אימגו מגזין מאמרים

כתב עת בנושאי תרבות ותוכן

מכתב גלוי לגברת דפנה לב, ראש אגף החינוך בעיירת תל-אביב


תאריך פרסום קודם: 
13/09/2009
מחבר: 
גדי ראונר

בעקבות הכתבה "רוב הנכשלים בבגרות נפלו באזרחות" – יעל געתון, העיר תל-אביב, גיליון 1510, עמוד 31, 11 בספטמבר 2009.

כישלונם של יותר משמונה אחוזים של תלמידים בבחינת הבגרות באזרחות מטרידה את מנוחתך ובצדק. על פי דברי הכתבת, טענת כי החומר לא מספיק מעניין ולכן יש כוונות להקנות את הידע בדרכים אחרות, למשל לקיים השתלמויות תלמידים במרכז רבין כדי שיותר תלמידים יצליחו במקצוע.

אם אלה היו דבריך, הרי יש כאן שתי סוגיות שונות שאוחדו לתוך משפט אחד ללא הגיון, כאשר לחלק הראשון (החומר) אין קשר לחלק השני (דרכי ההוראה). על כך ברצוני להעיר את תשומת ליבך לשני ההיבטים האלה.

לגבי התכנים הנלמדים בבית הספר, עלי לומר, באופן כללי, שכל נושא לימודי- מה שקרוי בדרך כלל "החומר" הלימודי- ולא רק באזרחות, ניתן להציגו בצורה מעניינת או בצורה יבשה. אין תכנים עומדים בפני עצמם כישות נפרדת ומנותקת מהאדם, מהמורה המלמד. לצערי מרבית הנושאים שנכנסים לבית הספר דרך השער הראשי שלו מתבקשים לפרוק את עצמם מיופיים והם נאלצים להיפרד מהחיים עצמם. כך קורה שנושאים מרתקים ממדעי הטבע, מדעי האדם ומדעי החברה הופכים ל"תכנים לימודים" תוך אובדן החיוניות והחיות שבהם. כך קורה שהמקצועות הלימודים הופכים את החיים לרזים, שטוחים ושטחיים. כך קורה שגם יצירות ספרות ואמנות, טקסטים היסטוריים, בעיות בוערות בחיי האזרחות, תופעות טבע ובעיות טכנולוגיות, הכל הופך ללימוד אקדמי נטול חיים, לידע שיש לצבור ולזכור כדי לעבור את בחינת הבגרות. ולכן הבעיה איננה בתכנים עצמם המוצגים, במקרה שלנו, בספרי האזרחות. הנושאים המופיעים בהם עוסקים בסוגיות עקרוניות וחשובות של חיינו והם: המתח בין האופי היהודי לאופי הדמוקרטי של המדינה, הדילמות השונות של הדמוקרטיה, הבעיות והשאלות שמעמיד המשטר דמוקרטיה בפני האזרח ועוד.

אני חוזר ומזכיר לסטודנטים שלי באוניברסיטה שמטרותיה של הוראת אזרחות בבית הספר, כפי שנוסחו על-ידי משרד החינוך בשנת תשס"ב, אינן מכוונות אך ורק ל"הענקת ידע", אלא גם לטיפוח "מיומנויות וכישורים" ול"יכולת להכריע ולקבוע עמדה מעורבת ומושכלת בחיים הציבוריים". עבור מנסחי תכנית הלימודים המטרה המרכזית של לימודי אזרחות היא עיסוק בחינוך פוליטי לאזרחות טובה. לכן, טוב עשה המפמ"ר הנוכחי, מר אדר כהן, שיזם שילובה של "מטלת ביצוע" כחלק אינטגראלי של בחינת הבגרות. יחד עם זאת המפמ"ר מסמן ומוביל כיוון ברור של העלאת מודעות בקרב המורים בדבר טיפוח שאילת שאלות חשיבה ברמה גבוהה וזאת כדי להשיג את המטרות המבוקשות. התהליך הוא איטי, אך הכיוון ברור ויש לברך על כך.

באשר לדרכי ההוראה של המקצוע, נראה כי מרבית המורים מוסיפים לעבוד בצורה פרונטאלית, לא רק בתל-אביב ולא רק בישראל, וכך ברוב המקצועות האחרים. "שיטת המשפך", לפיה יש להחדיר חומר לתוך הראשים הריקים של התלמידים, עובדת ללא הפסקה. דגמי ההוראה החדשניים-ישנים בלבוש של למידה פעילה, קונסטרוקטיסטית, פתוחה יותר, לפיהם הידע נבנה בראשו של הלומד ולא מונחל כחפץ מבחוץ, אינם חלק מרפרטואר ההוראה של המורים.

אולם ניתן לעובד וללמד את המורים אמצעים ושיטות אחרות, מגוונות, שונות ההופכים את התכנים למעניינים ולרלוונטיים עבור התלמידים. לדעתי אין הצדקה לחפש את הפתרון למצוקה במרכז רבין וזאת באמצעות השתלמויות תלמידים. איני פוסל את ההעשרה הזאת, אך נראה לי כי אין זו הדרך היחידה. ושאין למצוא פתרונות במחוזות אחרים. הדרך הנאותה היא להאמין בכוחם של המורים לאזרחות להוביל מהלך בדרך להצלחות במקצוע. לא רק בעליית האחוזים של המצליחים בבגרות, אלא בהישגים האזרחיים שלהם, הלכה למעשה. לשם כך עליך לדאוג ולטפח את מורי האזרחות בעיר תל-אביב באמצעות יצירתה של פדגוגיה אזרחית, דמוקרטית, פעילה ופוליטית ייחודית. גופי ידע וניסיון הצטברו כבר מזמן וכל מה שנותר הוא להאמין ולתמוך במורים שמסוגלים לכך.

דר' גדי ראונר מלמד מתודולוגיה של הוראת האזרחות והכשרה מעשית בבית הספר לחינוך באוניברסיטת תל-אביב.

הוסף תגובה חדשה

CAPTCHA

משהו קטן לוודא שאינך רובוט. משתמשים רשומים מדלגים

ענה לשאלה / השלם את החסר

הנצפים ביותר

מאמרים נוספים מאת גדי ראונר