אימגו מגזין מאמרים

כתב עת בנושאי תרבות ותוכן

לפטופיה (5#) – תערוכת סאונד


תאריך פרסום קודם: 
13/01/2009
מחבר: 
נועה בן אלי

לפטופיה (5#) – תערוכת סאונד
מוזיאון בת-ים לאמנות עכשווית
18.4.08 – 15.1.08

אוצרים אורחים: ליאורה בלפורד, עדו גוברין, איל וקסלר
אמנים משתתפים: אורי דרומר (ישראל, אמנון וולמן (ישראל), דופראס: עדו גוברין וליאורה בלפורד (ישראל), ז'יל אוברי (שוויץ), יוסי מר-חיים (ישראל), ירון לפיד (ישראל), מרק ולורה סטיליה (ארה"ב), מרקוס שמיקלר (גרמניה), קרל קלים (גרמניה), קרסטן גורץ (גרמניה), הנס קוך (גרמניה)

מוזיאון בת ים לאמנות עכשווית גאה להציג את תערוכת הסאונד 'לפטופיה', שמקורה באירוע אמנות אקספרמנטלית בהפקת הלייבל אינטרוול ריקורדינגס* המתקיים מדי שנה, ומטרתו להפגיש את הקהל המקומי עם מיטב אמני האוונגרד מהארץ והעולם. התערוכה 'לפטופיה' תמשך שלושה חודשים ותציג מיצבי סאונד שנוצרו במיוחד לחלל המוזיאון תוך שימוש בלפטופ כפלטפורמה ליצירה דיגיטלית/אוטופית. השם 'לפטופיה' נוצר מהרכבת צמד המילים לפטופ ואוטופיה. הוא מכוון לשימוש בחומרה דיגיטלית בשדה האמנות העכשווית ככלי יצירה אוטופי, הפותח בפני היוצר אפשרויות חדשות שלא נתאפשרו קודם למהפכה התעשייתית השלישית של המיקרו-אלקטרוניקה.

החיבור בין לפטופ לאוטופיה מתייחס לא רק למובן האידיאלי של המונח 'אוטופיה' אלא גם לפירוש היווני שלו כ'מקום' או 'שומקום'. העולם הדיגיטלי מורכב מיחידות בינאריות המתקיימות במרחב וירטואלי, כך שהוא מהווה 'מקום' ו'שומקום' בעת ובעונה אחת. לפיכך, התערוכה 'לפטופיה' מבקשת לבחון מימדים נוספים, באמצעות מיצבי סאונד שנוצרו במיוחד לחלל המוזיאון, כעבודות תלויות-מקום.

בהמשך לכך, העבודות השונות שנוצרו על-ידי כל אחד מן האמנים המשתתפים מהוות יחידות עצמאיות אך בה בעת מחוברות אחת לשניה, כחלקיו של מבנה פלסטי כוללני המורכב מיישויות סאונד, שהוא סך התערוכה על חלקיה. חלקים אלו, כנדבכים שונים של המבנה, קשורים יחדיו מבחינה פיזית ורעיונית, ובכך מבקשת התערוכה להיות עבודה אחת, מורכבת ומרובדת, המתייחסת באופן ישיר לאפשרות של יצירה אוטופית בחברה.

ערב הפתיחה 15.1.08 של התערוכה יתקיים בשני מוקדים. מלבד הפתיחה המרכזית במוזיאון בת ים לאמנות עכשווית, יתקיים אירוע נוסף ברוח אירועי 'לפטופיה' הקודמים במועדון הלבונטין 7 בתל אביב, בו יערכו מגוון הופעות חיות של האמנים המשתתפים בתערוכה. לבאי הפתיחה יוצע שירות הסעות מיוחד בין שני המוקדים.

במהלך התערוכה ובמסגרתה יתקיימו מספר אירועים נלווים:
:::סימפוזיון ביקורתי על אמנות עכשווית, בדגש על הנושאים בהם עוסקת התערוכה
:::הקרנה של תכנית וידאו אקספרימנטלית, הכוללת עבודות אודיו-ויזואליות של יוצרים ישראלים ובינלאומיים, כהמשך ישיר לאסתטיקה הרעיונית של 'לפטופיה'
:::שיחי אמן וסיורים מודרכים בתערוכה

'לפטופיה' מתקיים השנה בשיתוף פעולה מלא ועידודו של מכון גתה, תל-אביב

* הלייבל 'אינטרוול רקורדינגס' הוקם בישראל ב-2004 על-ידי עדו גוברין וליאורה בלפורד ונקרא על שם המונח המתימטי/פילוסופי 'אינטרוול' – מרחב בין אובייקטים, זמן בין שני אירועים או השוני בגובה הצליל של שני טונים. 'אינטרוול ריקורדינגס' מתעניין במרווח שבין אובייקטים, ברעיון השקט, באהבה לאזורים הנסתרים הקיימים לפני ואחרי התווים, חיפוש אחר המקום האבוד – בין מצבי קיצון. הלייבל שואף להוציא לאור מוסיקה ואמנות דיגיטלית ואינסטרומנטלית, ללא התמקדות בז'אנר ספציפי כלשהו, אלא פעולה תוך שימת דגש על גישה ייחודית לסאונד ויצירה וכמו כן מקדם אמנות בינלאומית על ידי הפקת אירועים שונים ובראשם אירוע אמנות אקספרמנטלית 'לפטופיה'. הרעיון האסתטי אחר הלייבל, כשמו כן הוא, הינו יצירת גשר בין הקטבים הקיימים במוסיקה ובתודעה, רעיון אשר בסופו יצירת מנסרת סאונד קוהרנטית וסביבה תרבותית מעניינת.

--------------------------------

במהלך חיי היומיום השילוב בין החוויה החזותית לבין חווית השמע הוא טריוויאלי וברור מאליו. אולם, משום מה, שכמבקרים במוזיאון נכנסים לרוב להיכל הדממה או לעולם שבו הצליל נועד אך ורק לשרת את החומר הוויזואלי המוצג למבקר. בתערוכה לפטופיה 5 # נכנסת אמנות הסאונד לחלל המוזיאלי, ממלאת אותו והופכת דווקא את החוויה הוויזואלית למשנית.

האכסניה הארכיטקטונית הייחודית של מובי, שמארחת את פסטיבל הסאונד הניסיוני לפטופיה מציבה בפניו משימה כמעט בלתי אפשרית בבואו להפוך לתערוכה. מדובר בחלל פתוח כמעט לגמרי, שיוצר אינסוף התנגשויות סאונד ומצד שני אינו סלחני אליהן, ומאלץ את אוצרי התערוכה לנסות ולייצר "קקופוניה" מתוזמרת.
לתוך הרעש הכאותי המשתרר בחלל המוזיאון הוסיפו האוצרים פן נוסף ולא פחות מאתגר. בניגוד לעבודה אוצרותית "מוכרת", שבה אורגים עבודות שונות של אמן או אמנים אחדים לכדי תמה מאגדת, בתערוכה זו הנושא המאחד קיים – העבודות עדיין לא.

לפטופיה 5 # תרקום עור וגידים רק במהלך ההקמה וההצבה של התערוכה, הרבה אחרי שקטלוג זה הודפס. בשלב בו נכתבו שורות אלה היא רק בגדר רעיון אוטופי, בדיוק כמו נושא התערוכה, שמבקש בעולם מקוטע לבחון את אפשרות יצירתה של אוטופיה באמנות, אך לא רק בה.

ברצוני להודות לאוצרים על פרויקט מרתק זה, ועל כך שהכניסו "קצת" רעש למוזיאון, לאמנים שהסכימו להשתתף בניסוי והעזו לבקש יחד יצירה אוטופית אחת ולצוות המוזיאון שהוציא את התערוכה מן הכוח אל הפועל.

מילנה גיצין אדירם
מנהלת ואוצרת ראשית

הוסף תגובה חדשה

CAPTCHA

משהו קטן לוודא שאינך רובוט. משתמשים רשומים מדלגים

ענה לשאלה / השלם את החסר

הנצפים ביותר

מאמרים נוספים מאת נועה בן אלי