אימגו מגזין מאמרים

כתב עת בנושאי תרבות ותוכן

קסמים - כיצד מדינת וינלנד ניסתה לפתור את בעיות המשמעת במערכת החינוך ולהפוך למעצמה חינוכית?


תאריך פרסום קודם: 
13/09/2009
מחבר: 
גדי ראונר

"תנו לי 200 מיליון דולר ואפתור את כל הבעיות " – קבע בהחלטיות ובנחרצות שר החינוך של מדינת וינלנד בישיבת הממשלה. עמיתיו ישבו מסביב לשולחן והקשיבו לו. קריאות התלהבות נשמעו ברקע ולבסוף כולם הסכימו לבצע את הניסוי המוצע, שהרי, המצב הלך והדרדר, הלך ודעך, הלך ושקע, לא רק בחינוך, אלא גם בתחומים אחרים של חיי החברה.

התכנית הייתה פשוטה. לכל תלמיד בבית הספר יינתנו כ- 5 דולר בכל יום עבור התנהגות ראויה. השיטה הזו הרי הייתה ידועה ועליה כבר כתבו והמליצו המומחים...קראו לזה "כלכלת אסימונים", הענקת סוכריות או מתן מדבקות, כוכבים, נקודות על הלוח וכו'. כל פעם פרס אחר על פי אותו העיקרון של תגמול חומרי. שר הפילוסופיה הקשיב. הוא היה סקפטי...אמרו לו: " אתה תמיד סקפטי, עוד בחוץ לארץ היית סקפטי"...הוא אמר: המטרה אינה מצדיקה או מקדשת את האמצעים; לגרום להתנהגות ראויה באמצעות פרס, משמע, הליכה על דרך האילוף; כך מנציחים רמה מוסרית נמוכה אצל התלמידים (קולברג 1 – 2) ; אין דיאלוג, אין אדם...כך ניצחה שוב התועלתנות הקפיטליסטית בחיינו; כך בין זה לבין חינוך אין ולא כלום...והוא הוסיף: "אני משוכנע שזה יעבוד, אך האם כל מה שעובד הוא חינוכי?" השרים צחקו. הדרך שתביא מחד, לשקט בכיתה ומאידך, לקדנציה נוספת בממשלה תוכיח את עצמה!!

בימים הראשונים עדיין ניתן היה להבחין בכל מיני מקרים קשים ומורכבים של התנהגויות חריגות ומזיקות לחברה הבית ספרית. אולם עד מהרה, חל השינוי המיוחל. פסקה האלימות הפיזית והמילולית, ההפרעות בשיעורים, ההתעללויות וההשפלות המזיקות, אפילו הפטפוטים שברקע. התלמידים התחילו לדבר בשפה תקנית וחדלו לקלל ולדבר בלשון בוטה. הם קיבלו על עצמם את כללי המשמעת שנקבעו על-ידי מורים ומנהלים. הם הקשיבו וגם שיתפו פעולה. הם התחילו ליהנות מהרווחים. כל יום צברו עוד 5 דולר ובמקביל, ראו כיצד המערכת מנעה תגמול זה מאלה שלא הצליחו להסתגל לכללי המשחק החדשים. כולם היו מרוצים. שעות רבות של שיחות משמעתיות נעלמו מסדר היום של מנהלים ויועצים, הורים ומורים. כלל פשוט הוכח. שבני אדם אוהבים תגמולים חיוביים לפעולתם וכי כסף הוא גורם מעורר מוטיבציה ממדרגה ראשונה. השיטה שהוכיחה את עצמה תחילה במסגרת מצומצמת, הפכה לשיטה בכל מדינת וינלנד.

שר הפילוסופיה ראה כיצד סכום של 200 מיליון דולר בשנה בלבד גרם לשינוי. השקט היה אמור להבטיח תוצאות טובות יותר בכל המבחנים הארציים ובמחנים הבין-לאומיים. ההישגים הלימודים היו אמורים להשתפר וגם ההערכה העצמית והמזג החברתי הכללי. 200 מיליון דולר זה היה המחיר. מורים היו אמורים להתחיל ללמד.

אך זה לא קרה. זה לא היה. השקט לא הספיק. זה לא החזיק מעמד.

שקט הוא תנאי לחינוך. ממלכת המשמעת לא מספיקה כדי להכתיר באופן אוטומטי את נסיכת המשמעות . המצב חזר לקדמותו והכל חיכו לקוסם הבא שיציעה את תרופת הפלא שלו.

הוסף תגובה חדשה

CAPTCHA

משהו קטן לוודא שאינך רובוט. משתמשים רשומים מדלגים

ענה לשאלה / השלם את החסר

הנצפים ביותר

מאמרים נוספים מאת גדי ראונר