובספרות המערב. בשער השני: "על אדם ורופא: סוגיות נבחרות מעבר לספרות ובסמוך לה" נכתב על סבל ומחלה מהמקרא עד ימינו, על מדע, מוזיקה ורפואה, על רופאים יהודים בשואה ועל רפואה וצבא. המאמרים נכתבו על ידי חוקרי ספרות, סופרים, משוררים ועל ידי רופאים בכירים שהיו מעורים במסגרת תפקידיהם השונים בחיל הרפואה.

כבר בשמו של הספר: "גופי הקרוע מלבלב", מילים המודפסות על העטיפה המרהיבה של פרחי ארץ ישראל, (תצלום פסלו של ארז ישראלי מאוסף מוזיאון ישראל בירושלים) יש משהו הבא לזעזע את הקורא ולא בכדי: הספר נולד בהשראת השיחות הארוכות בין יהושבע בנטוב לבנה צחי ז"ל והוא מוקדש לזכרו.

ד"ר צחי בנטוב, שסיים את לימודי הרפואה באוניברסיטת תל- אביב במסגרת העתודה האקדמאית ושימש כרופא גדודי בגדוד 890 בחטיבת הצנחנים ואחר כך בקומנדו הימי בשייטת 13, נהרג במסגרת תפקידו במשימה של השייטת בספטמבר 1997 באנצרייה שבלבנון.

נוגעת ללב היא התייחסותה של יהושבע בנטוב בהקדמת הספר לִבנהּ צחי: "צחי חשב על משמעות מקצוע הרפואה, לא רק במונחים של ידע, אלא גם במונחים של "היות אדם". לתפיסתו, הרפואה נשענת אמנם על הנחות יסוד מתחומי ידע מדעיים אבל היא צריכה לעסוק במפגש בין אדם לאדם, המעצב את הסיפור החד פעמי של מפגש בין רופא לחולה. המפגש האנושי הוא שעיצב בעיניו של צחי גם את הקשר שבין רפואה לספרות. בשיחות בינינו התחלנו לטוות את הקשר שבין שני העולמות. כאן יכולנו שנינו לטייל בין רופאים לחולים. בין מחלות של ממש למחלות מטאפוריות ולתיאורן בספרות. בשנה השלישית ללימודי הרפואה ביקש צחי להמיר את העבודה שניתנה לסטודנטים בקורס על "מוות ומיתה" בחיבור על "ימיו האחרונים של החולה הטרמינאלי, כפי שהם משתקפים ביצירותיהם של טולסטוי וקפקא". עבודה זו, מתפרסמת כאן, והיא שנתנה לי השראה לקובץ המאמרים וקטעי הספרות הרואים אור בספר זה".

כשקוראים את המילים הללו אי אפשר שלא להרהר עד כמה הספר מהווה הנצחה אצילית ונשגבת של אם לִבנהּ.

בהקדמה המרתקת של יהושבע בנטוב על הומנות ורפואה, היא מציגה בפני הקורא מספר נושאים מעניינים המעוררים את סקרנותו להעמיק ולקרא בספר, להתעניין ולהרהר בכל נקודות המבט הרבגוניות המקשרות בין רפואה וספרות. "במיתוס הרופא- מדמוי אל להומניסט מיואש" מתארת בנטוב את דמותו של הרופא המורם מעם המשתקפת בגיבור המיתולוגי אסקלפיוס, שראשיתו רופא גדול ואחריתו אל הרפואה. היא מתייחסת להיפוקרטס ולגדול מפרשיו גָלֶנוס. בהמשך, מתארת בנטוב קווים לדמותו של הרופא בימי הביניים החל מאבן סינא, גדול הרופאים של העולם המוסלמי בימי הביניים וכלה ברמב"ם, גדול הרופאים היהודים בימי הביניים. בסיום הקדמתה מתייחסת בנטוב לרופא הסופר בעת החדשה.

בכותרת הפרק הזה מופיעה צטטה מתוך "רופא כפרי" של פרנץ קפקא: "הפשיטו אותו- אז ירפא/ ואם לא ירפא- המיתוהו/ הן רק רופא הוא רק רופא". הכותרת הזאת מרמזת על המעבר בדיון המופלא של יהושבע בנטוב אודות רופאים להדגשת סופרים שהם גם רופאים. היא מציינת סופרים ומשוררים מפורסמים שהיו גם רופאים ושהעניקו למקצוע הרפואה מטאפורות חדשות. היא מתייחסת לארתור קונן דויל, , אנטון צ'כוב, פרידריך שילר, ג'ון קיטס, ארתור שניצלר, ויליאמס קרולוס ויליאמס ומיכאיל בולגקוב.

את הספר חותם מאמר מרגש של ד"ר איתי בנטוב- אחיו של צחי ז"ל , רופא מרדים במקצועו וחוקר אותו הכרתי באופן אישי בבית החולים איכילוב בתל- אביב.

כך כותב איתי על אחיו: "צחי התבגר כבניין בעל יסודות מוצקים. תרבויות העולם, מערביות כמזרחיות, גירו את דמיונו וליבו. הוא הכין את ראיית עולמו לפי המסורת של הרנסנס הקלאסי. אומנות, פילוסופיה ומדע הפכו לרשת פנימית שהכתיבה ראיית עולם מורכבת. צחי הפך את העולם סביבו לביתו ובכך הפך לאזרח אמיתי של העולם. על כן, כל כך מוזר לחשוב על צחי ועל עתידו הבלתי ממומש במונח "החמצה". צחי הרי לא החמיץ דבר".

חשוב לציין שהספר העשיר הזה תורם לדיאלוג המתרקם בשנים האחרונות בין עולם הרפואה לבין עולם מדעי הרוח. בתי הספר לרפואה וקבוצות של רופאים פתחו את שעריהם למקצוע הבין־תחומי, "אדם ורפואה" (medical humanities), המפגיש את הרפואה עם הספרות. במפגש בין הדיסציפלינות עולות שאלות הומניסטיות הנוגעות בשיח האנושי בין רופא לחולה, בתיאורי המחלה, בסבל ובפחד על גילוייהם השונים. הרפואה והרופא משמשים בספר צומת המפגיש ומאיר שאלות מרכזיות מעולם הספרות ומעולם הרפואה: מהדיון במחלה וברפואה במקרא, בספרות העתיקה, בספרות ימי הביניים ושל העת החדשה ועד הדיון בדילמות המוסריות של הרופא היהודי בשואה והרופא הצבאי במלחמות ישראל.

הספר הזה, שראה אור זמן קצר אחרי שכתבתי את המאמר המרכזי שלי על רפואה ותרבות "ברשת רפואה", נראה כהמשך של קו מחשבה זהה. במאמרי קראתי להכניס לתכנית לימודי הרפואה בארץ קורסי השלמה לבחירה בתחומי היצירה השונים כולל ספרות יפה. כתבתי ששיוך לימודי הרפואה לתחום נרחב יותר של ההשכלה הכללית ובכלל זה לימוד טקסטים ספרותיים, תעצים אצל הרופא לעתיד את הדו־שיח האנושי ותעלה את קרנו של מקצוע הרפואה באופן שבוגר הפקולטה לרפואה יהיה לא רק רופא אלא גם אדם. הספר הזה הוא צעד חשוב בהגשמת התכנית הזאת.

ד"ר יהושבע בנטוב היא חוקרת ספרות ומרצה בכירה במכללת סמינר הקיבוצים.

תגובות

הקדשה לזכרו של צחי ז"ל היקר לי מאוד .

כחבר לכיתה שלו , לא היו ביננו קשרי חברות קרובים .
למרות זאת ,מבחינתי בגיל העשרה , צחי היה אדם משכמו ומעלה .
ממש מודל לאישיות חיובית , בפרט ברמה האנושית למרות הצטיינותו בכל דבר שעשה הן בלימודים ובספורט ובגישתו לחיים .
מה שהכי בלט אצלו זה האנושיות , השקט הנפשי , הענווה , הצניעות והחוסר רצון להתבלט על אף שהיה לו המון במה להתבלט.
הכבוד שלו לבני אדם באשר הם , היא אבן היסוד שלו .
מבחינתי צחי ז"ל היה מודל מצויין .
צחי תמיד יהיה מספר אחד אצלי מתוך האנשים שהכרתי עד לגיל 18.
וזה ממש לא שייך לאסון הנוראי הזה שקרה למיטב בחורינו.

יהי זכרם ברוך .

הוסף תגובה חדשה

CAPTCHA

משהו קטן לוודא שאינך רובוט. משתמשים רשומים מדלגים

ענה לשאלה / השלם את החסר

הנצפים ביותר

מאמרים נוספים מאת לימור שריר