אימגו מגזין מאמרים

כתב עת בנושאי תרבות ותוכן

הזמנה לבית הספר "מרחב"


תאריך פרסום קודם: 
10/10/2009
מחבר: 
גבריאל בן עמי

אנשים כמו מייסדי בית הספר " מרחב " לחינוך סביבתי במושב שדה - צבי – מצליחים להפיק מתוכם איכויות אנושיות של שיתוף פעולה ותרומה קהילתית , החורגות מן האדישות והניכור המאפיינים חלקים ניכרים בחברה הישראלית בת זמננו .

בית הספר היסודי מרחב נוסד על ידי חברי עמותת " כלנית ", שהוקמה במיוחד לשם כך על ידי הורים תושבי מושבים בשטח המועצה האזורית מרחבים ( הנגב הצפון - מערבי ). כמו בתי ספר ייחודיים אחרים , גם מאחורי הקמתו של בית ספר זה עמדה אכזבתם של ההורים מבית הספר הממלכתי הציבורי , הן מההיבט הפדגוגי והן מההיבט הערכי . אולם , הם לא הסתפקו בטרוניות על “מצב מערכת החינוך” , ומשהגיעו למסקנה כי מתוך המערכת המאובנת אי - אפשר לשנות , קמו ועשו מעשה .

הקמת בית ספר יש מאין אינה דבר פשוט . היא מחייבת יכולת עבודה בצוות , נכונות ללמוד , ואומץ להוציא את הילדים ממסגרת , שגם אם אינה משביעת רצון היא ברירת המחדל הקלה יותר . ואם לא די בכל זה , הרי שגם העלויות הכספיות של הקמת בית ספר ייחודי אינן מקלות על משפחה ישראלית ממוצעת .

מבחינה פורמלית , בית הספר מרחב , כרבים כמותו בעשורים האחרונים ( יותר מ -200 לפי הערכות שונות ), משתייך לחינוך ה " מוכר " שאינו רשמי . ככזה , הוא אינו כפוף ישירות למשרד החינוך ואינו זכאי לתקצוב מלא כמו זה שזכאים לו בתי ספר ממלכתיים . אי - הכפיפות למשרד החינוך מאפשרת חופש פעולה ועצמאות ניהולית רבים יותר . למעשה , המנהלים והמפקחים האמיתיים של בית ספר כזה הם ההורים . היתרונות בכך הם יכולים לקיים קבוצות לימוד קטנות ( בנות פחות מ -20 תלמידים ), להעסיק ולפטר מורים על פי בחירת ההורים , תוך בחינת ביצועיהם , והאפשרות לקבוע תוכנית לימודים גמישה וייחודית , המתאימה לצרכים הערכיים של ההורים ושל ילדיהם .

החיסרון הגדול של עצמאות זו הוא עלותה הגבוהה . כל הוצאות התפעול של בית הספר מוטלות על ההורים : מימון סגל ההוראה , תשלום דמי שכירות המבנה , תשלומים לספקים השונים , וכיסוי הוצאות כמו חשמל ומים . מדובר בעלות של כאלף שקלים לחודש לילד , וכאשר יש במשפחה יותר מילד אחד , זוהי הוצאה ניכרת .

ציונות ללא מרכאות

למה בכלל קמים בתי ספר כמו מרחב ? האם זו גחמה של תמהונים או של עשירים מסתגרים ואליטיסטיים ? נראה כי בתי ספר כמו מרחב , הם חלק מתופעה חברתית ותרבותית שהחלה לצבור תאוצה במחצית השנייה של המאה ה -20. עוד בשנות ה -60' שלה התריע מילטון פרידמן בספרו " חופשי לבחור " (1962) מפני משבר בחינוך הממלכתי הציבורי והצביע על היעדר התחרות ועל המונופוליזם של המדינה כגורמיו העיקריים . אנדרו קולסון בספרו " שווקים חינוכיים : ההיסטוריה הבלתי ידועה " (1999) חושף את תהליך ההידרדרות המתמדת בחינוך האמריקני ב -100 השנים האחרונות , למרות הגידול העצום במשאבים המוקצים לו . הן פרידמן והן קולסון , כמו חוקרים אחרים , מוכיחים כי מערכות פרטיות ועצמאיות תפקדו באופן משביע רצון למדי עוד לפני ייסוד החינוך הממלכתי הציבורי . כך , שיעור יודעי קרוא וכתוב בשלהי המאה ה -19 בארה " ב היה דומה לזה הנוכחי , אך עלותו של החינוך אז הייתה נמוכה בהרבה ועצמאותו הפדגוגית והניהולית – גדולה בהרבה .

חוקרים כמו פרידמן וקולסון אינם שוללים את החינוך הציבורי לחלוטין . להיפך . בהתאם למסורת של אדם סמית , הם קובעים כי יש לו מקום ותפקיד חשובים במסגרת שוק חינוך תחרותי , שבו יתחרו בתי ספר ציבוריים בפרטיים . ההיסטוריה מלמדת כי מוסד ציבורי אינו חייב להיות כושל , ודוגמה בולטת לכך היא אוניברסיטת קליפורניה הציבורית היוקרתית . נראה , כי ההבחנה הקובעת את הצלחתו של שירות חברתי היא , כלשונו של עמנואל סאבאס (1996) " מונופול מול תחרות ולא ציבורי מול פרטי ". מסגרת כזו , שבה מתחרים בתי ספר ציבוריים ופרטיים על ליבם של צרכני החינוך , היא תוכנית השוברים שמציע פרידמן . התוכנית מאפשרת נגישות גדולה יותר של אוכלוסיות עניות לחינוך איכותי יותר ויוצרת תחרות שממנה נשכר בין השאר גם החינוך הציבורי , הלומד להתאים עצמו לדרישות ההורים ולמציאות החברתית .

לא ניתן לנתק את התפוררותה של מערכת החינוך במתכונתה הממלכתית - הריכוזית ואת צמיחתה תחתיה של מערכת חינוך מבוזרת ואינדיבידואלית הרבה יותר , מן ההקשר הרחב יותר של שינויים פוליטיים , כלכליים וחברתיים גלובליים . תופעה זו הינה במידה רבה פועל יוצא של התמוטטות ההסדרים החברתיים הסוציאל - דמוקרטיים כפי שהתגבשו במהלך המחצית הראשונה של המאה ה -20 ושל עליית גישות שמרניות וליברליות קלאסיות . הכוחות הפוליטיים הדמוקרטיים שנבחרו במערב , דוגמת מרגרט ת’אצר בבריטניה ורונלד רייגן בארה " ב , ובעקבותיהם גם כוחות פוליטיים אוטוקרטיים כמו דנג הסיאו פינג בסין , הובילו תהליכים של צמצום במעורבות המדינה במשק , הפרטה של שירותים ציבוריים , גידול התחרות , יוזמה ופתיחה של משקים סגורים לתחרות גלובלית , וזרימה חופשית של משאבים והון ממקום למקום . אחת התוצאות של אימוץ הגישה הליברלית הקלאסית ושל הכלכלה הקפיטליסטית הנובעת ממנה , היא יציאה של מאות מיליוני אנשים בעולם השלישי מעוני , ופריחה חסרת תקדים של מדינות מרובות אוכלוסין כמו סין והודו . כתוצאה מן הגידול בחירות הכלכלית , ניתן להתרשם במקומות אלה גם מהגידול המתון בחירות הפוליטית .

מכיוון שלחינוך תפקיד חשוב בהכשרת עובדים מיומנים ואזרחים משכילים , מובנת האכזבה מן המערכת הציבורית , שהיא תוצר הגישות הפרוגרסיביות והסוציאל - דמוקרטיות שלא עמדו בציפיות . פועל יוצא מאכזבה זו הוא השתחררות הדרגתית מכבלי המונופוליזם החינוכי של המערכת הממלכתית והיווצרות פסיפס של בתי ספר פרטיים ועצמאיים המנסים לתת מענה הולם לדרישות ההורים והכלכלה המודרנית . כך הדבר בשבדיה ובצ’ילה , שהחילו תוכנית שוברי חינוך על כלל מערכת החינוך , כך הדבר במדינות רבות בארה " ב . ג ' יימס טולי בספרו " העץ היפה " (2009), מצביע על תופעה מרחיקת לכת עוד יותר : בעולם השלישי , שבו טרם התבססה מערכת חינוך ממלכתית ציבורית מפותחת ועשירה כמו במערב , מתפתח שוק חינוכי משגשג שבמסגרתו מוביל החינוך הפרטי ומתווה במידה רבה את פני מערכת החינוך הלאומית .

אבל מעבר לכך , הקמת בית הספר " מרחב " על ידי ההורים , ממש במו ידיהם , היא בעלת משמעות רבה גם מן ההיבט הלאומי - חברתי . זוהי חוויה מרגשת לראות כיצד במדינת ישראל של ימינו , שאמצעי התקשורת שלה מציירים אותה כאוסף של פרטים מנוכרים וקהי רגש לזולתם ולסביבתם , מתקיים שיתוף פעולה כזה , בשם רעיונות וערכים אישיים ולאומיים . בית הספר מרחב מבטא שילוב של הרצון להשיג חינוך טוב יותר לילדים יחד עם פתיחות לסביבה הטבעית והחברתית במטרה ללמוד ממנה , לשמר אותה ולתרום לה . ההורים שהקימו אותו מקדישים מזמנם וממרצם לרעיון משותף . הם מחליפים ידע ומיומנויות , וכל אחד תורם מהידע ומהיכולת המיוחדים שלו . יש מי שמומחיותו בריתוך , והוא מתקין את הגדר ויש מי שמיומנותה בהוראה , והיא מלמדת את הילדים מקצועות יסוד . יש מי שידו משגת יותר והוא מקדיש יותר כסף ויש מי שפרנסתו קשה יותר והוא משלם פחות . והאין זה חלק מציונות אמיתית בלי מרכאות ?

מי שסבור כי בתי ספר כאלו מיועדים לעשירים מפונקים מוזמן לראות את הפשטות ואת הצניעות של בית הספר " מרחב ", המבטא יסוד רענן להתחדשות של קהילה ואומה . הוא גם מוזמן לשמוע כמה לא קל היה להקימו מאפס וכמה קשה לתחזקו . ההורים הם אשר שיפצו , סיידו , התקינו מערכות חשמל ומים , בזמנם הפרטי ומכיסם . ללא הכפייה של החינוך הממלכתי המונופוליסטי , מנסים להקנות כאן ערכים של מצוינות , שיתוף , אהבת האחר ותרומה לסביבה , תוך שימוש במסגרת וולונטרית המאפשרת בחירה מושכלת .

Add new comment

CAPTCHA

This question is for testing whether you are a human visitor and to prevent automated spam submissions.

Fill in the blank.

הנצפים ביותר

מאמרים נוספים מאת גבריאל בן עמי

.