אימגו מגזין מאמרים

כתב עת בנושאי תרבות ותוכן

מצילים: הגולם שקם על יוצרו


תאריך פרסום קודם: 
30/06/2009
מחבר: 
יוסי תמיר

מי שחי מספיק ימים, זוכר את המצילים של פעם, שהיו יושבים על ספסל עץ בראש מגדל, כששמשייה מעל לראשם ומשרוקית תלויה על צווארם.

לימים, "מגדל המציל" התחלף במבנה מפואר, "וילה לחוף הים". "תחנת הצלה" קוראים לזה. התחנה כוללת, מטבח, פריג'ידר, כיריים, מקלחת, מיטה ולעיתים גם טלוויזיה. אתמול מגדל המציל, היום תחנת הצלה ומחר מפעלי הצלה.

אם פעם הסתפקנו במציל אחד בחוף סואן ממתרחצים, היום, רק בתל אביב רבתי ישנם כ -13 תחנות הצלה. כל תחנה מאכלסת משמרות של מצילים. שלושה מצילים במשמרת.

מאז מגדל המציל הפשוט, בטחון המתרחצים לא עלה. הדבר היחיד, שעלה, הוא שכרם ורמת חייהם של המצילים.

ישנם חופי רחצה, שיש בהם, תחנות הצלה משוכללת ומצוידות היטב, סירות הצלה, מצילים, הכול. רק דבר אחד אין בהם. אין בהם מתרחצים. אחד החופים האלה הוא החוף הנפרד בהרצלייה. בחוף הותקנה תחנת הצלה מצוידת היטב עם שלושה מצילים, שלוש סירות הצלה ואם לא די בכך, מדי בוקר, מביאים, במיוחד עם טרקטור, אופנוע ים ובערב מחזירים אותו ל"ביתו" אי שם בהרצלייה. כל זאת, בשביל מתרחצים בודדים. במשך ימות השבוע אין פוקדים את החוף מבקרים ומלבד שלושת המצילים אין איש על החוף. רק בימי שישי אחה"צ ובשבת החוף זוכה למבקרים. נשאלת השאלה. בשביל מה מחזיקים על החוף שלושה מצילים וטורחים סביבם במשך כל השבוע, אם המתרחצים מגיעים רק בסוף השבוע?

חייבים להודות, שמצילות זוהי "עבודה עונתית". בדיוק כמו עונת המלפפונים ועונת התפוזים. כמו, שלא יעלה על הדעת להחזיק את קוטפי התפוזים ולשלם להם משכורת כל השנה, רק כדי, שיהיו זמינים בעת הקטיף, כך, לא יעלה על הדעת, להחזיק ולשלם משכורות לתקן מלא של מצילים, בכל ימות השנה, או, בכל ימות השבוע, רק כדי שיהיו זמינים בקיץ או בשבתות, כשבאים המתרחצים אל החופים.

אם כבר עושים השוואה בין המצילים של פעם והמצילים של היום, אזי מלבד העובדה, שפעם היו פחות מצילים על יותר מתרחצים, פעם, ה"מציל" היה חלק מהמתרחצים והיו פונים אליו בכל בעיה, מילד שאבד לאימו, אישה, שאיבדה את החלק העליון של בגד הים שלה ועד, "מושיק לא יבוא היום לצהרים".

כיום, יושבים המצילים במגדל השן שלהם, מאחורי זכוכית אטומה, מוקפים גדר גבוהה ומלבד הקול המתכתי הבוקע ממערכת הקריזה, אין כל מגע בין המתרחצים והמצילים. לא רואים אותם ולא שומעים את קולם.

המצילים של פעם היו מעורים בקהל המתרחצים. לא היו גדרות ולא היו מחיצות בינם לבין הקהל. אפשר היה להכיר אותם על פי צבע עורם השזוף, המשרוקית התלויה על צווארם וכובע הקש רחב השוליים.

המצילים של היום סגרו את עצמם בתוך מבנים מפוארים מאחורי חלונות זכוכית מבודדים ואם אין די בכך, הם גם הקיפו עצמם בגדרות, סביב, שמא, חלילה, יפנו אליהם. (בכלל, עם ישראל אוהב גדרות. להיכן שפונים נתקלים בגדר).

גם אם קשה לדון בכך, חייבים להסכים, שיש מחיר לחיי אדם. משאבים כספיים מצילים נפשות וככל שמשקיעים יותר משאבים, מצילים יותר נפשות. ככל, שנשקיע יותר משאבים בחינוך, במלחמה בתאונות, בשיפור בתי החולים, בהרחבה ושיפור הכבישים, בחידוש כלי הרכב, ברמת שביעות הרצון של התושבים ובעוד אין סוף נושאים המקצרים את חיינו, נציל יותר נפשות ונעלה יותר את תוחלת החיים שלנו. וזה מיד מחזיר אותנו לסדרי העדיפויות הלאומיים שלנו.

כשבוחנים איפה וכמה צריך להשקיע מהמשאבים המוגבלים, שעומדים לרשותנו, על פניו, אפשר לומר בוודאות, שהשקעות נוספות במצילות חופים אינה בראש סדר העדיפויות הלאומית. גם כך, אנו משקיעים יותר מדי במצילים ובאמצעים שמעמידים לרשותם. אדרבא, צמצום חלק מהמשאבים שמועברים למצילות חופים והקדשתם למטרות אחרות, יותר חשובות, יכול להציל הרבה יותר נפשות.

לכאורה, יוצא הציבור ידי חובתו כלפי האנשים, שמחליטים לטבול בים, בכך, שמזהירים אותם מפני ים סוער, או, שמסבירים להם ומורים להם את תנאי הים המשתנים. הציבור אינו יכול ואינו צריך, לקחת אחריות לאדם, שאינו יודע לשחות ובכל זאת מחליט להיכנס לים סוער. אדם צריך להכיר במגבלותיו ולא להרחיק לשחות. אם הים סוער או גלי, כל אדם צריך לקחת אחריות למעשיו ולמשפחתו ואין לו לסמוך על כך, שאם יטבע יבוא המציל להצילו.

כשחס וחלילה טובע אדם בחוף רחצה, מיד נוצר "לחץ ציבורי", שלעיתונאים חלק נכבד בו ומיד יש ששואלים מדוע אין מספיק בטחון בחופי הרחצה? ככל שהרעש גובר, גדלה החשיבות העצמית של המצילים ודרישותיהם. התוצאה, שמידי עונת רחצה אחת, לזו, שבאה אחריה, דרישות המצילים עולות וכיום "הגולם עלה על יוצרו". מאז המציל של פעם ועד מוסד המצילות של היום, המרחק הולך וגדל והיד עוד נטויה.

יוסף תמיר
יוני, 2004

Add new comment

CAPTCHA

This question is for testing whether you are a human visitor and to prevent automated spam submissions.

Fill in the blank.