אימגו מגזין מאמרים

כתב עת בנושאי תרבות ותוכן

על מוטיב החיווי ועל מוטיב ההגות בשירת ה אני


התמונה של אדלינה קליין
תאריך פרסום קודם: 
21/04/2009
מחבר: 
אדלינה קליין

כתיבה אשר מגיעה ממוטיב 'החיווי', אינה ששה להיפגש עם כתיבה המגיעה ממוטיב 'ההגות'. אלה הן עולמות אשר מנוכרות וזרות אחת לרעותה.

אולם, קורה לעיתים כי נוצר קשר סמוי כלשהו בין קוטב אחד למשנהו אשר מאפשר דיאלוג בין הקטבים במגמה ליצירת קרבה זהירה וקורקטית.

פתחתי במשפט זה כדי להעלות הרהור קטן באם ניתן לנתק את אותן תחושות ראשוניות העולות, מקריאה מעמיקה ביצירותיו של משורר אחד, ולעשותן לתחושות העולות בקנה אחד, עם קריאה ביצירותיו של משורר אחר. ברור, שיש הרבה מאד שוניות. אפילו בנושאים 'זהים' שהקשרן: חשיבה, הבעה, סגנון וכד'.

מה שמושך תשומת לב מיידית, הוא סגנון הכתיבה. 'הרעיון'. המקוריות. ויציקת המשפטים אל תבנית אמינה המעניקה לשיר: תלת-ממדיות. עצמאות. ונסיקה לגבהים רוחניים בעלי עוצמה.

ספרי שירה פיוטיים – לא ניתן לנתח. ניתן לקבוע בהן את מידת היופי, ניתן לספוג את עדינותן של המילים, לשוב עליהן, ללמוד ולהפנים, ולבסוף לחוש את שמימיותן.

שירה מודרנית היא כמו אמנות מודרנית דורשת טקסטואליות שונה וארכיטקטורה המשתנה ללא הרף. מה שמאפיין את השירה המודרנית, שאין הגבלה להבעת הרגש. אפשר להביא אותה אל הכתב באופנים הכי בלתי צפויים. הפתיחות אל מימד הראייה המרחבית, אינה סטנדרטית, אינה נקודתית, יש לה כר נרחב של אפשרויות ואין סף אשר מגביל וממצה למטאפורות. הרבה מאוד בניות חדשות (שפעם היו בחזקת כלל בל יעבור) פרצו דרכים וחצו גבולות.

א. כאשר משורר רוצה לתת ביטוי למתחולל בנפשו – הוא מביע אותם עמוק מאד.

לפעמים הוא די גלוי, אבל לא מספיק. הוא מצליח להחדיר בנו סקרנות לדעת יותר פרטים (כשלמעשה ברור לנו, כי חשיפתם המוחלטת, תלויה ועומדת עד לשלב הבא).

לשם פישוט התמונה, אביא יצירותיהם של שבעה משוררים וההשוואה ביניהם ברעיונות בהבעות ובסגנונות
בנושא: 'האני'.

יהודית מליק-שירן (משוררת, מבקרת, מחנכת) כותבת בספרה:

"צבעי שכחה" (הוצאת "עקד", ת"א. תשמ"ט 1989)

(ע' 42) ..."מְנַסָּה לְאַרְגֵּן בְּתוֹכִי/סְדָרִים חֲדָשִׁים - /שֶׁל מִלִּים הַמִּתְרוֹצְצוֹת/

בְּכּל פִּינּוֹת חַיַּי".

דודו אייל (סייג) (משורר פסל ומרצה) כותב בספרו:

"כוכבים משייטים בקפה" (הוצאת תמוז 1988 מול"ים בע"מ. נדפס בישראל 1990)

(20) ..."אֲנִי כְּמוֹסֵק הֲזֵיתִים/מְטַלְטֵל עַנְפֵי זִכְרוֹנוֹתַי/בְּיָדַי חוֹפְנָם בַּעֲרֵמוֹת/לְיַד כָּל עֵץ מִזְדַּמֵּן/וּבוֹרֵר אוֹתָם אֶחָד אֶחָד/לְתוֹךְ סַל שְׁנוֹתַי"...

צביה פורר-פלץ (משוררת, מחנכת) כותבת בספרה:

"ימים דקים" (הוצאת "עקד", ת"א. תשנ"א 1990)

(ע' 5) ..."אֲנִי מִסְתַּתֶּרֶת כְּמוֹ הַדָּג הָאָפֹר/מִתְחַפֶּרֶת בַּחוֹל כְּיוּלִית יַם סוּף"...

ד"ר פארוק מואסי (משורר, מרצה ומחנך) כותב בספרו:

"העצבונים שלא הובנו" (הוצאת "אל-שפק",כפר קרע. הדפסה: בית דפוס אלשרק, ירושלים). (תשמ"ט- 1989)

(ע' 36) ..."נַפְשִׁי בִּזְבְּזָה אֶת עַצְמָה/לְאַחַר שֶׁפָּרְצָה בִּתְנוּעָה/לְהַעְתִּיר עַל רוּחִי שֶׁפַע/מִתְאַמֶּצֶת: הֲיֵשׁ עוֹד לָתֵת"?...

רבקה אסא (משוררת, שחקנית, מרצה ומחנכת) כותבת בספרה:

"מגוף הלילות" (הוצאת "תמוז" 1988 מול"ים בע"מ. נדפס 1990 בישראל)

(ע' 41, כל השיר)..."חֲלוֹמוֹתַי שֶׁדֻּכְּאוּ/מְרַקְּדִים בַּחֲלוֹמוֹתַי/אֶת כָּל הָרִקוּדִים/שֶׁלֹּא רָקַדְתִּי עַד תֹּם"...

שמואל נוריאלי(משורר) כותב בספרו:

"באצבעות הוזות" (הוצאת "מגל", ת"א 1989)

(ע' 44) ..."עוֹדֶנִּי שׁוֹאֵף לִנְבּוֹר אַחַר עַמּוּד מִסֵּפֶר נוֹשָׁן/שֶׁלֹּא הֵיטַבְתִּי לִקְרוֹא בֵּעָבָר,/אַחַר פִּנָּה מְפֻויַּחַת מֵעֲשָׁשִׁית עֲשֵׁנָה,/לִזְכּוֹת שׁוּב בְּפֵרוּרֵי הַפִּיחַ, הָאוֹצְרִים בְּזִכְרוֹנָם אֶת הַחֲמִימוּת,"...//..."כְּדֵי לִזְכֹּר/וְלִזְכֹּר/וְלִזְכֹּר/ אֶת מַה שֶּׁמִּמֵּילָא נִבְצָר מִכֹּחָם לִשְׁכֹּחַ"...

ב. כשמשורר (מודרני) מגיע לתיאורי טבע – הם מלאי חיות עד כי ניתן לחוש

אותם כדי יכולת ראיה ממשית:

עזריאל קאופן (משורר, צייר ופסל, איש חינוך) כתב בספרו:

"כבר אפשר לזוז" ("ספרית פועלים" הוצאת הקיבוץ הארצי, השומר הצעיר, ת"א). (תשמ"ט – 1989)

(ע' 52) ..."בַשָּׂדוֹת עוֹבֵר עַכְשָׁיו הָגֶּשֶׁם/נִשְׁעָן עַל אֲדָמָה רַכָּה/מַשְׁאִיר לָה מַיִּם"...

רבקה אסא

(ע' 52) ..."וְאַתָּה אֱלוֹהִים -/לַהֲטוּטָן גָּדוֹל/מְשׂחֵק בְּכַדוּר אָדֹם/עַל חֲזֵה הַמַּיִם/הַפּוֹעֵם וּמִתְנַשֵׁם/

שֶׁל הָאֲדָמָה/וּפִתְאֹם/כְּדַאי לְחַיֵּךְ"...

צביה פורר-פלץ

(ע' 16) ..."לִרְעוֹד עִם הַדְּשָׁאִים"...

ג. וכשמשוררים שלפניכם כותבים על החיים עצמם, הרי הם בחופש מוחלט

לדימויים העזים:

עזריאל קאופן

(ע' 52) ..."בַּדֹפֶק סָמוּךְ לְפֶרֶק כַּף הַיָּד/תְּנוּעָה קְבוּעָה/נוֹקֶשֶׁת"...

צביה פורר-פלץ

(ע' 15) ..."יָדִי גִּשְּׁשָׁה אַחַר יָדוֹ/טְלַאִים טְלָאִים מָצְאָה בָּהּ"...

שמואל נוריאלי

(ע' 17) ..."שׁוּבִי אֵלַי לִפְנֵי הַשְּׁקִיעָה...//לִפְנֵי עִמְעוּם הַמַּחֲשֲׁבוֹת...//עוֹד לִפְנֵי הַקְּמָטִים,/הִשְׁתַּדְּלִי שֶׁיִּהְיֶה לִפְנֵי!"...

ד. גם אל נקודות ההגות הפילוסופית ניתן להציץ ולראות איזה שימוש יש בכתיבתם:

ד"ר פארוק מואסי:

(ע' 17) ..."תּוֹךְ שָׁעוֹת תִּשְׁתַּנֶּה הַתַּחֲזִית/הַזְּמַן וְהַמָּקוֹם/נָשִׁים וּגְבָרִים/עֵצִים יְרֻקִּים, הָרִים נְחָלִים/פְּרָחִים וְתִלִּים/וְהָאָדָם הוּא אָדָם"...

צביה פורר-פלץ:

(ע' 31) ..."נִשְׁבָּרִים הַיָּמִים הַדַּקִים אֶל אֹפֶק לֹא מֻשָׂג/כִּקְלִיפוֹת בֵּיצָה הַפּוֹצְעוֹת אֶת אֶצְבְּעוֹת הַיָד"...

שמואל נוריאלי:

(ע' 42) ..."רְחוֹבוֹת עִירִי אָמְנָם מְרֻצָּפִים/בָּתֶּיהָ עוֹדָם רוֹעִים בִּשְׂדוֹת הָאֶבֶן/וּנְכָדַי כְּמוֹ נוֹלָדִים נִדְבָּךְ עַל גַּב נִדְבָּךְ/וְהֵם הוֹוִים בָּתִּים עָרִים וָעָם"...

ה. ולהלן משפטיהם של המשוררים: עזריאל קאופמן ופארוק מואסי

בנושא שעניינו: "זעה". במשפטים נשמעת נימה פוליטית:

עזריאל קאופמן:

(ע' 24) ..."אֲנִי נְכְדּוֹ שֶׁל הַסַּבָּל/שׁוֹמֵע נְחָלִים שֶׁאֵין בָּהֶם/לֹא קוֹל לֹא גוּף/שֶׁל יֶלֶד יְהוּדִי/שֶׁסָּבִי רָחַץ בָּהֶם עַד גֹּבַהּ/מִשַּׂקֵּי הַקֶּמַח/בְּחַבְלֵי-עוֹרְקָיו הַמִתְנַפְחִים"...

פארוק מואסי:

(ע' 17) ..."הַזֵּעָה הַשְּׁחוּטָה עַל פְּנֵי פּוֹעֵל/אֵין בָּה צֶבַע/אוֹ טַעַם לְהִתְהַדֵּר"...

קאופמן, אינו נוקב בשם 'זֵעָה' הוא קורא אותה "נחלים".

מואסי, בוחר לקרוא 'לזֵּעָה' בשם "זֵעָה".

קאופמן, מדגיש כי "לנחלים" - אין קול ואין גוף (כשכוונתו לזֵּעָה).

מואסי, מדגיש כי "לזֵּעָה" - אין צבע ואין טעם.

קאופמן, גלוי למוצא היהודי של "הסבל".

מואסי, אינו מצביע בגלוי על מוצאו של "הפועל" (אבל הוא מתכוון לפועל ערבי).

ו. הדוגמאות הללו מביאות אותי לנשוא היצירות, והם 'המשורר' 'והצייר':

יהודית מליק-שירן– מראה לנו את ההבדל הבין-תחומי באמנויות:

(ע' 43) ..."
מְשׁוֹרְרִים יוֹדְעִים כְּשֶׁבָּאָה הַמוּזָה/עוֹטֶפֶת אוֹתָם דְּמָמָה דַּקָּה/וְקוֹל שֶׁל כְּנָפַיִם/וְקוֹל שֶׁל מַיִם רַבִּים,/מְשִׂיחִים עִם הַלֶּב"...

(ע' 40 ) ..."
וְהָאָמָּן חוֹוֶה סְעָרָה אַקְלִימִית וְאוֹתוֹתֶיהָ צוֹבְעִים אֶת הַבַּד בְּאוֹר פָּנָסִים/ וּבְאוֹר שֶׁל זְרִיחָה". והיא גם מתארת את האמן ביצירתו:

(ע' 39) ..."כְיצַד יוֹדֵע הָאָמָּן לְהַנְצִיחַ בְּמִכְחוֹלוֹ/אֶת הַהַפְרָיָה הָעַצְמִית,/אֶת הַשְּׁלֵמוּת הַפְּנִימִית,/אֶת תְּחוּשַׁת הַזְּמַן שֶׁעוֹבֵר/בְּמִשְׁטַח הַצִּיוּר שֶׁזוֹכֵר"?!...

ואילו המשורר:

(ע' 42) ..."מְנַסָּה לַעֲצֹר אֶת הַבֻּלְמוּס הַזֶּה/מְנַסָּה לֶאֱצֹר רְגָשׁוֹת בַּהֲוָיָתָם"...

רבקה אסא- ממחישה את אמירתה של קודמתה, ומצביעה על ההבדלים

בין המשורר לבין הצייר במשפט קצר וקולע:

(ע' 53) ..."השֶׁדֶר שֶׁלִי/יִתְנַפֵּץ וַדַּאי/אֶל מַחְסוֹם שְׁתִיקַת – הַבַּד"...

שירה מודרנית אכן 'מסתירה' יותר מאשר 'חושפת' ולדעתי זה היופי בשירה כי היא מהווה תעלומה שיש לקרוא בה שוב ושוב ולנסות מיני פרושים ככלות הכל המשורר עצמו, לא תמיד יכול לתת פירוש מדויק לכתיבתו.

Cכל הזכויות למאמר שמורות לאדלינה קליין מייסדת ועורכת בימת הספרות הפומבית: "על חוד העט", ת.ד. 9516, ירושלים 91094

הוסף תגובה חדשה

CAPTCHA

משהו קטן לוודא שאינך רובוט. משתמשים רשומים מדלגים

ענה לשאלה / השלם את החסר