אימגו מגזין מאמרים

כתב עת בנושאי תרבות ותוכן

מחזור אור, שיר ואישה / חלי אברהם-איתן


התמונה של בן ציון יהושע
תאריך פרסום קודם: 
21/03/2009
מחבר: 
בן ציון יהושע

שירת האור מתנגנת בלב אישה

על ספר השירים: חלי אברהם-איתן, 'מחזור אור, שיר ואישה', הוצאת 'שבילים', ירושלים תשס"ט, 272 עמ'. הוסיף פרולוג: פרופ' הלל ברזל.

חלי אברהם-איתן, 'מחזור אור, שיר ואישה', הוצאת 'שבילים', ירושלים תשס"ט, 272 עמ'.

שירתה של חלי איתן-אברהם בספרה 'מחזור אור, שיר ואישה', כדרכה של שירה טובה וטעונה, בוקעת ממעמקים, בבחינת 'ממעמקים קראתיך'. יש בשיריה כנות ללא שיעור וגילוי לב חושפני, אך גם בדידות עמוקה עם הרבה עומק, והרבה עצב עם תבניות עיצוב. בשיריה יש זעקה אילמת ושתיקה רועמת כאחת. שיריה הם גם סיפור עולמה של משוררת ישראלית בת תימן שינקה משירת שבאזי כמו שינקה מעולמו הקבלי של האב המת. סיפור עכשווי של משוררת עכשווית שארון הספרים היהודי בביתה משמש לה כנפיים ומחוז השראה – תנ"ך, משנה, גמרא, הזוהר הקדוש ושירת שבאזי ומשוררי תימן. אין אלה רק כלים לשוניים אלא עולם של תוכן, קנקן ומה שיש בו. הזרז לכל אלה היא דמות האב הנערצת, שהלכה והתעצמה אחרי מותו, מושא לבת אוהבת הסוגדת לתלמיד חכם שחי בין לימוד תורה וקבלה לבין היותו איש מעשה ואב מסור. הפרידה הקשה מהאב המתייסר המבקש לעצום עיניים ולהעפיל לספירות עליונות, אך המוות בושש לבוא מחשש של בני המשפחה לפגוע בקדושת 'כבד את אביך'. ומנגד מותו של האח אבשלום. האם הדיבר 'כבד את אביך' אוסר על לקיחת נשמתו של גוסס בהיותו בין ארץ ושמים, מונשם בבית חולים. שאלה מהולה דילמות של אהבה, מוסר, פחד הפרידה. תחושה של טשטוש גבולות בין החיים והמוות, בין המציאות לחלום, בין עולם המעשה לעולם של התעלות הנפש.

שתי טרגדיות בתוך משפחה אחת יוצאות מן הסיפור המשפחתי אל המימד המיתי המקראי בעזרת הארמזים ושברי פסוקים. הם אינם עוד דויד האב ואבשלום הבן, אלא דמויות מקראיות מועצמות, גדולות מן החיים. בשירתה יש לפחות שני רבדים – הרובד הגלוי והרובד הסמוי, המעניק עומק וחידתיות ליצירתה. לבד מן המימד האישי הכואב (הפרידות מהאב והאח, תחושת השכול והיתמות, האכזבות מזוגיות שנכשלה והסיפור האישי הכואב). המתים אינם נמוגים לעולם שהרי 'הזמן סובב על צירו./ אהבת המתים חיה/ כדשא רענן', הרומז ל'בנאות דשא ירביצני על מי מנוחות ינהלני'. האהבה לנפשות שנמוגו היא המשמרת את זכרן של הנשמות ברעננות נצחית. המתים הולכים לקראת מותם, שהרי הולכים הם לפגוש נפשות יקרות: 'פה שוכב סבא שלום/ במרחק שתי שורות סבתא רומיה / והדודות שרה וחנה'. שם יפגוש האב השכול את הבן יקיר אבשלום, שהאב דויד קונן עליו: 'מי יתן מותי אני תחתיך'. המשוררת אינה עוטפת את החיים בתכריך של נייר צלופן של ממתק שעבר זמנו אלא מצליחה, בכמה שרבוטים, להציג עולם שלם. היא נחשפת עד לבשר השותת כמו דרשה נשמתה להגיע לקתרזיס, לתת לפצע להגליד ולצמוח מתוך החידלון אל פריחה חדשה.

אי אפשר שלא לחוש את המשיחיות המפעפעת במשוררת. אני קורא את שיריה ומבין השיטין צצה שאלה נוקבת: מדוע המשיח היהודי, הנוצרי והמוסלמי וכל שאר משיחי אומות העולם הם תמיד גברים? איננו יודעים עדיין אם אלוהים הטוב והמטיב הוא גבר או אישה. משוררת כחלי אברהם איתן מלאה ברוחניות ובמטען משיחי ואם אינה יכולה לרכוב על חמורו של משיח, לפחות יודעת היא לתקוע בשופרו של אליהו ולהביא לנו בשורות של שירה ממשוררת בת זמננו. המעין המיסטי שלה הוא בעל נביעה נצחית יונק מדמותו של אביה המקובל. במודע או לא במודע ניצוצות מנשמתו מרחפות מעל יצירתה.

לשונה הססגונית היא לשון תלמידת חכמים, שואבת היא מן המקורות – תפילה, שירת שבזי ושירת הפיוטים בכלל. תוך כדי קריאה אתה חש בריתמוס של השירים עד שנדמה שחלי אברהם-איתן כותבת את מנגינות ליבה לפני שהיא יוצקת תוכן לשיר. השיר 'מזמור לילי' הוא שיר ארוטי, מלטף וחושני, מתנגן בתשוקה, קצב ומנגינה:

"חֹשֶׁךְ/ זוחל/ אל/ גופי/ קח/ ברק / ורעם/ טען אותי/ ארחף כענן/ במסילות/ כוכבים/ ואצנח/ במצולות-ים". הנחש הקדמון הוא ספק סמל פאלי, ספק כוח עליון המכניף אל מחוזות הברק והרעם. האנשה של הטבע הנושא את הנחשקת המשתוקקת אל האיגרא רמה ומשם מטפס אל ענן ובשיאה של תשוקה טיל התשוקות טס אל מסילות הכוכבים, אין גבוה מהם, משם רק אפשר לנחות לבירא עמיקתא – לנפילה אל מצולות-ים של פורקן. ואולי מרמזת היא לדברי הזוהר "כדי שיזדווג המלך הקדוש עם המטרונית. או ניתנות ברכות בכל העולמות ומתברכים עליונים ותחתונים".[זוהר, ח"ג ס"א ע"ב-סב ע"א].

כבת כפר היא חשה בכל רמ"ח את יופיו של הטבע ["ידים זורמות/אל האור/כשרשים אל המים. זהב העור מרטיט/בגישוש אצבעות/אל ניצן/חבוי", עמ' 138; "שמש דולקת בעלים", עמ' 170; "כנִצַת-הורד מתעורר/ממתין/להלמות הגשם", עמ' 169 ] ועוד כהנה וכהנה.

הוסף תגובה חדשה

CAPTCHA

משהו קטן לוודא שאינך רובוט. משתמשים רשומים מדלגים

ענה לשאלה / השלם את החסר

הנצפים ביותר

מאמרים נוספים מאת בן ציון יהושע