אימגו מגזין מאמרים

כתב עת בנושאי תרבות ותוכן

בנק ישראל – כשלון כחול-לבן


תאריך פרסום קודם: 
26/02/2009
מחבר: 
דב אבן אור

1. לבנק ישראל שתי מטרות: רגולטור על הבנקים ואחראי על המדיניות המוניטרית; דהיינו – לפקח על ניהול תקין של המערכת הבנקאית, ולקבוע את כח הקנייה של השקל כלפי פנים וכלפי חוץ.

2. המשבר הפיננסי בארה"ב לא גרם למשבר אצלנו - ולא ביתר המדינות - למעט אפקט הדומינו, אלא היה זה "שואב אבק" ענק ששאב כספם של חוסכים קטנים בכל העולם; כאשר בארה"ב המנוע התקלקל – כל הטינופת שהצטברה פרצה החוצה.

ומן המשל אל הנמשל: בשנת 1999, נשיא ארה"ב דאז (ביל קלינטון) ביטל את חוק גלאס-סטיגלס (שנחקק בשנת 1936, ונועד לבדל בין בנקים מסחריים ובין בתי-השקעות, ואסר על כל אחד לעסוק במאטרייה של השני); ובעקבות כך, בנקים מסחריים וחברות ביטוח החליטו "לעשות כסף" מהשקעות שונות שהיו רחוקות מליבת העסקים של אלו.

וכך – "סיטי בנק" הפך לקונגלומרט בשם: "סיטי גרופ", עסק בכל (הלוואות, ני"ע, ביטוח); ואילו – בתי השקעות החלו להלוות כספים לא שלהם.

עם האוכל בא התיאבון; כעת אין אבחנה בין בנקים, חברות ביטוח ובתי השקעות, אלא נולד מגזר עסקי חדש: "המגזר הפיננסי". לאחר שראשיו ראו – "כי טוב", החלו לחפש אפיקי תשואה חדשים (הם לא הסתפקו ברווח שנתי של 10% על ההון), ואז נוצר אפיק "הנגזרים הפיננסים" (שבו גרפו "ים של כסף"), שפירושו המעשי היה: אנו הגדולים. ננפיק "כתבי ביטוח" על כל פעילות פיננסית שנעשית בשוק ונמכור אותם ליצרנים, סוחרים, וגורמים פיננסים בינוניים וקטנים, כדי שאלו יחשבו שהם מבוטחים מפני מפולת פיננסית.

דוגמא ל"כתב ביטוח" שכזה: (C.D.S. – Credit default swept): אם מחיר אגרת חוב של קונצרן מסוים ירד בבורסה לני"ע מתחת לרף מסוים, אזי מנפיק "כתב הביטוח" מתחייב לשלם עפ"י הרף התחתון הקבוע בהתחייבותו.

כך – נולד "עולם עסקי חדש"; חברת הביטוח הכי גדולה בעולם דאז AIG, החלה לעשות כסף לא מהנפקת פוליסות ביטוח "רגילות", אלא מ"כתבי ביטוח" פיננסיים; בתי השקעות (כמו לימן ברדרס, גולדמן-זקס, מריל-לינץ'), החלו למכור כתבי ביטוח כאלו, במאות מיליארדים של $, ולכל העולם.

הבנקים בישראל – ראו כיצד חבריהם בניו-יורק גורפים ערימות של כסף מכלום, ועיניהם יצאו מחוריהן.

ואז – כסף של לקוחות וגם הון עצמי, החל לזרום מהארץ לניו-יורק ולונדון, לצורך רכישת אותם "נגזרים פיננסים" (תחילה – קילוח דק עד שהפך לנהר). בעקבות הבנקים, הלכו חברות ביטוח, בתי-השקעות וגם חברות עסקיות גדולות.

כולם חגגו, עד אשר הבלוף הגדול התפוצץ (ברנרד מיידוף הנו גנב זעיר לעומת כמות הכסף שירדה לטימיון בחגיגה הכאילו חוקית – הנ"ל).

התנפצות השקר, החלה במגזר הנדל"ן, עקב הפן הפיננסי של עסקאות נדל"ן; קרי- בנקים למשכנתאות הלוו כספים בשווי 100% של נכס (ולעיתים 105% משווי) ולכל דורש, וזה העלה את מחירי הנדל"ן – לשמיים; בשלב מסוים לווים קטנים (חסרי יכולת פיננסית) חדלו לשלם החזרי הלוואות, ומכאן החל כדור השלג להתגלגל.

כעת – כל העולם הפיננסי נתפס עם "ניירות ערך" שלפתע אין להם קונים, ומאידך – כסף ריאלי לא היה!

ני"ע שהוגדרו ע"י חברות ה"דירוג" כנייר ברזל (טריפל A), הפכו באחת לני"ע רעילים (מנכ"ל בית ההשקעות "גולדמן-זקס" לויד בלנקפיין, אמר כי מתוך 340 סוגי ני"ע רעילים, שסווגו בדרגת טריפל A,
רק 12 של הקונצרנים הגדולים בעולם!!!; דהיינו, היתר היו עטיפות של זבל).

3. א. המתואר דלעיל, הנו פן אחד של הבנקאות הישראלית; ופן אחר ולא פחות חמור, הנו העובדה כי מסה"כ ההלוואות והאשראי שניתן ע"י כלל הבנקים בישראל, כ-70% ניתן ל-6 אנשים, שהינם בעלי השליטה בחברות "הענק" הישראלית (נוחי דנקנר, יצחק תשובה, אליעזר פישמן, האחים סמי ויולי עופר, לב-לבייב).

עפ"י פרסומים בכלי תקשורת, סה"כ החוב של הגורמים הללו לכל הבנקים, הנו כ-120 מיליארד ₪ (נכון לעכשיו); והשנה – 2009, על גורמים אלו להחזיר לבנקים כ-40 מיליארד ₪ (למיטב ידיעתי, החוב הנ"ל, אינו כולל פידיון אג"ח שהונפקו ע"י אלו בבורסה לני"ע).

ב. איני רואה מהיכן יוחזר חוב זה, ואז מה שיקרה – יהא מיחזור ההלוואה! קרי – הבנקים "כאילו" נותנים הלוואה חדשה ללווים אלו, ע"מ לכסות את ההלוואה הקודמת; בפועל זה בלוף, שכן לבנקים חסר הכסף שניתן, ולהם אין ממי ללוות (בין הבנקים בארץ ובעולם, אין אמון ואף בנק אינו מלווה לחברו), אלא רק מאת אוצר המדינה.

הלוואות ענק מקופת המדינה, פירושה הלאמה, וגם שאלה: מאין הממשלה תגייס כספי הלוואה?

ג. רק בישראל, הבנקים החזיקו ב- 60% מכל ההון (עד המשבר הנוכחי); בארה"ב – עד המשבר, הבנקים החזיקו ב-36% מכל ההון.

ד. רק בישראל, מתקיים מצב שבו ריבית הפריים הינה 2%, אך הריבית המירבית הנגבית מלקוח פרטי נעה עד 16%!!!

ה. רק אצלנו נוצר עיוות שבו הפער בין ריבית תפ"ס ובין הריבית שבנק גובה בעקבות יתרה שלילית, הנו יותר מפי – 10!!!

4. לאור הנ"ל, אני שואל את נגיד הבנק, סטנלי פישר (וגם את הנגידים שקדמו לו) כדלקמן:

א. מדוע האזרח נזקק לבנק מרכזי, כאשר ממילא הבנקים עושים בכספי הלקוחות – כאוות נפשם?

מדוע עלינו לשלם משכורות עתק לעובדי בנק ישראל (כולל ספרן הבנק), כאשר התוצאות כה עלובות?

ב. איך קרה כי "רפורמה" בעמלות לבנקים, הפכה למגרפת כסף קל מ"גינות" הלקוחות?

ג. מדוע בנק ישראל נותן ידו ל"חיה" הנקראת ריבית פריים?, והרי ממילא הבנקים מלווים כסף עפ"י דרגות סיכון וכל דרגה מתורגמת לאחוזי ריבית; לכן מדוע "הסיכון" מתחיל מריבית הפריים ולא מריבית שנקבעת ע"י בנק ישראל?

ד. מה הטעם בהורדת הריבית במשק, אם הבנקים מתעלמים ממנה, ומלווים לפי דרגות סיכון שמתחילות ברמה שהיא
פי 10 מריבית בנק ישראל?

התוצאה של המהלך הנ"ל – היא לרעת הציבור; שכן הוא מקבל
ריווח זעום בגין "ריבית זכות" (תפ"ס וכד'), ומאידך בקופת הבנקים מצטברים כספים אדירים הניתנים תמורת ריבית ענק!!
בכך הנגיד מעשיר את הבנקים ע"ח הלקוחות!!

ה. איך יתכן כי בוועדה המייעצת לנגיד בנק ישראל, חברים ראשי בנקים, שהינם מושאי פיקוח של האחרון? (קרי – בנקאים נמצאים פורמאלית ליד אוזן הנגיד, כאשר אין זהות אינטרסים, אלא נהפוך הוא).

ו. מדוע בנק ישראל אפשר מכירת אוצרות המדינה ("כאילו הפרטה") למספר מצומצם של אנשים, כאשר התשלום בגין "ההפרטה", בוצע באמצעות כסף שנלקח מהבנקים בארץ? והבטוחה למלווה, הייתה הנכס שנמכר! (חברת דלק נמכרה ליצחק תשובה באמצעות הלוואה מבנק הפועלים; האחים עופר רכשו את "צים" ו"החברה לישראל", באמצעות הלוואה מכל הבנקים, ודומני שעד היום לא הוחזרה).

ז. הכיצד זה שכל הבנקים הגדולים בארץ, רכשו ני"ע רעילים במיליארדי דולרים, מבלי שגידרו תסריט שבו המנפיקים - לא יוכלו לעמוד בהתחייבויות?

ח. איך בנק ישראל אפשר כי – כ-70% מכל הכספים שהולוו ע"י הבנקים, ניתנו ל-6 לווים?; ומדוע לא התנה כי חלק הארי מכספי ההלוואות, יופנה להשקעות מניבות בתוך ישראל (ולא לרכישת אדמות בלאס-וגאס ומנהטן)?!

5. נשאלת השאלה: מדוע היינו עדים למצעד כתבות "פרו" סטנלי פישר? והלא – הלה נכשל כליל בתפקידו; תשובתי – נחשו למי אינטרס בכתבות אוהדות שכאלו?!

משום מה, הממשלות חששו להתעמת עם נגידי בנק ישראל, וגם כעת העימות נעשה בכפפות משי.

הגיעה העת לפרק את הבנק המרכזי ולכונן רגולטור אמיתי, שכן החוקים קיימים – אך מי שהיה אמור לבצעם, נמנע מלעשות מלאכתו, ואנו הציבור – משלם כרגיל – את המחיר; ולזה יש לשים סוף!

בברכה,
דב אבן אור

הוסף תגובה חדשה

CAPTCHA

משהו קטן לוודא שאינך רובוט. משתמשים רשומים מדלגים

ענה לשאלה / השלם את החסר

הנצפים ביותר

מאמרים נוספים מאת דב אבן אור