אימגו מגזין מאמרים

כתב עת בנושאי תרבות ותוכן

איתמר יעוז-קסט / תאונה ונס בערב


תאריך פרסום קודם: 
29/05/2008
מחבר: 
חלי אברהם-איתן

ממד הזמן והמקום בפואמה "תאונה ונס בערב" לאיתמר יעוז-קסט

איתמר יעוז-קסט / תאונה ונס בערב, הוצאת עקד, תשס"ז/2007

תקופה היא מקטע על פני צירו האינסופי של הזמן. מדענים מבחינים בין זמן גיאולוגי וזמן מקומי. פילוסופים ומבקרי ספרות לעומתם נזקקים למושגים זמן פנימי וזמן חיצוני. בבואי לדון בממד הזמן בכתיבתו של איתמר יעוז-קסט אשתמש בהבחנה בין זמן פנימי וזמן חיצוני, כאשר "הזמן הפנימי" כולל בתוכו את הזמן הסוציולוגי, הפיוטי, האוניברסלי והנצחי.

ממד הזמן עומד במרכז שירתו של איתמר יעוז-קסט. תיאורי המקום מעבירים אותנו דרך ציר הזמן אל התיאורים המטאפיזיים המאחדים את הניגודים. שני האלמנטים של פנים וחוץ מצטלבים ומפרידים בין הזמן ההיסטורי ובין הזמן הכרונולוגי. איתמר מפליג על ציר הזמן אל מחוזות הילדות, אל הבית הישן ומצליב אירוע המתרחש בהווה עם אירועי העבר הצרובים בדיסק הזיכרון. עובדה כלל לא מפתיעה היא שהמשורר בחר כמוטו לפואמה לצטט שורות מתוך "מלאך ללא כפנים" (1956): "...מלאך ללא-כנף / שומר / את צעדי. // מכה / הזמן." זמן ההתרחשות מצטלב בשירתו עם הזמן הפיוטי בעיצוב התמונות, צירופי-הלשון הייחודיים, המשפטים והמלים. עיקר המוטיבים ממוקדים במחוזות הילדות, האהבה, המשפחה, ומתערבבים עם תמונות מהסיטואציה העכשווית הממוקמת במקום התאונה ובבית-החולים. החוויה נקשרת בזיקה קוסמית וביסודות אמוניים. איתמר יעוז-קסט, שעשה דרכו אל היהדות וחידש את הזיקה אליה, נשען בתיאורי החוויות על מקורות יהודיים. ניטשה טען, שקיים הבדל בין מדע לשירה: דרכו של המדע היא להוכיח, בעוד ששירה חייבת לעורר רטט. שירתו של המשורר, איתמר יעוז-קסט מעוררת בי רטט ומפתיעה כל פעם מחדש. אחת מסגולות שירתו היא לשלב את החוויה האישית-הפרטית עם המטען הרגשי התרבותי הקולקטיבי, ואולי בעובדה זו טמון סוד קסמה של שירתו והקומוניקציה המיידית שהיא יוצרת עם הקורא. סגולה נוספת בשירתו טמונה בייחודיותו של המבע המשלב בין המוחש ובין המופשט, בין ממד המקום ובין ממד הזמן. הריאלי והמופשט מופיעים בוריאציות שונות תוך זיקה אל המוחלט. מרכיבי שירתו מעוגנים בחוויה של נוכחות הבורא, והחוויה הערכית מגיעה אל סיטואציות היסטוריות של העם היהודי בעבר הרחוק והקרוב. אותו "מלאך ללא כנפים" מלווה את המשורר מעברו כילד בשואה על כל שלביה: מהרגעים שחווה על בשרו את האנטישמיות במחוזות ילדותו, בשהותו במחנה ברגן-בלזן, ההצלה שבאה עם ניצחון בעלות הברית ושחרור הפליטים, השיבה אל עיר הולדתו ועד עלייתו ארצה עם משפחתו. דומה, כי "מלאך ללא כפנים" ממשיך ללוות את המשורר לאורך ציר הזמן בהווה, ואלמלא העדרן של כנפי המלאך היה נחסך ממנו הסבל כולו. "מלאך ללא כנפים" מצוי בתשתית המחשבה המנסה לפענח את סיבת האירועים, הסבל וההצלה. זה ההסבר היחיד המתקבל על דעת הדובר שהעמיד המשורר בשיר, לנס שהתרחש. הסבר זה מתגלם בכותר של הפואמה "תאונה ונס בערב". במקרה דנן הקול הדובר זהה לקול המשורר. הפואמה בנויה לפי סדר כרונולוגי של התרחשות האירועים בממד הזמן החיצוני, אולם בממד הזמן הפנימי אין סדר, כי "דלתות נפתחות ונסגרות / בעין חשמלית" בתודעתו של המשורר. זהו מוטיב חוזר ביצירתו, מוטיב המחבר עבר עם הווה.

"יום בלוח השנה" הוא השיר הפותח את הפואמה. לפי ממד הזמן החיצוני, זהו לכאורה, יום שגרתי בלוח השנה כשם כותרת השיר "יום בלוח השנה" – 24.10.07:

הַזְּמָן: חָבוּי הָיָה בֵּין בָּתֵּי-הָעִיר
וּבֵין אַרְבַּעַת רַמְזוֹרֵי-הַדֶּרֶךְ
וְחָבוּי הָיָה גַּם בְּתוֹכִי,

עַד שֶׁכָּבוּ הַפָּנָסִים לְפֶתַע-פִּתְאוֹם
וְהָיָה חֹשֶׁךְ בִּשְׁנֵי צִדֵּי הַכְּבִישׁ,
וְהָיָה חֹשֶׁךְ בִּשְׁתֵּי עֵינַי –
אוֹ-אָז הִתְקָרֵב בֵּית-הַחוֹלִים
וְעִם עֵינָיו נְטוּלוֹת הַשֵּׁנָה
נִצָּב
מִנֶּגֶד.

המשורר עושה בשיר הבחנה ברורה בין שני ממדי הזמן: החיצוני והפנימי. הזמן החיצוני מתקשר בממד המקום: "בין בתי העיר ובין ארבעת רמזורי-הדרך" היה חבוי, כמו גם הזמן הפנימי שנחבא בתוכו בעת התרחשות התאונה: "וחבוי היה בתוכי... והיה חושך בשני צדי הכביש". הזמן שב ונגלה בבית-החולים בנדודי שנתו: "ועם עיניו נטולות-השנה / נצב / מנגד" (עמ' 3).
דמות המלאך היא המוטיב המחבר בין שני הזמנים: החיצוני והפנימי. תיאור פרטי התאונה מלווה בתיאור דמותו של המלאך: "פרש המלאך את כנפיו מרמזור אל רמזור – כפרוש מרבד רך עד מאוד, / מבלי שישגיח בו איש, / המתין למכונית מתמהמהת... / והסוה עצמו כשיח רחב-עלים / בלב אי-התנועה... // ואולם הזמן עוד צפה באורך-רוח, / שבעה עשורי שנים ומעלה צפה בתיק האלוהים".

שימוש בפרסוניפיקציה לממד הזמן, מחד גיסא, וקשירתו ל"תיק אלוהים", מאידך גיסא, נועד להעצים את חווית חוסר האונים של האדם הנפגע (והפוגע) בתאונה, כאילו כוחות על חברו יחדיו לחי, לצומח ולדומם במקום ההתרחשות. המשורר הנפגע בתאונה, בניגוד למצופה, אינו מפנה אצבע מאשימה כלפי הגורם האנושי הפוגע בתאונה. ברי לו שיד עליונה בדבר. לכן "גייס" המשורר את הפרסוניפיקציה גם בתיאור נעליו שנותרו על הכביש לאחר התפנותו לבית-החולים והובאו לביתו על-ידי עד ראייה. הנעלים לבשו בשיר ישות דמונית:

זוּג נַעֲלַיִם רֵיק מֵרַגְלֵי-אֱנוֹשׁ
רָץ בַּגֶּשֶׁם הָרוֹחֵץ אֶת הָאַסְפַלְט הַמְּדַמֵּם,
בְּלִי לָדַעַת אֶת זֶהוּת בְּעָלָיו,

זוּג נַעֲלַיִם רֵיק,
הָרָץ הַבַּיְתָה מִבְּלִי לָדַעַת בְּוַדָּאוּת
הֵיכָן בֵּיתוֹ.

בהמשך מואנשים הרהיטים: "מחליפים מבטים חומים-חרדים", והמלים, הלבנות מפחד כפניה של האשה המקבלת את הבשורה, "דוהרות בחלל העולם".

הזמן החיצוני "חוצה את לוח השנה אל תוך החרף" בדהירת האמבולנס (עמ' 7), בה בשעה שהזמן הפנימי מתאחד ומצטלב עם הזמן החיצוני. עבר והווה מתאחדים בניגודיותם בתמונת סולם יעקב המגולמת בתיאור האלונקה: "כסלם יעקב אפקי". זמן מקראי מתערבב עם מציאות עכשווית. בנקודה זו שעל פני ציר הזמן והמקום, מתלכדים הניגודים. אחדות הניגודים שולטת בכול, ו"עולם הריק" מקבל מקבל ביטוי נרחב בכל חלקי הפואמה ובכל האלמנטים המתוארים בה: "זוג נעלים ריק מרגלי אנוש" (עמ' 4), "אשה באמצע החדר שהתרוקן מכל פנימיותו, / כשם שהתרוקנה היא עצמה מקרביה" (עמ' 7), "ואני / לבדי / בתוך הריק" (עמ' 8).

בתוך עולם הריק, בעולם בו הניגודים מתאחדים, עולות דמויות בזיכרון כדמות אמו, עליה השלום, בה בעת שהאשה בודקת את "בית-החמר", את הגוף הפצוע: "או אז ראיתי את אמי... / אך היתה זו הבעת-פנים שלא מעלמא הדין" (עמ' 9). כמו-כן עולה בהזיותיו "צהלת ילדים על חוף הקיריש" "ויפחת אמי / על הוריה שבקבר אחים ואחיות" ודמות אביו "לבוש במעיל החרף שבו היה נכנס / לצריף חולי-הטיפוס / בברגן- / בלזן / באי זמן שנשרף" (עמ' 11-12). המקום שעל פני ציר ההווה – בית-החולים מתלכד עם ברגן-בלזן שעל פני ציר העבר. שבירת שם המחנה והצבתו בשתי שורות נפרדות (/ בברגן- / בלזן /) מבטאת את חציית האני של הילד בעבר, חצייה זהותית הנמשכת בחוט הזמן אל ההווה. כל האירועים, כל ההתרחשויות נמזגים לאותה ישות חצויה מלווה ב"מלאך ללא כנפים".

הוסף תגובה חדשה

CAPTCHA

משהו קטן לוודא שאינך רובוט. משתמשים רשומים מדלגים

ענה לשאלה / השלם את החסר

הנצפים ביותר

מאמרים נוספים מאת חלי אברהם-איתן