אימגו מגזין מאמרים

כתב עת בנושאי תרבות ותוכן

חוצן אנכרוניסטי / יובל רבין


התמונה של אדלינה קליין
תאריך פרסום קודם: 
17/02/2009
מחבר: 
אדלינה קליין

"חוצן אנכרוניסטי"/יובל רבין שירים 2002 (הוצאת "הקיבוץ המאוחד")

"הזמן, מסתבר, גם הוא דבר יחסי"

בשירתו של רבין פוגשים בהגדרות מדויקות למצבים דרמטיים ההופכים מ'מסכה', לדבר 'האמיתי': (ע' 18) … "בְּסַךְ הַכֹּל מַה כְּבָר יֵשׁ לוֹ, לָאָדָם/הַמֵּת,/שֶׁהוֹתִיר אֶת כָּל שֶׁהָיָה לוֹ/עָפָר, כַּמָּה אֲבָנִים"… //…"גַּם זֶה אֵין לוֹ לָאָדָם הַמֵּת. עַכְשָׁו/הוּא, הוּא/דָּבָר/שֶׁיֵּשׁ לוֹ לְאָדָם"…

מאידך, ישנה סוגיית התקוממות כנגד 'הסתגלות' למצבים קיימים. וככל שינסה דרכים לעקיפתן, כך יותיר 'הרי געש' עשנים: (ע' 37) …"כְּשֶׁכָּתַבְתִּי לִפְנוֹת, הִתְכַּוַּנְתִּי/עֶרֶב, הֵבַנְתְּ/בֹּקֶר./אֲבָל מַה זֶּה חָשׁוּב"…

בחלק ממשפטי הסיומת ביצירות, אנו קוראים משפט כמו:

"אבל מה זה חשוב"… אשר יוצרים סימפטום המעורר 'כדור שלג קטן', להיהפך בעל כורחו ל'מפולת'. 'הזוגיות' ביצירות, עוברות שלבי: מערבולת. ניעור. שטיפה. ומהפכת חצר.

הפעלת ההיגיון והרציונאלי, (במערכה המבולבלת בלאו הכי) זקוקה לתמיכה, מהלא רציונאלי כדי לענות על הדרישות והציפיות ההדדיות.

המסקנה, כי יש לכרוך 'אילוזיות' 'ומציאות' יחדיו, על-מנת לא להותיר הכול 'לרוח' - היוצאת מורווחת מחוסר האיזון הקומוניקטיבי שנוצר בין בני הזוג: (ע' 35) ..."מֵאָז הִגִּיעַ יוֹם ה, בּוֹ שׂוֹחַחְנוּ/שִׂיחָה אַחֶרֶת/וְיָמִים אֲחֵרִים/שֶׁאַף עַל-פִּי שֶׁדִּיבַּרְנוּ בָּהֶם רַק עַצְמִי,/הֵם הוֹתִירוּ אֶת הַשִּׁירִים לְבַדָּם"… אך אל חשש. אותה 'הרוח' אשר שרדה כביכול במאבק הכוחות, הנה מול פן 'החומר', כוחה מדלדל לאין שיעור: (ע' 14)…"עוֹד לֹא נָגוֹזוּ אַנְשֵׁי הָרוּחַ/ כֻּלָּם/רַק רֻבָּם הַמַּכְרִיעַ נָגוֹז וְגָם/מֵהֶם הֵגִיז הַכֶּסֶף רַק אֶת הָרוּחַ"…

בכתיבתו הסוריאליסטית של יובל רבין קיימת נטייה לעימותים תכופים עם מצבים צפויים ולא צפויים כאחד אליהן נקלע באקראי או בכורח הנסיבות. בכך, רואים את 'המוחלט', מול 'האי- ודאות'. את 'ההבנה', מול ה'אטימות'. את 'הגמישות', מול 'הנוקשות'. את 'הצדק' מול 'העוולה' ואין היד משגת לענות על כולן.

קומץ ממסע תהיותיו של המשורר, בא לביטוי במשפט: (ע' 53) …"הִתְחַלְתִּי לִכְתֹּב כְּשֶׁרָצִיתִי לוֹמַר/הָיָה לִי לְמִי, אַךְ/לֹא רָצִיתִי לוֹמַר/אֶת שֶׁהָיָה לִי,/לְמִי שֶׁהָיָה לִי,/לוֹמַר לוֹ/לָכֵן הִנַּחְתִּי (הֲנָחָה הֶגְיוֹנִית), שֶׁמִּישֶׁהוּ מִכָּל בָּאֵי הַמְּגֵרָה הַנְּכוֹנָה (שֶׁכָּלְלוּ רַק אֶת עַצְמִי), יִהְיֶה וַדַּאי הַנִּמְעָן הָנָּכוֹן"…

ברור, שגם אם הוא קולע 'גול עצמי', בנאמר על-ידו, הוא גם יודע להציג דבריו באור הנכון. בכך, הוא מבסס מעמדו בעיני הקורא, ומחזק את האמון, כלפיו.

חלקו האחר של הפאזל אשר יובל רבין מנסה להציע, היא ההכנות הנפשיות הנלוות אל תהליך היחלצות 'מכורי העכביש' אשר נטווים  'על אם הדרך': (ע' 20) "אָדָם יָשׁוּב בִּקְצֵה חַיָּיו, עַל שְׂפַת/מִבְצָרוֹ/שֶׁבָּנָה, מַשְׁקִיף אֶל שִׁטְחֵי מַמְלַכְתוֹ/עַד קְצֵה עוֹלָמוֹ/וְרוֹאֶה בְּעִקָּר אֶת/קְצֵה עוֹלָמוֹ"…

פתרונות למצבים אבסולוטיים ויחד עם זאת אבסורדים לא פחות, לבטח אינם בהישג. ואולם הצפייה הבהירה, במראה הכפולה מהווה נדבך מרתק כשלעצמו בכתיבתו המרתקת.
היצירות מובלות אל 'תובנות מעמיקות'. כאשר לא אחת, הן מעלות על שפתינו חיוך או גיחוך לפשטותן של הפתרונות הנשלפות 'כהרף עין':

(ע' 12) …"הַזְּמַן, מִסְתַּבֵּר,/ גַּם הוּא דָּבָר יַחֲסִי…/ אֲבָל עֲדַיִן,/שָׁעָה שֶׁל שֵׁנָה/שָׁוָה בְּדִיּוּק לְ/שָׁעָה/שֶׁל שֵׁנָה"…

בנוסף, ישנם 'המעברים' המובנים מאליהן, להגיע לשלב הבא בפאזל.

ללא נטייה של התנצלות או התנצחות מיותרים. כשהמטרה, לחצות  אותן המעברים בבטחה ובשלום: (ע' 7) …"קָבַעְנוּ בַּחֹשֶׁךְ הַמֻּחְלָט שְׁבִיב אוֹר/כָּךְ נוּכַל לְדַמּוֹת/ כְּאִלּוּ אָנוּ רוֹאִים אֶת שֶׁאֵינֶנּוּ/ רוֹאִים בֶּאֱמֶת./אֶת הַתּוֹצָאוֹת הַמְגֻחָכוֹת/נִרְאֶה רַק מָחָר/בְּאוֹר מָלֵא"…

וכי יש צורך בפרשנויות נוספות?

C כל הזכויות למאמר זה, שמורות לאדלינה קליין, מייסדת ועורכת בימת הספרות הפומבית: "על חוד העט", ת.ד. 9516, ירושלים 91094

הוסף תגובה חדשה

CAPTCHA

משהו קטן לוודא שאינך רובוט. משתמשים רשומים מדלגים

ענה לשאלה / השלם את החסר