אימגו מגזין מאמרים

כתב עת בנושאי תרבות ותוכן

בין סטריאוטיפים להתקרנפות בתרבות הישראלית / זיוה פלדמן


תאריך פרסום קודם: 
04/09/2009
מחבר: 

עם מותו של הפילוסוף הפולני לשק קולקובסקי, כתב שלמה אבינרי מאמר בשם "כמו טיפות מים לאבן בזלת" (הארץ, 24.7.09). אבינרי מנסה להוכיח שיש כוח למלה הכתובה. זאת בטענה שביקורתו של קולקובסקי נגד המשטרים הקומוניסטיים גרמה לערעורם. קולקובסקי יוצא נגד רדיפת הקומוניזם, אחר כל מי שאינו מקבל את הסטריאוטיפים שמפלגה זו הציבה. על כך טוען אבינרי, כי על פי קולקובסקי "אף פעם לא יחסרו דוגמאות המחזקות את הסטריאוטיפ, ודוגמאות סותרות אינן נחשבות; הסטריאוטיפים תמיד מוגנים היטב, וכשאנו נתקלים בסתירה, יש לנו תמיד רשת ביטחון בלתי מכזיבה: 'כן כמובן שיש יוצאים מן הכלל', 'כמה מידידי הטובים ביותר' , וכדומה". "לא לעיתים קרובות מזדמן לנו לראות שחלק ניכר מן המרחב הרוחני שלנו, של התפיסות וסוגי התגובה על העולם ועל אנשים אחרים, מעוצב או מעובד באמצעות סטריאוטיפים, כלומר הכללות שנוצרו באופן ספונטאני, כאילו אמפירי. ברגע שנתקבעו - כמעט שאי אפשר לתקנן על בסיס התנסות מאוחרת יותר" (לשק קולקובסקי, על סטריאוטיפים לאומיים. מיני-הרצאה טלוויזיונית. תירגם מפולנית מיכאל הנדלזלץ, הארץ, 24.7.09). יש לצאת מכאן להנחה שסטריאוטיפים יש להם בסיס של אמת התחלתית, שהלכה והתפתחה לכוון חד משמעי שיש בו משום העיוורון כלפי המציאות המתפתחת ומשתנה. נקודה מעניינת נוספת במאמר זה, היא האמירה ש"הסטריאוטיפים מלמדים אותנו לא פחות על אלה שאינם מאמינים בהם, מאשר על אלה שמסתמכים עליהם".

מכאן אפנה למאמרו של יצחק לאור ("מיומנו של עורך ספרותי, או: איך משתלטים על ועדת הפרס", הארץ, 10.7.09). אומר לאור: "מקרה 'אחוזת דג'אני' מטריד במיוחד כי הוא מגלה עד כמה השמאל בארץ נרדף. החקיקה הדרקונית, ההתבטאויות הגזעניות, הבורות, השחיתות, האלימות של הימין. העובדה שכל חבר כנסת ושר בממשלה קשורים זה לזה, כך או אחרת. העמותות המקדמות את האינטרסים שלהם, אלו התנהגויות של בולשביזם בדרגות גבוהות". השאלה שנשאלת כאן האם התכוון לאור לסטריאוטיפים שיוצר הימין? האם הכוונה כאן שהימין רודף בעזרת אלה אחר השמאל? מנקודה זו עדיין לא ברור מי רודף ומי נרדף. המאמר ההיתולי, המופיע בשמות פיקטיביים וללא שמות מהמציאות האקדמית והספרותית, אינו פותר דבר לגבי התרבות הישראלית ההולכת ומתקרנפת עם השמאל, מה שהוא בניגוד לדבריו של לאור.

מכאן, כדי לסבר את העין הקוראת, אספר על מקרה שהיה בימים אלה, ולא רחוקים. ב- 7.7.09 – 9.7.09 , נערך כנס של  NAPH (ארגון פרופסורים בין-לאומיים לספרות העברית). הכנס נערך באוניברסיטה של לונדון. מישראל ומכל העולם באו חוקרי הספרות העברית (וגם יורדים מישראל) לספר על מחקריהם. בערב הראשון הוקרן סרט סטודנטים בשם "פיני". העלילה בסרט זה פנתה אל אם חד הורית, עולה חדשה מרוסיה. בנה בן השש נמצא כל הזמן בחצר הבית המשותף, משום שאיש אינו בבית. מאמצת אותו משפחה מסורתית, והוא לומד דברים בסיסיים השייכים למנהגי היהדות (נטילת ידיים, כיפה על הראש וכו') . האם מאד כועסת ומסרבת שימשיך ללכת לשם. הילד בכל זאת מוצא כאן נחמה ומנסה להתקרב. על הבמה ישבו כמה מכובדים, ביניהם במאי הסרט ודר' אורלי לובלין שהיא מרצה לקולנוע באוניברסיטת תל-אביב. אומרת דר' לובלין: "זה בדיוק זה. זה כמו שאנחנו לקחנו לפלסטינאים את הבית". הקהל מחה לה כף, ולמזלנו לא כולם. איני מדברת כאן על הבנת הנקרא, דרישה בסיסית ממרצה באוניברסיטה, אני מדברת על עיוורון שנוצר מקשירת הסטריאוטיפים לרעיון מובנה. פחות מטרידה האמירה של המרצה המכובדת, יותר מטרידות הן מחיאות הכפיים. זה לא רק כבילות לסטריאוטיפ אלא התקרנפות המביאה לעיוורון. זאת משום שאיני רוצה להאמין, כי הקהל הנכבד העוסק בספרות עברית, אינו יודע הבנת הנקרא מהי. ייתכן והבעיה נעוצה בעובדה, כי יושבת ראש הדיון, להלן לובלין, ביקשה שלא נדבר עברית והדיון יהיה באנגלית. שוב אני מזכירה, זהו כנס לספרות עברית.

כאן נשאלת שאלה נוספת: מהו הגוף הממן את נסיעות המרצים, אלה שעדיין לא סיימו את עבודת הדוקטורט שלהם, בעוד שמרצים וותיקים, במכללות ובאוניברסיטאות, נדחו בטענות שונות. שאלה זאת מעוררת דרישה למחקר שיגלה האם קיימת כאן שחיתות, או אולי התקרנפות? האם גורם זר, שאינו אוהד את ישראל במיוחד, הוא שמזרים כספים למען ידברו הם מפיו? נחזור מכאן לדבריו של לאור וננסה להבין, מדוע הוא חושב שהימין רודף אחריו? שהימין מושחת? מכאן שכדאי לבדוק את הדברים, לרדת לשורשם ולהבין היכן נעוצה הבעיה. לא לתקוף את הבעיה בעזרת סטריאוטיפים המקובלים על השמאל הקיצוני.

מה שמדאיג כאן הוא, לאן הולכת התרבות העברית בכללה והישראלית בפרט. האם אין כל דרך להידברות ולבניית רעיונות משותפים למען עתיד הספרות העברית כספרות של עם ישראל ולא של גוף שליט? האם פרופסורים מכובדים אשר דעותיהם ימניות, יחששו לדבר שמא מישרתם תילקח מהם? האם נמשיך לדבוק בסטריאוטיפים ולהתקרנף כדי לשרוד?

האם ניתן לתפקד כמי שרוצה לתרום ולקדם את התרבות בישראל, ולא להלחם כשורדים.

3.8.09
זיוה פלדמן

Add new comment

CAPTCHA

This question is for testing whether you are a human visitor and to prevent automated spam submissions.

Fill in the blank.

הנצפים ביותר

מאמרים נוספים מאת

.