אימגו מגזין מאמרים

כתב עת בנושאי תרבות ותוכן

כיסופים / קלריסה פז שירים


התמונה של אדלינה קליין
תאריך פרסום קודם: 
21/04/2009
מחבר: 
אדלינה קליין

 כיסופים / קלריסה פז שירים (הוצאת ש.י.ר. הדפסות 2009)

"בְּבֵית יַלְדוּתִי/בַעֲלִיַּת הַגַּג – שָׁם הִשְׁאַרְתִּי בֻּבּוֹתַי, יְתוֹמוֹת"

הציירת והמשוררת קלריסה פז, שבספר שיריה הראשון: "כעלים בסתיו" הטביעה עוצמת רגשותיה על אובדן בן זוגה לחיים אשר הותיר אותה גלמודה בעולם מנוכר.

הנה בספרה הנוכחי: "כיסופים" היא מחוזקת יותר. ואותו 'עולם מנוכר' מהעבר, הרבה יותר ידידותי כעת. יחד עם זאת, פרק הזמן שעבר בין הספר הראשון לשני, חולל בשירתה הרבה יותר בשלות . אם בספר הראשון הכתיבה זרמה בלא כל מעצורים ומחסומים והמילים היו פשוטות ומובנות לקורא, הנה בספר זה, אותו ההיבט הטומן בחובו את משמעות 'האובדן', עובר תהליך חשיבה והעמקה מבוקרת והשיר יוצא עם חזות מורכבת משהייתה  (ר' ע' 40)..."יוֹתֵר וְיוֹתֵר אֲנִי מְבִינָה/כִּי לִבִּי זֶה שֶׁכֹּה מִתְגַעֲגֵע/הוּא אַרְמוֹן הַחוֹל הַנִכְבַּשׁ כַּגַּלִּים/וְשׁוֹקֵעַ שׁוֹקֵע.(זהו השיר היחיד בספר המאזכר נושא זה).מכאן ואילך יש פתיחת דף חלק, והיא אומרת (ע' 19) : ..."כַּמָה שְׁעָרִים לָךְ נַפְשִׁי?/כַּמָּה כוֹחוֹת לַעֲבֹר דֶּרֶךְ, לְשַׁנּוֹת./לְלַקֵּט בְּדִמְיוֹנִי צְבָעִים/מֵאַחוֹרֵי עַפְעַפַּי הָעֲצוּמִים/לְהַנְצִיחָם תְּמוּנוֹת/לְפִי צִפִּיוֹת לִבִּי"...

העצב עדיין טמון בכתיבתה אבל הוא שופך אור גם על הסביבה ואינו נאחז ודובר רק את "האני" בלבד (ע' 8): ..."אֵם וְיַלְדָּה, כְּלַבְלַב קְטַנְטַן/מִטְרִיָּה אֲדֻמָּה, שׁוֹבבוּת וְשִׂמְחָה/תְּמוּנָה סַסְגוֹנִית הַשְּׁדֵרָה!/וְרַק שָׁם בַּפִּינָה, כִּצְלָלִית כֵּהָה/"הוֹמְלֶס" עָטוּף סְחָבָה/לְצִדּוֹ עַל סַפְסָל – רַק סַל"...

"האני", עליו הצבעתי קודם הוא "אני" שונה בתכלית מלא תקוה וחיות (ע' 6):

..."אַחְסִיר פְּעִימָה עִם טְבִילַת הַמִכְחוֹל/אַשׁוֹטֵט בֵּין גוֹן וָצֶבַע,/וְכָךְ אֶחְיֶה חֲיַּי מֵחָדָשׁ/אֶוָּלֵד תּוֹךְ אִישׁוֹן הַטֶּבַע!"...

ההליך האינטואיטיבי המפותח, מוביל לאין סוף ערוצים אשר גורמים בהכרח לשירתה לקבל פרספקטיבות אחרות בנוף המוכר (ע' 12): ..."עַנְנֵי אַרְגָּמָן שָׁטִים עַל שְׁמֵי עֶרֶב,/כּוֹכָב רִאשׁוֹן קוֹרֶץ לְצוּקֵי עֲנָק"...

שירי הטבע מקבלים חיות משל עצמם בדימויים מופשטים הפוסעים בביטחה אל הכאן והעכשיו (ע' 22): ..."עֵץ נוֹשֵׂא שׁבֶל צִלּוֹ/בְדוּמִיַּת זְמַן הַנָמוֹג/לְיַד פָּנַס רְחוֹב שֶׁכְּבָר מְנַדֵּב אוֹרוֹ"...
האמנית שבמשוררת, מוביל אותה שתי וחזור לנוע עם כו הציור בין 'האור' 'והצל' מאותה סיבה. הדו-שיח המתקיים בין הגוף לנפש מוביל את השירים בקשיותן, ברכותן, 'כישויות עצמאיות' שמטרתן היא אחת, 'לשרוד' בכל מחיר.

היופי בשירתה של קלריסה שגם אם השיר לעיתים מובא בהסבר מלא, (כמו אלה שהבאתי כאן). הנה באים בדפים אחרים בספרה שירים וציורים (באותן הנושאים) כשיופיין ניכר בשנינותן המתומצתת עד דק. (ע' 44): ..."עַל כַנְפֵי דִמְיוֹנִי/נִיצוֹצוֹת בֵּין גַּלִּים /אַגָּדוֹת מוּשָׁטוֹת עַל הַמַּיִם/בַּת-יָם קְטַנָּה, כְּמוֹתִי גַּלְמוּדָה מַבִּיטָה עַל אוֹתָם הַשָּׁמַיִם/"...

(ובע' 34 ) היא רושמת: ..."שִׁמְרִי נַא עַל לֶטֶף מַבָּט,/פְּלִיאָה מוּל הַיּוֹפִי/וּצְרִי מִלִּים – מַחְרוֹזוֹת מֵעַל לוֹבֶן – דַּף, גַּם כְּשֶׁאַפְלוּלִיּוּת הַזְמַן מְאַיֶּמֶת!"...

וכמו בספרה: "כעלים בסתיו", כך גם לספר זה העניקה יצירה מעברה הרחוק כילדה ששרדה את השואה. היצירה הינה 'נאקה אדירה' .

כמוה, כניצולי שואה אחרים, לא ממש יודעת כיצד להתעמת עם הטראומה הפרטית אשר חוותה על בשרה. ובאם היצירה נרקמת מפסיפס זיכרונותיה, הרי הוא 'כצמח בר' שיש לשמר מכל משמר במגמה להעניק לו מרחב מוגן בספר. ואכן, אל הנגיעה הזאת ממש, התכוונה המשוררת לבוא בכיסופיה. אל עליית הגג של ילדותה. לשוב ולשחק בבובותיה אשר נתלשו מחיקה בזדון וברשע טרם הספיקה לצמוח ולהבין דבר (ע' 32):

..."בְּבֵית יַלְדוּתִי/בַעֲלִיַּת הַגַּג – שָׁם הִשְׁאַרְתִּי בֻּבּוֹתַי ,יְתוֹמוֹת,/. עָבְרוּ הָשָּׁנִים/הֵן עוֹד מִתְגַּעַגְעוֹת לַלִיטוּף שֶׁל יָדַי הַקְּטַנּוֹת./הַבַּיִת נִמְחַק/זִכְרוֹנוֹ רַק נוֹתַר/זָקַנְתִי, גָּדְלוּ נְכָדַי/בְרוֹךְ וְגַעֲגוּעַ/עַל בַּד הַתְּמוּנָה/מִכְחוֹלִי – מְלַטֵּף בֻּבּוֹתַי"...

C כל הזכויות שמורות למחברת: אדלינה קליין, מייסדת ועורכת בימת הספרות הפומבית: "על חוד העט", ת.ד. 9516, ירושלים 91094
 

הוסף תגובה חדשה

CAPTCHA

משהו קטן לוודא שאינך רובוט. משתמשים רשומים מדלגים

ענה לשאלה / השלם את החסר