התיאוריה הכלכלית של ג'ון מ. קיינס מעצבת קפיטליזם אנושי, והייתה מונחת ביסוד התפישה של ה"ניו דיל"ג'ון מ. קיינס, כלכלן בריטי, פרסם ב- 1936 את סיפרו: The General Theory of Employment, Interest and Money. אבל התיאוריה הכלכלית של קיינס, זכתה לפרסום כבר קודם לכן והיא הציעה תוכנית לפתרון הבעיות שנתגלו בכל חומרתן בעת המשבר הכלכלי שפרץ ב- 1929 בארה"ב והפך למשבר עולמי של המדינות הקפיטליסטיות . קיינס דחה את התפישה הכלכלית של הקפיטליזם הקלאסי שדגלה בדעה שכוחות השוק מבטיחים איזון במשק הקפיטליסטי ומציעים פתרון למשברים הכלכליים ולאבטלה הבאה בעקבותיהם, ללא צורך בהתערבות המדינה. קיינס הסכים עם קרל מארכס, אבי התפישה הסוציאליסטית, שיש בעצם מהותו של הקפיטליזם תהליכים הדוחפים לתופעות של אבטלה, תת- תעסוקה ומשברים, אבל דחה את המסקנות והפתרונות שהציע מארכס. קיינס קבע שיש הכרח במעורבות של המדינה בפעילות הכלכלית כדי למנוע משברים ולהבטיח את היציבות הכלכלית. בשאלת תפקיד המדינה בכלכלה חרג קיינס מהתפישה של הקפיטליזם הקלאסי שהתנגד למעורבות המדינה. קיינס הציע שילוב בין מדיניות מוניטרית (הבנק הלאומי) ופיסקאלית (התקציב), כדי לטפל בבעיות היסוד של הקפיטליזם. קיינס ביסס את תפישתו הכלכלית על ארבעה כללי יסוד: כלל ראשון, הגדלת ההכנסה של האזרחים מגדילה את הביקוש, כלומר את כוח הקנייה. כלל שני, גידול הביקוש מביא להשקעות ולא הגידול בחיסכון, כפי שהיה מקובל לחשוב עד אז. כלל שלישי, התנאי לעלייה בהכנסה הלאומית לטווח ארוך הוא גידול בהשקעות. כלל רביעי, תפקיד המדינה להגדיל את הביקוש ולתת תמריצים להשקעות. על פי כללי יסוד אלה ניסח קיינס את הקווים והעקרונות לניהול המדיניות הממשלתית: המדינה חייבת להבטיח תעסוקה מלאה, שתבטיח רמת הכנסה סבירה וביקוש, כלומר כוח קנייה לשכבות רחבות ככל האפשר בציבור. כמו כן על המדינה לתכנן פיתוח וצמיחה כלכלית על ידי נקיטת האמצעים הבאים: ראשית, הבטחת רמה גבוהה של השקעות על ידי עידוד החיסכון וההשקעות. שנית, העלאת כושרו, רמת השכלתו והכשרתו המקצועית של כוח האדם במשק על ידי דמוקרטיזציה של ההשכלה, תוכניות מקיפות להכשרה מקצועית ודאגה לבריאות הציבור. שלישית, על המדינה לחסל את משכנות העוני ולשפר את תנאי הדיור. רביעית, על המדינה להשקיע בקידום המחקר המדעי והטכנולוגי. חמישית, תפקידה של המדינה לפתח תשתיות, כלומר מערכת כבישים ורכבות, מתקני תחבורה, תחנות כוח, מפעלי מים והשקאה, מפעלי מפתח בתעשייה הכבדה ועוד… שישית, על המדינה לנהל מדיניות חברתית, שנועדה להבטיח רמת הכנסה וכוח קנייה לשכבות החלשות, על ידי מיסוי פרוגרסיבי, ביטוח סוציאלי לאוכלוסייה המבוגרת , תשלום דמי אבטלה למובטלים, תשלום הבטחת הכנסה לנזקקים וחיסול העוני. במילים אחרות, קיינס יצא מנקודת מוצא חדשה שקבעה שמאחר שרמת הביקוש וכוח הקנייה של הציבור זהו אינטרס כלכלי ממדרגה ראשונה, מדיניות רווחה וחוקי עבודה לטובת הפועלים הם אינטרס ציבורי ולא צדקה. קיינס הפך את הקפיטליזם מתפישה כלכלית דורסנית לתפישה כלכלית נאורה ואנושית, המבוססת על אינטרסים כלכליים ולא על צדקה וחסד. לסיכום: הרעיון המרכזי בתיאוריה של קיינס: בניגוד לתיאוריה של הקפיטליזם הקלאסי, השולל התערבות המדינה בכלכלה ובחברה- התערבות המדינה למען הבטחת האינטרסים של כל השכבות באוכלוסייה. התיאוריה כוללת 4 כללים: א. הגדלת ההכנסה של האזרחים מגדילה את הביקוש למוצרים ב. הגדלת הביקוש למוצרים מביאה להשקעות הון של הסקטור הפרטי (בניגוד לדעה שהייתה רווחת, שהחיסכון מביא להשקעות) ג. התנאי לעלייה בהכנסה הלאומית לטווח ארוך הוא : השקעות ד. תפקיד המדינה: להגדיל את הביקוש כדי לעודד השקעות הון פרטיות כיצד תשמור המדינה על רמת ביקוש גבוהה? על ידי ? א. תעסוקה מלאה על ידי יצירת תשתיות ועידוד השקעות הון ב. מדיניות חברתית: ביטוח סוציאלי דמי אבטלה הבטחת הכנסה חיסול העוני דמוקרטיזציה של ההשכלה: חוק חינוך חובה חינם מהגן עד האוניברסיטה הכשרה מקצועית מיסוי פרוגרסיבי מאחר שהמעמדות הנמוכים מהווים את רובה של החברה, יש להבטיח להם הכנסה כדי שיהיה להם כוח קנייה. כוח קנייה יוצר ביקושים למוצרים
תוכנית ה "ניו דיל" שיזם פרנקלין דלנו רוזבלט בשנות השלושים של המאה שעברה הייתה מושפעת מתפישתו הכלכלית של קיינס, אך מאחר שהעקרונות שלו לא בוצעו במלואן, על רקע חילוקי דעות בצוותי החשיבה של הנשיא ובקונגרס, ה"ניו דיל" שיפר במידה מסוימת את המצב, אבל רק מלחה"ע השנייה החזירה לארה"ב את השגשוג הכלכלי. ההיסטוריון וויליאם לכטנברג היטיב לתאר את המצב בהגדירו את ה "ניו דיל" כ"מהפכת אמצע הדרך". מה שחוגים מסוימים, למשל אנשי העסקים, לא היו מוכנים לעשות לפתרון המשבר, הם היו מוכנים לעשות למען המאמץ המלחמתי.
|