אימגו מגזין מאמרים

כתב עת בנושאי תרבות ותוכן

על עכברים ואנשים / תיאטרון בית צבי


התמונה של דן לחמן
תאריך פרסום קודם: 
17/05/2009
מחבר: 
דן לחמן

על עכברים ואנשים של ג'ון סטיינבק הוצג בארץ כמה וכמה פעמים. ב1951 הוצג בקאמרי. יוסף ידין שיחק את לני, הנער המגודל רב הכוח. אחר כך הוצג שוב בתיאטרון חיפה כשמיכאל כפיר משחק את התפקיד, בזיכרוני נטוע דווקא את איצקו רחמימוב בתפקיד ג'ורג'. יוסי פולק שיחק אותו בבית ליסין, ולא מזמן הוסרט מחדש עם ג'ון מלקוביץ' וגארי סיניז. וכעת הוא מגיע לבית צבי. כשלא מזמן הוצג מחזה אחר של סטיינבק "ענבי זעם" שני המחזות מתרחשים בתקופת השפל הכלכלי הגדול ובמרכזם פועלים הנודדים בין חוות לחפש יום עבודה.

המחזה הוא עיבוד של סיפור. סטיינבק הוא אחד הכותבים האמפטיים ביותר. האהבה שלו לדמויות מורגשת בכל סיפור או מחזה. אהבה שעוברת בקלות רבה אל הקהל.

גיבורי המחזה הזה הם לני וג'ורג'. לני ילדותי, קשה הבנה וייתכן שבימינו היו מאבחנים אותו גם כפגוע מוחין קל. ג'ורג' הוא החכם השומר על לני. לשניהם יש חלום אחד הנותן להם כוח בנדודיהם, לקנות פעם חווה משלהם. המחזה הוא על החלום ושברו. על היחסים הנוגעים ללב בין שני הצעירים. החברות הלא שגרתית ההופכת להיות בלתי מובנת לפועלים האחרים. ג'ורג' הוא הפה לני הוא בעל הכוח הבלתי נשלט המוביל את המחזה לסוף הטראגי שלו. והתלות בין השניים היא לבו של המחזה.

הם מגיעים לחווה שם בנו של בעל החווה התחתן עם צעירה נאה, המשועממת מחיי הבדידות ומסתובבת כל הזמן בין הפועלים, התנהגות המוציאה את בעלה קרלי המוטרף מקנאה מדעתו. היא זו שתגיע אל לני רפה השכל האוהב ללטף חיות רכות ומכיוון שאיננו מודע לכוחו לא מבין שהוא " מלטף" חזק מדי ובעלי החיים מתים בידיו. ג'ורג' הוא השומר עליו, לא תמיד בהצלחה.

לני אוהב, כמו כל הילדים, סיפורים שהוא מכיר וג'ורג' חוזר ומספר לו על החווה שיקנו יום אחד, סיפור שספר כל כך הרבה פעמים עד שלרגע נדמה שאולי הוא בעצמו החל להאמין בו.

בחווה הם פוגשים את הפועלים האחרים. לכמה מהם תפקיד לא קטן במחזה. לאחרים פחות. סטיינבק הפך אותם למייצגי תקופה. את הבמה עיצב אבי שכווי באווירה נכונה למקום. חדר מגורים דמוי צריף, קני גומא גבוהים. אווירה חקלאית. המחזה איננו נותן מקום לפרשנויות מתחכמות. מה שכתוב הוא מה שרואים. וכך גם ביימה אותו איה שבא.

מכל השחקנים אהבתי דווקא את רשף שדדי בתפקיד קנדי, הפועל הגידם שאיבד את ידו בעבודה בחווה. הוא מצטרף לחלום של השניים ולרגע גורם להם לאמין באפשרות התגשמותו. רשף מצליח להקרין חום אישי.

סטס אפונוביץ' משחק את לני. התמימות שלו נוגעת ללב. לעתים עובר לו איזה חיוך קטן ההופך אותו לאנושי יותר אפילו. הוא משתמש לאורך ההצגה בידיו אותן הוא מחזיק גבוה מול חזהו ולא מפסיק ללטף אותן. הוא רבגני מאוד ומצליח להעביר קשת רגשות רחבה. אין ספק שלאחר שלושה תפקידים הוא מצטייר להיות שחקן רבגוני מאוד.

זיו פלג משחק את ג'ורג'. עליו מוטל העומס לשאת את לני. הוא חולמני אך גם חלקלק. אולי בגלל שאינני יכול לשכוח את רחמיוב האנושי כל כך בתפקיד פלג נראה לי קצת תוקפני מדי. אך הוא עובר היטב את הבמה.

חאלד מאייר מרואת מגלם את הפועל השחור בהזדהות מובנת מעצמה. זה שיש לו חדר לעצמו כי הלבנים אינם מוכנים שיגור אתם. אפליה שהייתה כה מובנת מאליה בתקופה ההיא שאפילו הוא מקבל אותה.

חנן סויסה משחק את סלים, הפועל הוותיק. יש בו את הנוכחות הבימתית הנכונה אך הוא מוכרח לעבוד יותר על ההיגוי שלו. כל השאר ממלאים את תפקידם על הצד הטוב ביותר.

אני מנסה להסביר לעצמי למה לא באמת התרגשתי בסוף ההצגה. אולי מפני שאני מכיר את המחזה כל כך טוב וידעתי מה עומד לקרות בכל רגע ואולי משהו לא היה מהודק מספיק. אך יחד עם זאת זו הצגה מאוד מספקת בעיקר לאלו שפוגשים את המחזה לראשונה. כי לפני הכל זה מחזה כל כך יפה ואנושי.

הוסף תגובה חדשה

CAPTCHA

משהו קטן לוודא שאינך רובוט. משתמשים רשומים מדלגים

ענה לשאלה / השלם את החסר

הנצפים ביותר

מאמרים נוספים מאת דן לחמן